דובר העיר גבעתיים מגיב לפרסום באייס

השבוע פורסם באייס אייטם על כתבת שפוטרה מרשת 'ידיעות תקשורת'. "גורמים יודעי דבר" סיפרו למערכת דברים מסולפים במקרה הטוב ולכן היה לי חשוב להאיר ולו במעט חלק מהסיפור, שככל הנראה גורם "עלום" הדליפו באופן מסולף במטרה לפגוע בי אישית. מהות הסיפור האמיתי היא פשוטה: 1. עורך שמנסה להשיג כתבות לעיתון שלו באמצעים פסולים. 2. כתבות 'סיכול ממוקד' שקריות ולא אתיות שמפורסמות כפועל יוצא מכך. 3. במקביל לכך, כתבת שרוצה להתפרסם מקצועית ולכן מבקשת מדובר (ולא מהממונים אליה) שיפנה לעורך בכיר שיפרסם אייטמים שלה באינטרנט. 4. דובר שלא כותב את הפנייה לעורך. 5. כתבת שמשתמשת בתפקידה בכדי להתנכל לדובר שלא שלח את המכתב שקיוותה שיקדם אותה מקצועית. 6. דובר שפונה בתלונות על התנהלות לא עיתונאית זו של עורך וכתבת. 7. כתבת שמצהירה במפורש שתפגע אישית בדובר על ידי פרסום דבר שקר רק בגלל שהסיפור האמיתי פורסם קודם אצל מתחרה. 8. עורך וכתבת שמפרסמים ידיעה שקרית נגד הדובר והלקוח שלו. 9. ולבסוף - דובר, שלאחר אין ספור תלונות, נאלץ לחשוף בפני הנהלת העיתון את התנהלותה הבריונית של הכתבת, מה שככל הנראה הביא לפיטוריה. מי שמאיים, ומתנהג בבריונות שלא יחפש מפלט באתיקה, 'באמינות' ובטח שלא יתחבא מאחורי כסות עיתונאית או יצפה שיגבו אותו על בריונותו. כי כשכתבת שכועסת שדובר לא פנה בכתב לעורך בכיר (בכדי לעזור לה לפרסם אייטמים ולקדמה מקצועית) מציינת בכתב לדובר שבשל כך הוא אמור 'לצפות פגיעה' אז יש פה כשל אתי - במסגרתו הכתבת אולי יודעת 'לכתוב' אך ברגע זה 'עיתונאית' היא כבר לא. לכן פרסום התכתובת שלה עם הדובר, כולל כל ניבולי הפה שלה בנושא זה, הוא מהלך הגנתי וסופר אתי, הבא להגן ולמנוע התנהלות בריונית של כתבת, לחשוף את מניעיה האמיתיים (והלא עיתונאים או אתיים בעליל) במסגרתם ניסתה לפגוע בדובר ובלקוח שלו. לתקוף את המותקף והמאוים הנו הוספת חטא על פשע. כי כשכתבת אומרת במפורש לדובר (בנוכחות עדים שהצהירו על כך ליועץ המשפטי של 'ידיעות') שהיא תתפור לו תיק שכאילו 'הסתיר הטרדה מינית' רק כי אייטם פורסם קודם אצל המתחרים שלה - אז בכך הכתבת הפסיקה להיות 'עיתונאית' והפכה לכאורה לבריונית עם מקלדת. לכן השאלה היא לא מדוע היא פוטרה - אלא מדוע אדם כזה נשכר כ'עיתונאי' מלכתחילה. אני חייב לציין כי הכתבת קיבלה את התשובה לשאילתה בנושא באותו יום שביקשה ויממה שלמה לפני העיתון המתחרה - כך שבפועל, למי שלא הבין, מה היא אותה "הסתרת ההטרדה" בעיני הכתבת? פרסום הסיפור קודם ב'זמן מעריב' (באמצעות אתר NRG מקומי) ולא בעיתונה. כי כשעורך משתמש בשיטות כוחניות (במקרה הטוב) מול דובר, בכדי להשיג כתבות אז יש פה בעיה אתית ולא מצד הדובר. כשלאחר מכן הוא מממש את כוחניותו ולכאורה גם משתמש בעיתון אותו הוא עורך בכדי לפגוע בשמו הטוב של נבחר ציבור, יש פה עוד בעיה אתית (את מהות התנהלות העורך אני מעדיף שלא לחשוף משום שברור לי שמדובר במעשה חריג שלא מייצג את ידיעות תקשורת או קבוצת ידיעות). כשעורך מנסה לכאורה ללחוץ על דובר ומשתמש לכאורה בעיתון ובכתבת 'ככלי נשק' בכדי לפגוע אישית בדובר, אז לא באתיקה עיתונאית עסקינן אלא בגישה כוחנית שכל קשר בינה לבין עיתונאות הוא מקרי בהחלט. נכון - אולי הוא יכול לנהוג כך מהבחינה החוקית - אך לא מהבחינה האתית, הערכית והעיתונאית. רובם המכריע של העיתונאים הם אתיים, והנם אנשי מקצוע ערכיים שמביאים כבוד לעיתון בו הם עובדים ולמקצוע העיתונות בכלל - כאלו פגשתי לרוב ורבים מהם גם בקבוצת 'ידיעות תקשורת' אותה אני מכבד. אך לצערנו קיימים גם מקרים בודדים של כאילו שלא טורחים לבדוק או שלא מעניינות אותם כלל העובדות. העיקר למלא שורות בעמוד, או להשיג אייטם בכל מחיר. לא משנה על גבו של מי יעשו זאת, למה? כי הם יכולים.

לכשידרשו לספק הסברים להתנהלותם הכוחנית, תמיד יוכלו להתחבא מאחורי מילים גדולות כמו 'אתיקה עיתונאית' ויחשבו של'כלב השמירה על הדמוקרטיה' מותר לנשוך ולעשות כל העולה על רוחו וללא כל ביקורת, חשבון או דין. נותר לי רק לשער שגוטנברג היה מתהפך בקברו לו היה יודע שכך מנצלים את המילה המודפסת.

אביטל סהר הוא דובר עיריית גבעתיים