השכן עזר לזקנה ערירית בשנותיה האחרונות והיא הורישה לו דירה בת"א - האם זה ניצול?

בשנים האחרונות התופעה הזו מתרחבת. זקנים וזקנות שאין להם תמיכה, מקבלים תמיכה משכן, מכר, מאמן הכושר של השכנים, השיפוצניק. מדובר כבר על עשרות מקרים שבסופם אותו עזרה הופכת להיות הון גדול בשביל העוזרים שייתכן שהם בסופו של דבר נצלנים שחמדו בהון של הזקן-זקנה.

בפסק דין מעורר עניין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, דחה השופט ליאור ברינגר התנגדות לצוואה שהגישה המנוחה, בת 88 במותה. המקרה עורר מחלוקת בשל טענות חריגות שהועלו על ידי האפוטרופוס הכללי, לפיהן שכן של המנוחה כפה עליה לכלול אותו בצוואתה באופן שאינו הוגן. השופט ברינגר דחה את הטענות בנחרצות, תיאר אותן כ"מקוממות" ו"כפויות טובה", ואף קבע שהן "הכפשה סתמית ומכוערת". הצוואה, שבמסגרתה הותירה המנוחה את דירתה לשכן שגר בדלת שמולה, נותרה בתוקף.

המנוחה, אשה ערירית בשנות ה-80 לחייה, חיה במשך שנים בדירה קטנה בתל אביב. קשריה עם שכניה היו מוגבלים, אך היא פיתחה יחסי ידידות קרובים עם שכן אחד, שהיה מסייע לה רבות. הוא הביא לה תרופות, סייע לה בניהול משק הבית והיווה עבורה מקור תמיכה יומיומי. ב-2011, החליטה המנוחה לערוך צוואה שבה ציוותה להשאיר את דירתה לשכן, ובמקביל הקימה קרן נאמנות שכללה את יתר נכסיה, במטרה לתמוך בנזקקים.

הצוואה, שבה הורישה המנוחה את הדירה לשכנה, נחתמה בנוכחות שני עורכי דין צילום: depositphotos

הצוואה נחתמה בפני שני עורכי דין, שאישרו את כשירותה המשפטית ואת רצונה החופשי של המנוחה. עם זאת, זמן קצר לאחר פטירתה, עלה טוויסט מפתיע: האפוטרופוס הכללי טען שהצוואה הושגה בכפייה ובהשפעה בלתי הוגנת מצד השכן.

 

טענות האפוטרופוס הכללי נתמכו על ידי עדות עו"סית

האפוטרופוס הכללי, שהחל לפעול בשם היורשים הפוטנציאליים (לא ברור מי הם בדיוק, מפסק הדין), העלה טענות כבדות משקל נגד השכן. הוא טען כי מדובר באדם שפעל ממניעים אנוכיים וניצל את מצב המנוחה לצורך קבלת טובת הנאה משמעותית. הטענות נסמכו, בין היתר, על עדות של עובדת סוציאלית, שלדבריה, המנוחה התלבטה באוזניה בנוגע לתוקף הצוואה ורמזה כי נשקלה האפשרות לשנותה.

"מדובר במצב שבו אדם במצוקה נפשית ובריאותית הופעל עליו לחץ מצד גורם חזק ממנו", נטען בהתנגדות, תוך התמקדות בכך שהמנוחה היתה זכאית לאפוטרופוס בשל מצבה הבריאותי. ממסמכים נוספים עלה כי המנוחה היתה מבולבלת לעתים קרובות - דבר שהוביל לחשש כי לא הבינה את משמעות החתימה על הצוואה.

פסק דינו של השופט ברינגר היה חד וברור. הוא קבע כי לא הוצגו כל ראיות המוכיחות את טענות האפוטרופוס, וכי הטענות על כפייה והשפעה בלתי הוגנת היו "מופרכות ומקוממות". הוא הדגיש כי המנוחה חתמה על הצוואה באופן חופשי, בנוכחות עורכי דין, ושאין בסיס לטענה כי הופעל עליה לחץ פסול.

השופט הדגיש כי הטענות כלפי השכן אינן נתמכות בשום עדות ישירה או ראיה חותכת, ותיאר את הפעולות המשפטיות שננקטו כ"ניסיון להכתים אדם שפעל מתוך דאגה כנה ואנושית כלפי שכנתו". בנוגע לעדות העובדת הסוציאלית, השופט ציין כי גם אם המנוחה הביעה התלבטות, לא היה בכך כדי לשנות את תוקף הצוואה: "רצון חופשי אינו תלוי בשאלות שהועלו בדיעבד אלא במעמד עריכת הצוואה עצמה".

השכן: "כל מה שעשיתי נבע מאנושיות"

השכן, שהיה יעד לטענות החריפות, טען לאורך כל ההליך כי פעל מתוך דאגה כנה למנוחה, ולא מתוך מניעים אישיים. הוא העיד על הקשר הקרוב ביניהם, שכלל עזרה יומיומית ותחושת אחריות כלפי שכנה ערירית. "מעולם לא ניסיתי להשפיע על החלטותיה, וכל מה שעשיתי נבע מאנושיות ולא משום אינטרס", אמר בעדותו. הוא הביא לעדות גם את שני עורכי הדין שחתמו על הצוואה, שבעצמם תמכו בגרסתו וקבעו כי המנוחה פעלה מתוך רצונה החופשי.

השופט לא הסתפק בדחיית ההתנגדות לצוואה, אלא גם חייב את האפוטרופוס הכללי בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 35 אלף שקל. "הכפשתו של שכן שגילה אנושיות כלפי שכנתו, ללא בסיס משפטי, היא צעד פוגעני ולא ראוי", כתב השופט בפסק הדין שפרסם.

פסק הדין מדגיש את חשיבות ההוכחות המוצקות כשמעלים טענות על כפייה והשפעה בלתי הוגנת בצוואות. הוא מעביר מסר ברור שהמערכת המשפטית תגן על צוואות שנערכו כדין, גם כשגורמים חיצוניים מנסים לערער עליהן ללא ראיות מוצקות. בנוסף, המקרה מבליט את חשיבותם של עדים מקצועיים, כמו עורכי דין, שיכולים לתמוך בכשרות ובחוקיות של צוואות במקרה של מחלוקת.

במקרה אחר, בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הכריע ביוני 2023 בתביעה שהגיש אדם לביטול צוואתו של אביו המנוח. התובע טען כי אביו העניק לבתו, אחותו של התובע, דירה בתל אביב וזאת בניגוד לצוואה המקורית שלפיה הייתה אמורה להתחלק ביניהם שווה בשווה. תחילת הסיפור במאי 1980, אז ערכו הוריהם המנוחים של הצדדים צוואה הדדית שקובעת כי בפטירתו של אחד מהם יעבור רכושו למשנהו שנותר בחיים. עוד נקבע כי לאחר מות בן הזוג השני יועבר רכוש ההורים, שכולל בין היתר דירה בתל אביב, לילדיהם באופן שוויוני. כמו כן נכתב בצוואה כי כל אחד מהמורישים רשאי לשנות אותה בכל עת, ובלבד שהשינוי ייעשה בכתב. רכושם של ההורים כלל, בעיקרו, כספים וזכויות בעלות בדירת מגורים הנמצאת בתל אביב. בני הזוג חתמו על הצוואה בפני שני עדים. בצוואה כאמור העניקו ההורים את רכושם למשנהו אם ילך לעולמו לפניו, ובנוסף קבעו את ילדיהם כיורשים אחר המוריש השני בהסדר של "יורש אחר יורש".