אחרי התקיפה הישראלית באיראן - מה יהיה עכשיו ולמה מלחמה כלכלית חזקה יותר ממלחמה צבאית

ישראל תקפה עשרות מטרות צבאיות באיראן. עשרות מטוסי קרב של חיל האוויר תקפו כ-20 מטרות צבאיות - מפעלים לייצור טילים בליסטיים, כטב"מים ובסיסי שיגור. שם המבצע - ימי תשובה והוא התגובה על ההתקפה האיראנית שבה שוגרו 180 טילים בליסטיים לעבר ישראל. על פניו מדובר בתגובה מדודה וכזו שלא אמורה להוביל לתגובה איראנית, אבל כמובן שאי אפשר לדעת.

  מטוסי חיל האוויר - כל המטוסים חזרו בשלום

 

שלושה גלי תקיפה

מטוסי הקרב של חיל האוויר, בהם חמקנים, F15, F16, מטוסי אדיר F35, מטוסי התרעה, מטוסי לוחמה אלקטרונית ומטוסי חילוץ, תקפו בשלושה גלים. כל המטוסים חזרו בשלום.

תקיפה כזו היתה מחוייבת במציאות. כולם ציפו לה וכעת ייתכן שנגיע למצב של עצירת הלחימהמול איראן. אם כך, וזה תלוי כמובן באיך האיראנים תופסים את התקיפה ולאן הם מכוונים, אם כי נראה שהם מעוניינים בעצירת המלחמה, הלחימה תתמקד בלבנון שבה על פי מה שאמרו הפוליטיקאיים והצבא תהיה פעילות של מספר שבועות.

יואב גלנט אמר כבר לפני יותר משבוע כי מדובר בפעילות של שבועות. הפעילות הזו קרובה יחסית לגבול והיא מהווה טיהור של תחמושת, אבל לכולם ברור שפתרון כולל והחזרת תושבי הצפון יהיו בהסדר מדיני. בלבנון רוצים הסדר, באיראן לוחצים על הסדר, ישראל מרוויחה זמן בחיסול מוקדי תחמושת וטרור עד שיגיעו להסדר, וככל שהיא תפגע ביותר תשתיות כך היא תגיע להסדר חזקה יותר. 

ישראל דורשת פירוק חיזבאללה מנשקו, חיזבאללה ככל הנראה מוכן להרחק מהגבול, אבל לא להתפרק מנשקו. בכל מקרה, תוך שבועות צפוי שיהיה שם סוג של פתרון. לגבי הדרום, מדברים על חזרה למו"מ על מתווה לשחרור החטופים . אבל שם זה הרבה יותר מורכב. 

כך או אחרת, יש כבר סימנים גדולים של התקדמות, אחרי שנה של לחימה בכמה חזיתות, והשאלה אם לחימה והדרך הצבאית היא המתכון לנצח את האויבים ובעיקר את איראן.

 

איראן במצב כלכלי קריטי: האם הפגיעה הכלכלית תערער את המשטר?

הכלכלה האיראנית מתמודדת עם משבר חמור במיוחד שמעמיד את העם במבחן ואת המשטר תחת לחץ אדיר. השילוב של סנקציות בינלאומיות, שחיתות ממושכת ותמיכה בגורמי טרור כמו חיזבאללה יצרו מצב של אי-יציבות כלכלית עמוקה. עם המשבר המתמשך והאיומים החיצוניים, בולטת השאלה האם ההתקוממות הפנימית תעמיק והאם משבר כלכלי יוכל להוביל להתערערות המשטר. המלחמה הגדולה היא דווקא המלחמה הכלכלית. כדי לפגוע ולהפיל את המשטר צריך לפגוע בכלכלה האיראנית ולנסות להוביל לכך שכיסי ההתנגדות בתוך העם האיראני שהם רבים ורחבים יפילו את השלטון. המוטיבציה שלהם לעשות זאת תהיה ככל שהכלכלה תדעך.

תקיפה כלכלית פוגעת בכיס של האזרחים ומבטאת את השלטון המושחת שמעדיף לממן צבא גדול ואת החות'ים וחיזבאללה על חשבון רווחה לבני עמו. זאת בניגוד לתקיפה צבאית שלרוב מאחדת בין חלקי העם. 
 

סנקציות ושחיתות שלטונית: מקורות המשבר

אחד הגורמים המרכזיים למשבר הוא הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על איראן, בעיקר מצד ארה"ב, לאחר פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין ב-2018. הסנקציות מכוונות במיוחד לייצוא הנפט של איראן, שהיה מקור ההכנסה המרכזי שלה. ב-2023 הצליחה איראן לייצא כ-35.87 מיליארד דולר בנפט, רובו לסין, אולם היקף זה אינו מספיק כדי לאזן את הכלכלה. בשנים 2021-2023 מכרה איראן 144 מיליארד דולר של נפט, אך הסנקציות משבשות את היכולת למקסם את ההכנסות.

מעבר לכך, איראן סובלת משחיתות ממושכת שמאפיינת את השלטון. כספים רבים שנכנסים ממכירת נפט אינם מחולקים כראוי לאוכלוסייה אלא מגיעים לידי האליטה השלטונית ולמשמרות המהפכה. מצב זה מעמיק את הפערים הכלכליים במדינה ומגביר את תחושת התסכול הציבורית.
 

אינפלציה ושחיקת המטבע: תדרדרות כלכלית מהירה

איראן חווה אינפלציה גבוהה ביותר. בסוף 2023, קצב האינפלציה השנתי הגיע לשיא של 40.2%, ולאחר ירידה זמנית ל-30.9% באפריל 2024, האינפלציה שוב עלתה לכ-32.2% ביולי. שחיקת המטבע הלאומי, הריאל, החריפה גם היא, כאשר בדצמבר 2023 עמד שער הריאל על 510,000 לדולר, אך באוקטובר 2024 שער הריאל התרסק עוד יותר ל-684,500 לדולר בעקבות המתיחות עם ישראל.

