לאנשים נמאס להרוויח 6,000 שקל: 'במשרד שלי, זה מה שאקבל מ-2 לקוחות'

"את מי זה מעניין?! תגובה כזו לתקציב כזה, בדיחה"; "מי זאת...? מי מכיר, מי יודע?"; "נו, באמת, עוד אחת שעבדה רבע שעה באיזה מקום וכבר הקימה משרד יח"צ; "כרגיל, מרתק. תקציבים זניחים למשרדים זניחים"; "וואו, כמה תגובות על כלום!". אלו הם רק חלק מהטוקבקים שהאלמונים השאירו על ידיעות תקציבי יח"צ באתר אייס. למען הדיוק ייאמר כי הדברים מיוחסים למשרדים קטנים, חלקם חדשים מהקופסה, שכל פשעם במשלוח קומוניקט למערכת וברצון שיתייחסו אליהם. אין זה סוד שמשרדים קטנים נפתחים כל העת ושמקימיהם, לרוב, הם יוצאי פירמות גדולות יותר. אלה מבקשים להגשים את עצמם בצורה שאינה מתאפשרת בתנאים של שכיר ובמקרים רבים אף קוצרים פירות, כן, גם אם לא מדובר בסדרי גודל מפלצתיים. האם מדובר בתופעה ועל שום מה כועסים כל הטוקבקיסטים? 3 תקציבאיות לשעבר עונות על השאלות בכתבה נשית במיוחד.

ענף שמאכלס קצת פחות מ-1,000 משרדים

על פי הערכות, בשוק הישראלי פועלים כ-700 משרדי יח"צ בגדלים שונים. "בעיני, כל מי שיש לו יותר מלקוח אחד הוא איש יח"צ, ולא משנה אם יש לו משרד ענק עם פרקט או חדר קטנטן או שהוא בכלל יושב בבית קפה", טוענת נאוה עינבר, בעלים של משרד יח"צ באותו שם, "כל עוד יש לך לקוח ואתה עובד מולו, אתה חלק מהרשימה, מה גם שאם תהיה טוב - תגדל".

"היה לי חשוב לעשות דברים שאני מאמינה בהם. העדפתי איכות על פני כמות", מספרת בת אל שגב, שלפני פחות משנה הקימה משרד משלה בדירתה ברמת גן. הדרך שעשתה אל לחופש היצירתי היתה תהליך מובנה; לאחר שסיימה את לימודיה במכללת ספיר, נכנסה לעבודה כעוזרת דוברת בקק"ל ואחר כך עברה לעמותה ידועה. בהמשך עבדה ב-2 משרדים עד שיצאה לדרך חדשה.

-למה עזבת את המשרדים הגדולים? "הבנתי שאופי העבודה בהם לא מתאים לי ורציתי להתפתח בזכות עצמי. בהשוואה ביניהם לבין העבודה בקק"ל, שמאוד אהבתי, הבנתי שהתחום הציבורי יותר מתאים לי. חוץ מזה, הניסיון העמותה והעובדה שעשיתי הרבה ניו מדיה גרמו לי לחשוב לשנות מסלול".

-ומה ספציפית הוביל לפתיחת המשרד? "2 סיבות עיקריות - יצירתית וכלכלית. כשאת עצמאית, יש לך יתרון חזק על פני השכירים - קשר בלתי אמצעי עם הלקוח. הקליינטים שלי עובדים מולי לאורך כל הדרך ומעבר לזה, יש גם הקשר עם העיתונאים. כשהייתי שכירה, מתי בדיוק הזדמן לי להתוודע אליהם מחוץ לטלפון?".

-והתיקים? את עושה רק דברים שאת בוחרת או שיש פשרות? "לא, רק מה שאני בוחרת - ירוק ועמותות עם מעורבות חברתית. אני אוהבת את העבודה ולדעתי, אתה יכול להיות איש מכירות טוב רק אם המוצר שלך הוא משהו שאתה מאמין בו עד הסוף".

גם טלי רייכל מרעננה בחרה בדרך הזאת. היציאה אל החופש, מבחינתה, הגיעה אחרי שנים במקומות שונים בתקשורת, כולל ערוצי טלוויזיה, משכן הכנסת ומשרד יח"צ. היא מאמינה בדרכה, למרות שלדבריה, "היום כל אחד שעושה פלאיירים בפייס נחשב יח"צ וכל מי שלא מוצא את מקומו בתעשייה מחליט לפתוח משרד, ממש כמו בקואוצ'ינג".

