לקראת הפרידה בין גולדמן וזרמון: הזר"ג לא ממש קובע

צהלות השמחה שנשמעות בימים האחרונים מכל פינה בענף הפרסום עקב הפרידה (הצפויה מראש) של זרמון וגולדמן, לא מפתיעות אותי. מדובר בזוג שעולם הפרסום אוהב לשנוא, ואם צמד המילים "אוהב לשנוא" נראה לכם לא ברור - כנראה שכבר לא תפענחו את ה-DNA (הפשוט למדי) של הביצה הזו.

אין בי שמחה לאיד על התפרקותו האפשרית של המשרד. אני מכיר את הצמד זרמון וגולדמן שנים רבות, וכרבים אחרים גם אני טיפחתי בתחילה אנטגוניזם כלפי ההתנהלות הבינאישית, שבמילים עדינות ניתן לכנות אותה וולגרית, של הצמד הזה. עם הזמן למדתי גם להכיר את המקצועיות והקריאטיביות של הצמד, שהתעקשו להישאר "הילד הרע" של עולם הפרסום, גם שכבר גדלו וקיבלו ייצוג של סוכנות פרסום בינלאומית - DDB.

אבל האם החספוס המוגזם והלעיתים סקסיסטי של הזוג הזה הוא שגרם להדרדרות בשנים האחרונות? מסופקני. האם היחסים האישיים בין השניים דרדרו את המשרד ואת התקציבים? אולי היה להם חלק קטן, אבל בהיסטוריה של עולם הפרסום יש זוגות רבים שמתקשרים ברמה פחותה בהרבה, ועדיין מצליחים לעשות עסקים. כך לדוגמא דוד טמיר ז"ל כמעט ולא דיבר, במשך שנים ארוכות, עם שותפו רוני כהן.

הצמד: אילון זרמון והדר גולדמן

מעבר לסיפור בקנטינה, הקללות, ניבולי הפה, וההשתטות לעיתים שמאפיינת "ילדים רעים" באשר הם, נראה כי מה שגרם באמת לירידה של המשרד, היא התנהלות מקצועית לא נכונה של המשרד. בסופו של יום, נראה שזו גם היתה אבן המחלוקת העיקרית בין אילון להדר. הכישרון הפרסומי שלהם לא מוטל בספק, ולראיה עשרות קמפיינים מוצלחים הן ברמה השיווקית והן ברמה הקריאטיבית, שהעמיד המשרד בשנות קיומו ללקוחות רבים. אבל בדרך, עם האוכל בא התיאבון, והתיאבון המופרז של השותפים לגודל - אכל את כל הכישרון הזה מבפנים, ומה שנותר ממנו זה רק רוח וצלצולים במדורי הרכילות.

כעיתונאי שליווה את הצמד שנים רבות, אני יכול להעיד שהתאווה שלהם לגודל ולעוצמה, העבירה אותם לא אחת על דעתם. כך, כל שנה בזמן הסיכומים השנתיים של יפעת בקרת פרסום, ידענו, אני ונתי יעקובי, מנכ"ל יפעת בקרת פרסום, כי נקבל טלפון "צבעוני" מאחד מהשניים. כל שנה הם לא אכזבו. ה"עשירייה", הפכה למטרה, לחזות הכל. על מנת להגיע אליה היו מוכנים בזרמון גולדמן לעשות הכל: לקחת מכרזים שאין סיכוי בעולם להרוויח מהם משהו (חברת החשמל, הרכבת), להתקשר בייצוג עם חברת פרסום בינלאומית בהסכם שכמעט ולא מביא שום נכס ממשי (בתקציבים) למשרד לבד מזוהר, ולנסות ולייצר תנועת תקציבים על ידי רעש תקשורתי מוגזם.

בדרך, שכחו השניים אם מה שהם אוהבים ואת מה שהם באמת טובים בו: לעשות פרסום. אפשר לעשות פרסום טוב, להרוויח יפה, ולקבל חופש קריאטיבי גם אם אתם לא ב"עשירייה". יותר ויותר מפרסמים כבר הפסיקו בשנים האחרונות לבקש את תנאי הסף הבלתי מקצועי בעליל של להיות ב"עשירייה". אפשר למשוך לקוחות גם בלי להבטיח להם רכש מדיה בתנאים טובים יותר מאלו שמשיגים מקאן ומדיה קום - גם הלקוחות יודעים שזה בלתי אפשרי. בסופו של יום, הפכו זרמון וגולדמן לזנב המושמץ של האריות, במקום להישאר הנמרים שהיו.

באופן אישי חבל לי. אין בי שמחה לאיד. מדובר בשלושה אנשים מוכשרים (גם גיא וינברגר, המנכ"ל החדש, בהחלט נכנס למשבצת של הכישרון, פחות של הפוזה) שאיבדו את הדרך כי ראו רק את היעד - הלא נכון. אבל אולי, הפרידה הכל כך מתוקשרת הזו בין השותפים תביא לזעזוע שהמשרד הזה היה צריך. יקח מי שיקח את המושכות ואת המשרד, אני מקווה בשבילו שישכיל להבין שבדיוק כמו בראשי התיבות הלא ממש מחמיאים שקיבל המשרד מ"אוהביו" השונים, זר"ג, הגודל - לא ממש קובע.

הכותב הוא סמנכ"ל השיווק בחברת TX MEDIA ושימש בעבר כמנהל התוכן בקבוצת קו מנחה המפעילה את אתר אייס