הדילמה של העסקים - לגייס עובדים או לחכות למילואימניקים שיחזרו

משרד האוצר מקשה מאוד על עסקים לקבל את הפיצויים המגיעים להם בגין אוקטובר, דוחה את הפיצוי לנובמבר. הוא מתכוון לשנות את בסיס החישוב לפיצויים בגין דצמבר וזה יגרום לעסקים רבים לקבל פיצויים מופחתים ממה שמגיע להם (להרחבה). האוצר משחק עם העסקים כי הוא יכול, וזאת בשעה שהם כורעים תחת הנטל.

עסקים - בסוף התור

האוצר, ובצדק, שם בראש סדר העדיפויות את המילואימניקים וכעת גם את בנות הזוג ובני הזוג של המילואימניקים, אבל על הדרך הוא פוגע בצורה אנושה בעסקים הקטנים והבינוניים. 

צריך להפנים שהעסקים הגדולים לא באמת צריכים תמיכה, ההיפך הם יצאו מחוזקים מהמשבר הזה בעיקר כי העסקים הקטנים והבינוניים בנפילה גדולה. צריך להבין שהאוצר צריך לתת למילואימניקים בחזית יותר, אבל לא על חשבון העסקים הקטנים-בינוניים שמראש נפגעים יותר בשל המצב.

עסק קטן ובינוני שיש לו מילואימניקים סובל פעמיים. ראשית, העובדים לא נמצאים וזו פגיעה גדולה כי עסק קטן-בינוני מבוסס על עובדים ואין לרוב אפשרות מהירה למצוא תחליף. זה כרוך בלמידה, חפיפה וכמובן שרוצים לשמור לו על מקום העבודה. אבל ככל שמבינים שהמלחמה הולכת להיות ארוכה יותר, ההתחשבות במילואימניקים פוחתת.

הפגיעה הזו מתחברת לפגיעה נוספת - המדינה לא מסבסדת את עלות העובד שיצא למילואים. היא מחזירה את הסכום ברוטו, אבל לא את ההוצאות הסוציאליות שנעות בין 15% ל-30%. כלומר לא רק שהעסק נפגע בהכנסות ובפעילות השוטפת כי אין לו עובדים הוא גם צריך לסבסד את ההוצאות הסוציאליות בשכר.

כל זה שהעסקים האלו סובלים בזמן המלחמה ונמצאים בירידה בפעילות העסקית וחלקם עם הלוואות שהולכות וגדלות, כדי לעבור את התקופה, אבל עם אי וודאות גדולה לגבי ההמשך.

מי באמת חסר רגישות?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שולף הבטחות למגזרים חזקים, מרחיב את התמיכה הכספית לישובים רבים, אבל למרות ההבטחה על מעטפת של תמיכה כלכלית לעסקים הקטנים, הוא לא מספק אותה.

ואז אתם קוראים על מעסיקים לכאורה חסרי רגישות, לא פטריוטים, נצלנים, שמגייסים עובדים, שכנראה לא ישאירו את המילואימניק בעבודה כשיחזור. אבל צריך להגיד את האמת - הם צודקים. מה אתם רוצים שיעשו, שיסגרו את העסק? הרי אז גם ככה לא יהיה מקום עבודה למילואימניקים שיחזרו.

זה הכל כלכלה. בחזית יש מלחמה של ממש, אבל בעורף עסקים לא יכולים להתקיים עם מחסור גדול באנשים ועם הצורך לממן את ההוצאות הסוציאליות. כל זה כשבאוקטובר-נובמבר הם סבלו מירידה חדה בהכנסות. בדצמבר יש התאוששות גדולה, אבל עדיין הם מתחת לקו הממוצע.

המדינה צריכה לקחת את זה בחשבון. תמיכה אמיתית שלה בהם משמעה עזרה עקיפה גם למילואימניקים. הדבר הבסיסי ביותר זה להחזיר לעסקים האלו את ההוצאות הסוציאליות ולהעניק להם את הפיצויים שהובטחו.

הפיצויים, יש לומר, הם מתנה. המדינה לא חייבת לספק פיצויים לעסקים, אבל ברגע שהיא הבטיחה היא לא יכולה לחזור בה. עסקים הסתמכו על הפיצוי הזה, התחשבו בו בתזרים שלהם, ובפועל הוא נדחה ומה שהתקבל הוא חלקי מאוד. ככה מייצרים כאוס. 

ההחזר של ההוצאות הסוציאליות למעסיקים הוא חובה. אין שום סיבה שהעסקים יממנו למדינה תשלום על מילואים. עד היום, בהינתן שהיקף המילואים היה מועט יחסית, זה לא צף והמעסיקים לא התייחסו לעניין, אבל כשהמילואימניקים כבר 75 יום במילואים וצפויים להיות כנראה עוד כמה חודשים זה סכום גבוה.

הנה המחשה. עסק של 10 עובדים 3 עובדים יצאו למילואים, אחד חזר לאחרונה.  הוצאות השכר הן רוב ההוצאות של העסק, משהו כמו 70%.  תשלום ההוצאות הסוציאליות על העובדים במילואים מהווה כ-4%-5% מהוצאות החברה. זה הרבה כסף.  וזה קריטי במיוחד בתקופה קשה. למה שהעסק הזה יממן את ההוצאות האלו למדינה?