הניצחון של טראמפ השתלם: מערכת המשפט נאלצת לסגת מהתיקים הפליליים

רק באמריקה. דונלד טראמפ הנשיא הנבחר יקבל "פטור" מכל התיקים הפליליים נגדו. 

בעקבות בחירתו המחודשת של דונלד טראמפ לנשיאות, עולה לא מעט שאלות על עתיד התיקים הפליליים נגדו. התובע המיוחד ג'ק סמית מתכוון לבטל את ההליכים המשפטיים לפני השבעתו של טראמפ בינואר הקרוב, וזאת מתוך הכרה במדיניות של משרד המשפטים האמריקאי, הקובעת כי לא ניתן להעמיד נשיא מכהן לדין.

המדיניות הזו, שהחלה להכות שורשים בעשורים האחרונים, נועדה להבטיח כי נשיא ארה"ב לא יידרש להתמודד מול מערכת המשפט בשעה שהוא בתפקיד.

ההחלטה יוצרת גל של תגובות בקהילה המשפטית והפוליטית כאחד, כאשר תומכיו של טראמפ רואים בכך הוכחה לכך שהאשמות היו ממניעים פוליטיים, בעוד מבקריו מתייחסים לכך כאל חיסרון עמוק במדיניות שמעניקה חסינות לא הוגנת לבעלי כוח.

מהם התיקים הפליליים נגד טראמפ?

1. תיק גניבת המסמכים המסווגים
   טראמפ הואשם בכך שגנב מסמכים מסווגים מבית הלבן בסיום כהונתו הראשונה ב-2020. המסמכים הללו, לכאורה, נלקחו לביתו האישי במר-א-לאגו. לטענת התביעה, טראמפ לא רק שאחז במסמכים בניגוד לחוק, אלא ניסה לשבש את חקירת ה-FBI במכוון. התובע טען כי טראמפ ניסה למנוע את החזרת המסמכים לרשויות ואף הסתיר חלק מהם, מה שיכול להיחשב כסעיף נוסף של הפרעה למערכת המשפט.
2. תיק סירוב להכיר בתוצאות הבחירות
   אחד התיקים המשמעותיים ביותר הוא תיק הסירוב להכיר בתוצאות הבחירות של 2020, שבו טראמפ מואשם שניסה לשמר את תפקידו על ידי הכפפת מערכת המשפט והמערכת הפוליטית. התיק מתאר מאמצים שנעשו, לטענת התביעה, כדי לערער על התוצאות במדינות מפתח, לצד לחצים פוליטיים שהופעלו על גורמים שונים במטרה לשנות את התוצאה. התיק נחשב לרגיש במיוחד, כיוון שהוא עשוי להעלות שאלות על כוונותיו של טראמפ, ועל ניסיונו לעקוף את כללי המשחק הדמוקרטי.
3. הפרות נוספות הקשורות לקמפיין הנשיאותי והמדיניות הפיסקלית
   לצד התיקים המרכזיים, טראמפ היה תחת חקירות שעסקו בהתנהלות כלכלית במהלך הקמפיין שלו. מדובר בהפרות חוק אפשריות הנוגעות לשימוש בכספי תורמים או פעולות אחרות שבוצעו במטרה להשפיע על הבוחרים. התביעה טוענת כי נעשו מאמצים להשפיע על התנהלות הקמפיין בדרכים שאינן חוקיות, וייתכן שגם בהן יש חוסר תקינות כלכלי.

 

מדוע הנשיא יכול להיות עם תיקים פליליים?

מדיניות משרד המשפטים האמריקאי שגובשה בשנת 2000, קובעת כי תביעה פלילית נגד נשיא מכהן חותרת תחת היכולת של הזרוע המבצעת לממש את תפקידה באופן אפקטיבי. המדיניות מבוססת על הרעיון כי נשיא מכהן חייב להיות חופשי לנהל את ענייני המדינה, מבלי להיות מוסח בגלל הליכים פליליים העומדים כנגדו. זו מדיניות שהייתה שנויה במחלוקת לאורך השנים, אבל ממשיכה להיות תקפה גם בימינו, והיא שמאפשרת לתובע המיוחד לסגור את התיקים המשפטיים שנפתחו נגד טראמפ – גם כשמדובר בהאשמות בעלות פוטנציאל להשלכות פוליטיות ומשפטיות כבדות משקל.

תומכיו של טראמפ מציינים כי התיקים המשפטיים נגדו היו פוליטיים במובן מסוים, וכי כל מטרתם הייתה לפגוע בתדמיתו במהלך הבחירות. מנגד, המתנגדים רואים בכך תמרור אזהרה על המערכת המשפטית שמעניקה "חסינות מופרזת" לנשיא, ומייצרת משוואה לא שוויונית בעיני החוק.

הדיון סביב ההחלטה לבטל את התיקים מעורר שאלות רחבות יותר על יכולת המערכת המשפטית להפעיל אכיפה שוויונית כלפי נבחרי הציבור. רבים תוהים אם מדיניות זו מעניקה לנשיא רשות לעבור עבירות ללא חשש מהשלכות, כל עוד הוא שומר על תפקידו.