יאכטות, דוגמניות ומסיבות: מסכמים את פסטיבל קאן

בשתיים בלילה בדיוק, כפי שהחוק הצרפתי להרס שמחות מוגזמות קובע, המוסיקה נפסקה במסיבת החוף שסגרה את פסטיבל קאן לפרסום וכ-1,000 אנשי קריאייטיב מרחבי העולם, שיכורים ומזיעים, הביטו זה בזה והבינו שהחגיגה נגמרה. מחר, איש איש מהם ישובו אל ארץ מוצאם ויתמודדו עם בריפים ליוגורט בטעם היוגורט של המתחרה ועסקיות צהריים במסעדה שליד המקלט לחתולי רחוב.

מי שניסה להיאחז עוד בחלום הריביירה, התפזר אל אחד הברים בלובי של מלונות הפאר שעל הטיילת, שם בירה עולה חמישים שקלים. הכוונה לכוס של שליש, חצי עולה כמו דוגמנית דומיניקנית חטובת רגליים ללילה ואת שניהם גיליתי שאני עדיין לא יכול להרשות לעצמי.

לעמוד הפייסבוק של אייס - לחצו כאן

תומר וערן התגלגלו בעליצות לחדרם, דוריס נעלמה עם הכפיל של מייקל ג'קסון הצעיר, יורם עלה על היאכטה של חב"ד ואני מסתכל על נדב שעדיין מתאושש מהריקוד לצלילי "אנטר סאנדמן" שזה עתה הסתיים. בא לי להתחבק איתו שוב. בא לי לחבק את כל החבורה יחד. חלקנו כאן בפסטיבל פעם הראשונה בחיינו אך באמתחתנו יש חמישה אריות זהב ושלושה פיינליסטים. אני עוצם את עיניי כי עכשיו מגיע פלאשבק שמחזיר אותנו להתחלה...

ישנן דרכים רבות להגיע לקאן ואף אחת מהן אינה פשוטה או זולה. אמצעי התחבורה המומלץ הוא מטוס כמובן אך מי שייאלץ לשלם את כרטיס הכניסה והשהות היקרים מכיסו, אולי ישקול לחסוך קצת כסף על ידי חציית הים התיכון בשחייה. כרישי העמלץ הכחול שמחכים בדרך עשויים להתגלות ידידותיים יותר מהטוקבקיסטים האנונימיים של הברנז'ה שאולי חלק מהם יגיבו על הטור הזה. (תזכורת: להקדים אותם עם איזה "אחלה טור תותח! מחכים ומשעשע." שאני אכתוב לעצמי.)

הדרך הנוחה ביותר להגיע היא לזכות בתחרות קריאייטיב פנים - משרדית שהפרס הראשי שלה הוא טיסה לקאן ולא תלושי הנחה לאחד מהלקוחות. הלחץ התמידי בו שרויים שאר החברים למשרד יגרום להם ככל הנראה להחמיץ את המועד האחרון להגשת העבודות לתחרות ובהתמודדות מול הרעיון הקריאייטיבי של צוות הנהלת החשבונות, הסיכוי די רב לנצח. זה קרה לי בגיתם לפני שש שנים, שבוע בדיוק אחרי שהודעתי שאני עוזב. שאר חברי הצוות המריאו להם לפסטיבל ואני נותרתי בארץ ליהנות מהאירוניה.

אחת הדרכים הטובה יותר להגיע לקאן היא הדרך בה הגענו. עבדנו קשה על פרוייקט למען מטרה טובה (פרו-בונו) והקארמה האירה לנו פנים חזרה. לפני שנתיים יצאנו בבאומן בר ריבנאי עם מהלך משולב מדיות בשם "האימפסיבל בריף" עבור מרכז פרס לשלום בו קראנו לאנשי קריאייטיב מכל רחבי תבל להציע פתרון לגישור הסכסוך בין ישראלים לפלסטינים. הרעיון הנבחר על ידי צוות שופטים דו-לאומי היה בנק דם משותף לישראלים ופלסטינים שהוצע על ידי קופירייטר צרפתי בשם ז'אן קריסטוף רוייר. בנק דם אמיתי לא יכולנו ליצור בגלל מחסור בחמישה מיליארד דולר, אבל כן יצרנו את פרוייקט "Blood Relations" אליו רתמנו את פורום המשפחות השכולות כדי לפתוח בסבב אירועי התרמות דם משותפים לישראלים ופלסטינים, בהם הציבור יכול להשתתף גם באופן וירטואלי.