המחשבות על עצמאות הגיעה במהלך ההיריון עם בנה יואב; "כשהייתי בהיריון, הלכו והתגבשו אצלי מחשבות שאולי אני לא צריכה לעבוד כל כך הרבה שעות ועוד עבור השכר שקיבלתי. לצורך העניין, מדובר באלפי שקלים בודדים, מה ששני לקוחות של היום מניבים עבורי".

-אבל דווקא כשיש לך ילד, שווה להסתכן ולצאת לעצמאות ועוד בשוק כזה תחרותי? "כן, כי עוד לפני שהוא נולד, אמרתי לעצמי 'אני ב-16:00 אהיה עם הילד שלי. מגיע לו ומגיע לי'. בכל מקרה, ברגע שהחלטתי לעשות את זה, התחילו לפנות אלי בהצעות 'אולי תיקחי לקוח אחד-שניים', 'אולי תעבדי עם אמן זה וזה' ועוד. אני מוכרת בתחום האמנות והמוזיקה ולכן היה לי קל להתחיל שם, אבל צריך לדעת שגם אם את הבנאדם הכי מקצועי בעול עדיין ישנם סיכונים; אם לא תצליחי גם תהיה לך ירידה בפרנסה, גם תחושת כישלון ונפילה של הביטחון העצמי וגם תסכני את המוניטין. בקיצור, יש הרבה-הרבה מה לאבד".

-אז צריך להתחתן עם מישהו מבוסס כדי להצליח? "(צוחקת) הוא הייטקיסט, לא איזה מיליונר, את יודעת. לא השקענו שקל חוץ מתוכנת יפעת ובעוד כמה פרטים מהותיים. מעבר לזה עשיתי הכל בעצמי".

השכר - משכורת או ריטיינר?

סוגיית השכר, גם כשכיר אבל בעיקר כעצמאי, היא מהותית. שגב אומרת שפתיחתם של עוד ועוד משרדים כבר הפכה לתופעה של ממש - מבורכת. על השאלה מהו המקור לכך היא משיבה, כי "לאנשים נמאס להרוויח 6,000-7,000 שקל על עבודה של שעות מבלי שתהיה להם אפשרות לעשות שום דבר אחר. כשאתה עובד במשרד ההחלטות הן של הבוס ולא שלך, לא משנה עד כמה תהיה מעורב".

כך הייתה גם עינבר, שמשרדה מתמחה בתחום הבריאות. זו פתחה את העסק אחרי שנים בתחום היח"צ שבמהלכן עבדה במשרד רימון-כהן ואצל רני רהב, הייתה דוברת האגודה למלחמה בסרטן ועוד. לדבריה, היא ידעה כי בתחום הציבורי יש תקרה מסוימת שקשה לפרוץ ולכן פנתה לכיוון שונה. תחילה הצטרפה למשרד שעסק בנושאי הרפואה והבריאות - תחום שבו צברה קילומטראז' לא מבוטל - ואחר כך יצאה למסלול עצמאי. "העצמאות נעימה למי שאוהב את עבודת היח"צ", היא מספרת, "זה כמו שף שאוהב להכניס את הידיים לבצק; לשף במסעדה גדולה אין זמן לעשות את זה, אבל למי שעובד במקום קטן - בטח ובטח".

-להכניס את הידיים לבצק יכול גם להיות קצת מפחיד, לא? "בטח. יש פה 2 אלמנטים עיקריים: הראשון הוא הצורך התמידי להשיג לקוחות, זה חלק בלתי נפרד מהמקצוע; האלמנט השני הוא העובדה, שכדובר בארגון או כתקציבאי בכיר - העיסוק בצד היצירתי ממלא את רוב יום העבודה שלך. כשאתה הופך לעצמאי, לפתע חלק גדול מהזמן מוקדש לאדמיניסטרציות כי אם השולחן נשבר, לא התקציבאי הולך לקנות חדש אלא אתה, וזה רק קצה המזלג".

רייכל מתייחסת אף היא לצורך בהשגת לקוחות: לדבריה, בעלי משרדים חדשים חושבים שאם רק יפתחו מקום משלהם, הלקוחות כבר יבואו מעצמם וידפקו על הדלת. היא, מצדה, דווקא לא חשבה כך בזמנו; "צריך קבלות ובעיקר פרסונה חזקה כדי ללכת ועם הכלום שיש לך, להציע את עצמך לאנשים, אבל דווקא פה יש יתרון עצום ללקוח".

-שהוא? "מי שפתח משרד משלו - הפרנסה וכל היתר תלויים בו, מה שיוצר רעב אדיר להצלחה. יחצן רעב יתאבד על הלקוחות שלו כי הוא לא יוכל להרשות לעצמו לאכזב אותם".

