טיב טעם מבינה מה שאחרים לא: אנחנו רוצים זול, אבל מפחדים להרגיש זולים

מאז שקיים מסחר, קיים "עולם הזול" כאסטרטגית שיווק. זה כאילו ברור לחלוטין שהאדם יעדיף לשלם פחות תמורת אותה סחורה. אלא שהפסיכולוגיה של צרכנות אינה כל כך פשוטה ולפעמים תהליך הקניה לא מונע רק על ידי המחיר.

מחירו של מוצר מחבר אותנו באופן מיידי ליכולת ההוצאה הכספית שלנו. זה קורה לנו כמה וכמה פעמים ביום. אל מול חלון ראווה, בתוך החנות, ברמזור לצד מכונית יקרה, בדפדוף בקטלוג או באולם מכירות. בעצם אנו מוקפים בדברים שאנחנו רוצים ולא יכולים או כן יכולים להרשות לעצמינו.

לכאורה פשוט והגיוני שנבקש לעצמינו את המוצר הזול, אבל כולנו יודעים שלצד זאת, אנו אוהבים להרגיש שווי ערך, ושהעולם מפתה אותנו לעטות על עצמינו סמלי סטאטוס כדי להתמקם במקום טוב אל מול האחרים.

תחרות הדיסקאונט ברשתות השיווק כבר הפכה לבדיחה. במשך השנים האחרונות מתקיפות אותנו פרסומות שמדגימות באופן יצירתי עד כמה רשת השיווק זולה יותר. הכסף שלך קונה יותר, העגלה יותר זולה וכדומה. מה שבטוח זה שהנחת היסוד אומרת שלסופר מרקט יש רק תכונה אחת - וזה להצליח לתת מחיר טוב יותר.

זה נכון אבל לא לגמרי. למעשה זה כמעט נכון

טיב טעם מבינה משהו שרשתות אחרות לא. אנחנו לא רק חוששים לצאת פראיירים במחיר. אנחנו חוששים לקנות סחורה לא מספיק טובה ולהיראות בעיני עצמינו כלוזרים.

טיב טעם מבינה שמחיר זול מכניס אותנו לקונפליקט הזה ומצליחה לבנות עולם הרבה יותר מעניין מסתם עולם של מחירים זולים. טיב טעם מבינה שבאנו ליהנות בחיים האלה וכי לא בא לנו להתפשר. שאנחנו מעדיפים בשר משובח, מבחר גבינות ויינות ייבוא, אבל קשה לנו להרשות זאת לעצמינו.

הדמות של ניקול מקפלת באופן טבעי (כפי שנבנתה ב'מעושרות') את המורכבות הזו: אישה שמסמלת את חיי הנהנתנות נכנסת לסופר שפוגש את כל צרכיה מלבד הצורך להיראות יקרה ועשירה.

ניקול שנהנית ממוצרים 'כמו בחו"ל' מתביישת להיראות קונה בטיב טעם רק כי המחירים לא הולמים את תדמיתה. הם זולים מדי. טיב טעם מספרת לנו, בסופו של דבר, ובשפת ה"הפוך על הפוך" שמחיריה נוחים ונגישים, אבל היא לא שוכחת שאנו משתוקקים לחיים הטובים והיא מזכירה לנו שהיא יודעת זאת היטב.

אסטרטגית ה"זול" משקפת תובנה עמוקה יותר מאשר העובדה הפשוטה והשטחית שבא לנו שישאר לנו עודף בכיס. למשל, רשת l eclerc הצרפתית יצאה בזמנו בסדרת מודעות שנראות כמו מחאה חברתית התובעת "כח לאנשים" ומצהירה it is forbidden to forbid low prices. המעטה המחאתי - הפגנתי כולו נועד כדי להצדיק את המחירים הזולים ולעגן אותם באידיאולוגיה של רווחה חברתית צודקת. הרשת נכנסה לתפקיד של מנהיג פרולטריון רק כדי להגן על היותה דסקאונט.

חברת ניסאן שיצאה לשוק בשנות ה 90 עם מכוניות זולות הלכה על אסטרטגיה דומה של "מגיע לכל משפחה לטייל בפארקים הלאומיים" כשרצתה לקדם 4X4 במחיר נגיש.

אסטרטגיה קלאסית של הצדקת המחיר הזול הלא היא אסטרטגית "בעל הבית השתגע". שיגעון הוא הסבר מצוין להורדת מחירים. זה לא שבעל הבית לא מבין במסחר, הוא פשוט השתגע.

אסטרטגיה נוספת היא כמובן לייצר סיבה למסיבה: סוף עונה, מבצע או חיסול. הסיבה האמיתית יכולה להיות צורך עז להיפטר מסחורה. הסיבה המוצהרת - מחווה חד פעמי של נדיבות כלפי הצרכן...

וירג'ין מובייל יצרה סדרה שלמה של פרסומות מצחיקות סביב שיטת תשלום יותר זולה אותה הם כינו pay as you go. באחד הסרטונים מציגה וירג'ין מעין כנסיה ל" paygoism " שם עמד 'מטיף דתי' שדיבר בפאתוס על רוח ה pay as you go דרך מכשיר טלפון נייד שנראה כמו תשמיש קדושה - וכל זאת כדי להגיד "זול" ו "כדאי" רק באופן פחות ישיר... באופן מוזר מוצאים את עצמם מותגים מצדיקים את מחירם הזול בדיוק באותו אופן שבו מצדיקים מותגי פרימיום את מחירם המופקע, בעיקר על ידי בניית ערך. אנחנו לא רוצים לא להידפק עם סחורה נחותה, לא להיתפס כקמצנים ובוודאי שלא להראות כבזבזנים או חסרי כוח מיקוח.

ניקול, עבור טיב טעם, היא סוס טרויאני שנראה כלפי חוץ כמו כמו "מעושרת" ממוצא רוסי שמגיעה עם שומרי ראש ושמלת נשף לסופר, אבל בתוכו מסתתר סופרמרקט שגם הוא, כמו מתחריו, נלחם על נתח השוק מהמגזר הכללי, גודל העגלה בקופה ותדירות הכניסה לא רק בסופי שבוע...