לא כולנו היינו מצליחים להגיע לפסטיבל קאן לולא זכינו קודם לכן בתחרות רעיון השנה של רשת סאצ'י אנד סאצ'י (חברת האם). כך מצאתי את עצמי יחד עם ערן ותומר, במלון קרלטון המרכזי, כשהנהלת הפרוייקט, דוריס, יורם, יוסי ונדב חולקים דירת תענוגות אינטימית לא רחוק מאיתנו.

ארוחות הבוקר השערורייתיות בקרלטון על המרפסת שמשקיפה לים היו כר המפגש לבכירי ענף הפרסום העולמי. לימיני יושב אנדרו קלר, שותף בקריספין פורטר בוגוסקי, אחד ממשרדי הפרסום הטובים בעולם. אני מחמיא לו בלי למצמץ על אמריקן אקספרס, שלקח את הגרנד פרי על מהלך העסקים הקטנים שהפך בארה"ב ליום לאומי. לא מתבייש ללקק אפילו יותר למבוגר עם השיער הארוך והכובע לשמאלי. זה בוב גרינברג, יהודי משעשע והבעלים של R/GA הניו-יורקי שפיתח יחד עם הלקוח שלו, סטפן אולנדר, את הנייקי פלוס: הצמיד האלקטרוני שעוזר למיטב התקציבאיות לדווח על מעלליהן האתלטיים בפייסבוק. הפלוס הוא רק הראשון בשושלת מוצרים מהפכנים שמממשקים בין הגוף למחשב, חלקם טרם הגיעו לארץ אבל כל אחד מצמד המפתחים הזה הוא אגדה בתחומו. גרינברג הוא ממציא, דיידלוס מודרני, שהתחיל כיוצר אפקטים למדע בדיוני ואולנדר, שדומה אחד לאחד למתיו מקונהי, מוביל את נייקי בשנים האחרונות לגבהים אמיצים ורווחיים.

הם רק דוגמה בולטת לכמות הכישרון שמתנדנדת שם ברחובות קאן ולעבודות המופלאות שתלויות על קירות היכל התהילה. מבוגרים מהפכנים כמו דן ויידן (ויידן+קנדי) מסתובבים לצד נערות ונערי קריאייטיב גאונים שלבושים בתחכום ומקועקעים כמו מלח. ביניהם, גם אנחנו הרגשנו לשבוע ככוח שיכול להפוך רעיון למציאות. את אריה הזהב החמישי (שהוענק לנו בקטגוריית הסרטים הקשה על סרט הדוקו הקצר שעשינו על הפרוייקט בבימוי גי"א מיכאל) כבר חגגנו על היאכטה שהמשרד של ז'אן, שותפנו הצרפתי, שכר. שם הצטלמנו יחד למזכרת עם גוויית הדוב שגילמה במאי אקסצנטרי בסרט עתיר הפרסים והמצליח של קנאל פלוס.

אני יכול לעוף עכשיו שעות סביב כמות ואיכות הקריאייטיב שראינו שם. כיצד הוכח פעם אחר פעם כי דווקא המקוריות והנועזות מנצחים גם בפרסום וגם בשיווק: תסריטים חדשניים ומפתיעים עם קאסטינג שובר שיגרה שברו מכירות, פעילויות דיגיטליות מורכבות ונהדרות סקרנו את הגולשים והובילו לשינוי בתפיסות מותג, ופעלולים לא מתחנפים כמו האופנוענים בקולנוע של קרלסברג זכו לעשרות מיליוני זוגות עיניים. לחזור לארץ ולגלות את הברייק המשעמם בטלוויזיה והבאנרים המייגעים ברשת הישראלית לא מקלים על הנחיתה בכלל. אנחנו, כולנו, פרסומאים ולקוחות, צריכים לעשות פרסום יותר אמיתי ויותר מבדר. כפי שאחד המרצים מהסוכנות דרוגה 5 אמר: "הטלוויזיה והאינטרנט הם כמו מסיבה מעולה כשהפרסום הוא האורח שאף אחד לא הזמין". לכן כל כך חשוב שנהיה טובים ומגניבים יותר ממה שמצפים מאיתנו וניצור חוויות במקום שעמום והטרדה.

מטרות לקראת קאן 2013: להשיג אריות זהב ללקוחות עסקיים עם מטרות טובות וחזון מעניין. להמציא טכנולוגיה שתגרום למישהו בארוחת הבוקר בקרלטון לפנות ראשון אליי. לאזור אומץ לדבר עם זאת עם העיניים הכחולות כקרחון. למצוא שם משהו לעשן. לקנות וילה על הגבעות.

תודה ליוסי, יורם, תומר, ערן, דוריס, נדב, בשמת, שחר, נתן, נועה ומעיין שבזכותם הייתי חלק מהאימפסיבל בריף והחוויה בקאן.