האיש ששידך את התינוק של במבה לוועד האולימפי: "גימיק מבריק, כולם טעו"

לאחרונה נפל דבר בישראל: כיכר תחריר של הפייסבוק שוב אמרה את דברה: ההמון המשולהב יצא לרחובות הווירטואליים, חבט, ניפץ ובזז, וחזר עם ניצחון: אסם נסוגה בה מהכוונה לקחת חסות על המשלחת האולימפית, התינוק של במבה יישאר בארץ. אבל אופס, מלכתחילה הוא היה אמור להישאר בארץ.

אז רגע - את מי בעצם ניצחנו? האם תאגיד המזון חזר בו והוריד מחירים? האם הבמבה ברעננה זולה כמו זו בלונדון? האם המטרנה נמכרת במחירים שווים לכל נפש? בוודאי שלא.

אז מה כן? התינוק של במבה לא יחבור לאתלטים שלנו.

אז כמי שחתום על הרעיון, הינה כמה מלים על מה כל הרעש: דמות התינוק של במבה היא ככל הנראה הדמות המסחרית האהודה ביותר בישראל, בוודאי בקרב משפחות. החל ממרץ ועד לאולמפיאדה, התינוק אמור היה להפשיל שרוולים וטיטול, ולפעול במרץ לקירוב בין ילדי ישראל לבין הספורטאים שלנו. אפליקציית פייסבוק וסמרטפון תאפשר לילדים להקליט ברכות ווידאו ולשלוח אותן, כמו גם ציורים וברכות, לספורטאים שלנו, ולעודד אותם. באותה הזדמנות, ערוצי הילדים היו אמורים להרחיב על ההיסטוריה של הספורט בישראל, ולהגריל משפחות שידן אינן משגת שיתלוו לספורטאים שלנו בלונדון.

האם התינוק אמור היה לצעוד עם נבחרת ישראל על אדמת לונדון? בוודאי שלא. זה פשוט אסור. האם התינוק יישא את דגל ישראל? יודפס על חולצות האתלטים? על הנעליים שלהם? ישיר את ההמנון? ידקלם איזשהו פזמון? לא ולא ולא.

מדובר בגימיק מבריק: התינוק הוא קמע המזל של הנבחרת בארץ. מכאן, כשהוא מחבר את כל הילדים בישראל, הוא מחזק את הספורטאים. עשרות מליוני שקיות במבה היו אמורות לשאת את המסר, מאות אלפי שקלים השקעה בהעלאת המודעות להצטיינות בספורט. האם שמה של במבה היה מחובר לכל זה? לא. גם כי אי אפשר, וגם כי אסם לא רצו. התינוק אמנם מזוהה, אך יש לו גם חיים משל עצמו. אני אישית ממש מחבב אותו. הוא מצחיק אותי.

מצד שני - אי אפשר להיתמם. המהלך הזה אמור היה להביא רווח תדמיתי לבמבה. תדמיתי ולא מכירתי - אין כאן שום אלמנט שמקדם מכירות. והרווח הזה הכי לגיטימי וראוי שיכול להיות. הם תרמו, אם תרצו שילמו, והם מקבלים חשיפה ומודעות ואהדה.

עוד תכניות

אז למה כל המדינה סערה וחשבה שהופקר נדל"ן ערכי, שעוד תאגיד דורסני נטל בגסות עוד עולם ערכי טהור שאינו שלו? ככה. כל המדינה טעתה. לא בדקה. אפילו לא שאלה או ביררה. סתם התלהמות. קורה.

ואם זה לא היה מסוכן, אז לא נורא. אבל זה מסוכן פלוס. כי כי זה הסיט את תשומת הלב מהמלחמה האמיתית - לשיוויון וצדק חברתי, לריסון עליות המחירים, לצמצום הפער בין המשכורות הנמוכות לגבוהות בתאגידים, תנועת הקוטג', שגם אני כמו כולם עומד מאחורי הרעיון שהיא מייצגת, זרתה חול בעיניי הציבור שהיא מייצגת. כמו אחרוני העסקנים הפוליטיים, מהזן החלול והעלוב.

כי הנה - הם הביאו ניצחון. אסם לא תשקיע, כמתוכנן, מאות אלפי דולרים בשנים הקרובות בספורט הישראלי. הווליום המטורף הזה הביא לניצחון אומלל בחזית הלא נכונה. כי בינתיים, מדווח בנק ישראל, מחירי המוצרים עולים בקצב מהיר בהרבה מקצב עליית המשכורות.

אני הולך לטחון איזה קוטג', ששוב שילמתי עליו בסופר כמעט 7 שקלים. ובינתיים, גונבים לנו מתחת לאף את ים המלח, את הנפט בחופים, את החופים עצמם. אבל זה מאחורי הגב, זה בסדר. כשעושים משהו מקסים, ביושר, בשקיפות ובפנים - חוטפים סנוקרת לפנים. צדק חברתי.

אורן ציבלין הוא מנהל הקריאייטיב של "ציבלין תקשורת צעירים", החתומים על החיבור בין הוועד האולימפי לאסם