-וההתאבדות הזאת תהיה רק יצירתית או גם כספית? "הכל. בתחילת הדרך לא התביישת להציע מחירים מאוד נמוכים, וזה היה בסדר גמור כי מאוחר יותר הריטיינר עלה וגם נוספו לקוחות. מה שכן, זה לא מתאים לכל אחד; צריך אומץ ותשוקה לדבר ומה לעשות, לא לכולם יש את זה".

בשוק היח"צ ההומה, רבות נשמעות טענות כמו 'גם בנאדם וחצי שיושב עם הלפטופ ושולח קומוניקטים על בושם הוא משרד'; לטענת שגב, מדובר בשטות; "יש מקום לכולם, לשלוח קומוניקטים זה כל כך לא כל מה שאני עושה. למרות כל זה, ולמרות שאני משקיעה את כל כולי בתיקים, ברור שיש ממקרים של חוסר מקצועיות שנובעים מריבוי המשרדים".

-כמו מה, למשל? "קודם כל קורסים דוגמת 'יחצן זאת בעצמך', שדרכם אנשים לכאורה לומדים איך לעשות את הדברים בעצמם - ובזמן קצר. הכי לא רציני שיש. מעבר לזה, יש שיטות חדשות של לקיחת ריטיינר, כמו תשלום לפי הצלחות. מה זה בכלל? מבחינתי, יועץ תקשורת הוא כמו עורך דין, אז כמו שעורך דין לא מסכם עם הלקוח ששכר הטרחה יגיע רק במקרה של ניצחון במשפט, כך גם יחצן לא יכול לעשות את זה. זו שיטת מצליח הישראלית - 'בואו ננסה ונראה מה יהיה'. בסופו של דבר, זה רק מזיק לנו וחבל, כי אנחנו באמת אוהבים את מה שאנחנו עושים". ענבר מחזקת את דבריה: "טוב שיפתחו עוד ועוד משרדים, כי כל משרד שנפתח מגביר את המודעות ליח"צ. זו עובדה שבעידן של ריבוי יצרנים ומדיומים, יש צורך חזק ביח"צ ובשיווק".

יתרונות - התפתחות כלכלית וקריאטיבית

ומה בעניין היתרונות? לדברי עינבר המנוסה, ישנן "התפתחות כלכלית, והיכולת האמיתית לפתח תחומי עיסוק ספציפיים ולהגדיל את פרק הזמן שמוקדש לצד היצירתי. אסור גם לשכוח שכשאתה מנהל את הדברים בעצמך ועבור עצמך, יש לך יותר זמן לחיים אישיים. בסופו של דבר, כולנו הרי רוצים חיים".

עינבר מתעכבת על רשימת הפלוסים ואומרת, כי למשרדים הקטנים - הודות לגמישותם - יש יותר אופציות לעשות שינויים ברוח הזמן. דוגמה אחת, שעשתה צ'ק-אין גם במשרדה, היא המעבר מיח"צ קלאסי בלבד לשימוש במדיה החברתית על כל צורותיה. "אנחנו עשינו את זה כבר לפני שנתיים ומאז נותנים ללקוחות שרות גם בפייסבוק, בטוויטר, ביטיוב ועוד".

-תקציבים את לא כל כך מפרסמת "נכון, כי אני לא מאמינה בריצה אל העיתונאים בכל פעם שמשהו חדש נכנס למשרד. בכלל, אני לא ממש חושבת שהפרונט הוא המקום שלי, אלא אם מדובר במשהו הכרחי".

טוקבקים

הטוקבקים הם סוגיה כואבת - כללית וגם בתחום היח"צ. "התגובות, לדעתי, מגיעות מבעלי אינטרסים והסיבה היחידה שהן מתאפשרות היא חופש הביטוי, אז יודעת מה? שיכתבו", אומרת רייכל, "מי שבוחר להתחשב בטוקבקים - זכותו, אבל אני אישית לא חושבת שלמה שכותבים יש השפעה או משקל כשזה מגיע ללקוחות. בכל מקרה, לנעלבים אני אומרת, שמי שלא יכול להתמודד עם ביקורת שלילית, לעולם ימצא את עצמו בבעיה, ולטוקבקיסטים אני מציעה, שבמקום לשפוך רעל ינצלו את הזמן הפנוי לטובת גיוס עוד קליינטים".

עינבר מתייחסת לזלזול של הטוקבקיסטים במשרדים הקטנים; "מדובר בעניין מאוד מגמתי כי רובם לא מפרגנים, אבל זה חלק בלתי נפרד מהמתחים שקיימים במקצוע ומחוסר העצמאות של רוב האנשים. מה שכן, צריך לקחת את כל התגובות בעירבון מוגבל כי במקרים רבים, מאוד יכול להיות ש-9 מתוך 10 יבואו מאותו אדם".