אחי, אתה לא צודק: מאמר תגובה בעניין 'הדרת זקנים'?

לא אהבתי, דוד, את מאמרך הדן בהדרת זקנים יומיומית מן העיתונות (אתר אייס, 5 במארס 2012), כי אני סבור שאתה פשוט לא צודק בו. יש לא מעט תחלואים לעיתונות והיריעה קצרה מלהכילם, אבל הדרת זקנים לא אחת מהם.

אם נושא מאמרך הוא כישלון קמפיין יחסי הציבור בעיתונות לכנס הגרונטולוגי, וזה קורה לכל אחד שקמפיין זה או אחר כושל, שווה אולי לדון בסיבות לכישלון. מן הסתם נגלה שכמו כל דבר בחיים, הן מורכבות, חלקן באשמתך, חלקן באשמת הלקוח, חלקן באשמת העיתונות וחלקן סתם חוסר מזל. גם ספר תורה קטן בהיכל זקוק למזל, על אחת כמה וכמה אייטמים של יחסי ציבור על זקנה. לרוץ מיד אל המונח שבשנה האחרונה באה לו עדנה רבה, "הדרה", ולהאשים את העיתונות באופן גורף בהדרת זקנים, זה לדעתי פשוט לא נכון.

ישבתי לפני כחודשיים ימים עם לקוח בן 81 ששכר את שירותיי עבור נושא מסוים. לידו התיישבה זוגתו הנאה, נראתה לי מקסימום בת 60. הלקוח דיבר על נושא עיסוקו. בשלב מסוים לקחתי אוויר ושאלתי אותם "ומה הסיפור שלכם? של שניכם?". הלקוח נדהם, זוגתו עוד יותר, והיא שאלה אותי קצת בכעס 'מה זה מעניין מה הסיפור שלנו'? עניתי "אני קובע פה מה מעניין!! בשביל זה שכרתם את שירותיי". ואז הם סיפרו לי על סיפור אהבתם המיוחד במינו, אהבה שהחלה בפגישה לפני 30 שנה בכפר ציורי קטן סמוך לירושלים והתאהבות שבצבצה מיד אך לא מומשה כי הם היו נשואים לאחרים. ואז הייתה פגישה נוספת לפני 20 שנה כשאחד מהם כבר היה גרוש והשני לא, ופגישה שלישית לפני 10 שנים וחידוש קשר סופי לפני כ-5 שנים ומעבר לחיות יחד כזוג אוהבים צעיר (וכן, הם עדיין עושים את זה).

אז התברר לי שהאישה הנאה והמטופחת כבר חגגה יום הולדת 70 והשניים חוגגים להם אהבה מחודשת. לחצתי והתחננתי ושידלתי והפעלתי את כל ניסיוני עד שלבסוף התרצו השניים והסכימו לספר את סיפור אהבתם. זה לא קל, נכון. יש כבר ילדים גדולים ונכדים ומכובדות. שיווקתי את סיפור אהבתם הרומנטי אל העיתונות. היא רצה אליו בידיים פתוחות. מספר עיתונים התחרו על הסיפור. נכון, עזר לי גם התזמון - יום האהבה הבינלאומי. הסיפור הופיע בכתבת 4 עמודים בגיליון שבת של אחד היומונים, כשהזוג מספר בקלילות סמוקה על אהבתו וגם על התכנים החשובים ללקוח. מיד אחר כך הם אף הופיעו ב'ערב חדש', הלקוח רואיין בגפו לאחד המדורים ב'ידיעות אחרונות', ואף לתכנית יוקרתית מאוד בגל"צ, שטרם שודרה. זה לא יוצא מן הכלל.

האם ראית מה היה הרייטינג לראיון עם "זוס" (משולם ריקליס) בן ה-88 ששודר לאחרונה בערוץ 10? מתי פעם אחרונה ניתחת את המוסף '24 שעות' של 'ידיעות' למשל? כמה כתבות על זקנים מופיעות שם - ניצולי שואה, לוחמים קשישים, אנשים שהחלימו ממחלות קשות, שהגיעו להישגים נאים, לגיל מופלג, סיפורים! נכון, לעיתים צריך בהקשר זה להיות יצירתי, קליל ומודרני, וכאשר זה בא עם קהל מבוגר זה קצת קשה יותר. הם ראו חיים, עשו דברים, חוו חוויות חזקות, ומה שהצעירים עוד לא למדו הם כבר שכחו מזמן, וכאמור יש ילדים ונכדים והמכובדות חשובה מאוד כשהסוף לא רחוק, הכול נכון. אבל העיתונות לא תגיד לא לסיפור טוב על זקנה, האמן לי.

גילוי נאות: בימים אלו מתחיל משרדי במסע יחסי ציבור לאנתולוגיה של סיפורים קצרים על זקנה 'ציקלון הזיכרונות' (הוצאת 'כתב'). גם אני כתבתי סיפורים לאנתולוגיה זו. לכבודה ערכנו סקר בין מאות חובבי ספר, ולצורך כך חזרתי לספרים אהובים שכולם עוסקים בזקנה, ספרים שמציגים עד כמה היא מעניינת: 'אהבה בימי כולרה' של גרסיה מרקס, 'תהילה' של עגנון, 'המסע האנכי', 'החיוך האטרוסקי', ספרה הנפלא של צרויה שליו 'שארית החיים', 'הזקן והים' של המינגווי, 'בדרך אל החתולים' הנפלא והקשה של קנז, 'הזקן בן ה-100 שיצא דרך החלון'. ספרים על אנשים שבגיל הזקנה מצאו שוב אהבה אמיתית, מצאו דרך חדשה, קריירה חדשה, השלימו עם עצמם, עם הוריהם המתים, עם גורלם. אנשים שעשו דרך. האם העיתונאים לא קראו אותם? לא מודעים לעניין הרב שעשוי להיות בעולם הזקנה? אני משוכנע שכן.

עוד תכניות

והנה אפילו אתה ואני כבר הצלחנו להכניס לאתר זה 2 מאמרים על זווית מסוימת, יחצנית - כי זה עיסוקנו על הזקנה. אז אולי אסיים מאמר זה בשיר נהדר של לאה גודלברג מתוך 'שירי סוף הדרך':

הדרך יפה עד מאד - אמר הנער. הדרך קשה עד מאד - אמר העלם. הדרך ארכה עד מאד - אמר הגבר. ישב הזקן לנוח בצד הדרך.

צובעה השקיעה שיבתו בפז ואדם, הדשא מבהיק לרגליו בטל-הערב, צפור אחרונה של יום מעליו מזמרת: - התזכור מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך?

יוסי ריבלין הוא איש יחסי ציבור