במבה עם דן חסכן זה אולי חיבור גאוני, אבל 99% פוליטיקה

נכון. זו התקופה והאילוץ. וזו אסם שמוגדרת כאחת הענקיות, והיה רגע מפחיד בקיץ 2011 שאוטוטו מחאת הקוטג' עמדה להקיש בברוטליות גם על שעריה של זו, והאיום טרם חלף.

אז כדי להגיד כמה מלים טובות: האקט של חיבור במבה לדן חסכן הוא מהלך גאוני שיש בו 99% פוליטיקה ואולי 1% שאריות של המותג במבה. למה פוליטיקה? כי זו דרך שנונה לחבר את חברת אסם לערך החסכנות והצדק החברתי. המהלך הוא מהלך טקטי המחבר שתי דמויות שילדים אוהבים בהקשר של חינוך לחיסכון. מחד - דן חסכן שיודע לעשות פעולה אחת ויחידה: לחסוך. מאידך - במבה שילדים אוהבים לבזבז עליה כסף, לאכול אותה בלי לדפוק חשבון ובעיקר ליהנות ממנה.

המפגש מגשים מטרה חינוכית - ללמד את התינוק של במבה לחסוך, ולהפגיש את החטיף הגרגרני עם עובדות הכלכלה של החיים וערכי המוסר - באריזת חסכון של 200 גרם.. מה שבטוח זה שהאקט לא יכול שלא להחניף להורים, מורים ובעיקר למובילי מחאה חברתית. ומה בינו לבין מלאכת מיתוג? מעט מאד.

התינוק של במבה נולד כדי להקצין את הילדותיות של החטיף ולהפוך אותו מחטיף של תינוקות שאפילו חיילים אוהבים - למותג שמסמל את הילדותיות שבכל אחד מאיתנו. התינוק בראשית ימיו הצהיר "לא נותן ולא מכבד כי אין, אין, אין תחליף!". ולכן במבה, על פי האידיאולוגיה התינוקית, היא קלף שצריך להחזיק קרוב לחזה. האגואיזם התינוקי יצר סימפטיה מיידית כי אין, אין, אין תחליף לאוטנטיות.

מאז ועד היום אבדה לו ילדותו הנאיבית של התינוק, והוא מגויס תכופות לעבודות חינוכיות. למעשה, ילדותו התמימה נקטפה לטובת משימות ממלכתיות.

במקרה הנוכחי הוא מלמד אותנו, במקום לתת דרור ליצרינו - לחסוך. הוא עושה את זה בשיתוף פעולה עם הגמד הזקן שכל מה שהוא יודע לעשות זה לדאוג לעתיד ולהזכיר למבוגרים שבינינו את הצניעות הקסומה עליה נאלצנו לגדול.

במקרה הנוכחי במבה תורם לדן חסכן יותר מאשר דן תורם לבמבה. כשגזי קפלן יצא בהצהרה, בשיא המחאה החברתית, כי הוא עצמו מרוויח שכר גבוה מדי לטעמו וכי הוא מקווה שאפשר יהיה להוביל מהלך צמצום שכר הבכירים באסם, הרגשתי הערצה לאיש, למשנתו ולגישתו הבלתי אמצעית. אולם לאנוס מותגים למשימות כאלו הינו אקט שגוי.

אגב, יש הרבה דרגות חופש כיצד בכל זאת לפתור את שיתוף הפעולה הזה בין אסם לבנק הפועלים. למשל, במקום שהדיאלוג בין שני הקאראקטרז יהיה שטוח ופופוליסטי, כזה שרוצה כל כך לכבד את הזולת בבמבה, אפשר היה להשאיר את התפקיד של התינוק אגואיסטי, וכנגד זה להביא את חכמתו הזקנה ולמודת החיים של דן חסכן. מפגש בין אגואיסט לאלטרואיסט הינו מפגש קומי שיכול להיות מתועל לתסריט קריאטיבי מגרה ומעורר גם חיוך וגם הזדהות אמיתית. אחד שחושב רק על עכשיו ולא רוצה לכבד, ואחד שחושב רק על מחר זה פוטנציאל תיאטרלי המוחטא בגדול בקליפ הנוכחי.