המטבע האיראני ממשיך לאבד מערכו, דבר שמקשה על היבוא והופך את עלות המחייה לבלתי נסבלת עבור האזרחים. המחירים למוצרים בסיסיים כמו מזון, חשמל ותרופות עולים כל הזמן, והפערים הכלכליים בין הערים לאזורים הכפריים באיראן הולכים ומעמיקים.
 

התמיכה הצבאית בארגוני טרור

איראן משקיעה משאבים רבים בתמיכה בארגוני טרור אזוריים, ובראשם חיזבאללה. התמיכה הכלכלית בארגון לא רק פוגעת בכלכלה האיראנית, אלא גם מעוררת התנגדות רחבה בקרב האוכלוסייה האיראנית, שמבקשת מהשלטון להשקיע יותר במשק הפנימי ולא במדיניות חוץ תוקפנית. הכישלון של חיזבאללה במאבקים מול ישראל, לצד ההוצאות הצבאיות הכבדות, רק מוסיפים לתחושת התסכול הציבורי באיראן, שכבר סובלת ממחסור במשאבים בסיסיים.

תלות כלכלית בסין

בשל הסנקציות על ייצוא נפט לאירופה וארה"ב, איראן הפכה תלויה כלכלית בסין, היבואנית הגדולה ביותר של נפט איראני. הסחר עם סין מהווה עוגן כלכלי חשוב, אך הוא מוגבל, והתלות החד-צדדית בסין מקשה על איראן להגדיל את הכנסותיה. לפי הערכות, 85%-90% מהנפט האיראני נשלח לסין, אך גם שם המחירים מושפעים מהשוק העולמי ומיכולות השוק האיראני לעמוד בקצב הייצור.

למרות שעסקות הנפט עם סין ממשיכות לספק הכנסות לאיראן, הכלכלה האיראנית ממשיכה לסבול ממחסור במטבע זר, שמצמצם את האפשרויות שלה להתפתח כלכלית ולצמוח. כל פגיעה בשוק הנפט, כתוצאה מסנקציות נוספות או עימות עם ישראל, עלולה להיות קטסטרופלית עבור הכלכלה האיראנית.

המשבר בשוק המניות והמט"ח

המתח הפוליטי והצבאי בין איראן לישראל השפיע באופן ישיר על הכלכלה האיראנית בשוק ההון והמט"ח. הבורסה של טהרן ירדה ב-6% מאז אוקטובר 2024, והירידות מתחזקות כאשר מתרגמים את השערים לדולרים לפי שערי המטבע הלא רשמיים. השוק הפיננסי של איראן משקף את החשש הציבורי והכלכלי הגובר, וההשקעות בשוק המניות הופכות לסיכון גבוה יותר ויותר.

עימות עם ישראל: ההשלכות הכלכליות

מלחמה עולה כסף ויש סיכון שיראל תתקוף את שדות הנפט של איראן ומדובר בפגיעה אנושה לכלכלה. זה לא מה שקרה, אבל החשש הזה עשוי להוביל להפסקת התקיפות. מנגד הנשיא מסעוד פזשכיאן כבר הציע להעלות את תקציב הביטחון ולהפחית את הסובסידיות על הדלק, צעד שמעיד על ההכנה הכלכלית של המשטר למאבק ממושך. בכל מצב, מלחמה פוגעת עוד יותר בכלכלה החלשה של איראן ומוסיפה נדבך נוסף של ביקורת ומרמור מצד האזרחים.
 

השפעת הבחירות בארה"ב

הבחירות לנשיאות בארה"ב שיתקיימו בקרוב יהוו גורם מכריע בהשפעה על הכלכלה האיראנית. במידה והנשיאה קמלה האריס תזכה ותמשיך במדיניות ההקלה על הסנקציות כפי שעשה ג'ו ביידן, ייתכן שאיראן תוכל לקבל גישה למטבע חוץ ולייצב את הריאל. לעומת זאת, אם דונלד טראמפ יחזור לנשיאות ויחדש את מדיניות "הלחץ המרבי", איראן תסבול מצמצום הכנסות נוספות ונפילת הריאל, מה שעלול להחריף את המצב הכלכלי עוד יותר.
 

הנשיא מסעוד פזשכיאן: האם הוא יביא לשינוי?

הנשיא מסעוד פזשכיאן נכנס לתפקידו עם תקוות גדולות לשינוי כלכלי וחברתי, אך המצב הכלכלי החמור מקשה עליו לעמוד בהבטחותיו. פזשכיאן, שנבחר לאחר קמפיין שהתמקד במאבק בשחיתות ובקידום שוויון, מוצא עצמו מול אתגרים עצומים. הציבור האיראני מצפה ממנו להוביל לשינויים מהותיים בכלכלה, אך הוא נאלץ להתמודד עם סנקציות כלכליות כבדות, תקציב מדינה מוגבל, וצרכים ביטחוניים דחופים.

בפועל, עד כה פזשכיאן לא הצליח ליישם את השינויים שהוא הבטיח, והממשל שלו נתקל בקשיים בשל הנטל הכלכלי המורכב והלחצים הבינלאומיים. האתגר שלו כעת הוא להוביל רפורמות כלכליות וחברתיות מבלי לאבד את התמיכה הציבורית, ולהצליח להתמודד עם המורכבויות הפוליטיות והכלכליות שעומדות בפניו.