נביעות הפשילה סוף סוף שרוולים ומתנגחת בשוק מסנני המים

בשורה התחתונה: סוף סוף התעשתה נביעות והבינה שהכלל העתיק "לא מתאים לשחקן מים מינרליים משמעותי להגיב לשוק המסננים", מזמן לא עומד במבחן המציאות, ויצאה מהקיפאון הקטטוני אל זירת החבטות כשאגרופיה מונפים באוויר.

ועכשיו להתחלה: אפשר לומר שמי עדן, נביעות וערוץ 2, התפתחו ונסקו באותה תקופה. נביעות, שהייתה בזמנו מספר שתיים קלאסי, הייתה עסוקה במחשבות כיצד להתקיים רעיונית לצד מי עדן שסיפחה לעצמה את רעיון "השמפניה של הטבע" שבזמנו נראה היה שבלתי אפשרי להתחרות בו.

הרבה מים זרמו מאז בירדן, כמו גם במעיינות סלוקיה ועין זהב. שוק המים המינרליים ידע מלחמות פנימיות עקובות מדם, כניסה ויציאה של מתחרים וניסיונות אינסופיים לייצר ערך ובידול באמצעים אלה ואחרים - החל במים בטעמים, בקבוקי ספורט עם פקקים יצירתיים, מהדורות מיוחדות, חסויות, פסטיבלים, מארזים, שירות כדים עד הבית, מים בגזוז עדין ועוד ועוד חזיתות.

דבר אחד היה ונותר ברור לשחקני המים המינראליים: הודאה בקיומם של המסננים מוקצה מחמת מיאוס. המסננים הישנים (באריטה, תמי 4 עם המנגנון תחת הכיור ונורית ה-UV) נחשבו לפתרונות סוג ב' של אנשים חסרי מודעות. הסיבה העיקרית נבעה מהנביעה. מים מסוננים הם מי ברז רגילים מהכנרת או ממקורות אחרים, שעוברים הכלרה ושאינם בעלי הרכב משובח כמו מי מעיינות תהום שממלאים את הבקבוק או הכד ללא מגע יד אדם. במלים אחרות: המים המסוננים מוצבו כפשרה בעוד שמים הממולאים במקור נחשבו לקרם דה לה קרם של המים. מנהיג לא יכול להרשות לעצמו להיבהל מנשרך. בזאת נסגרה האופציה להגיב למסנני המים או למותגי מים מטופלים. מותגי המים היו עסוקים בעצמם ובמלחמות שלהם, כשהמשימה של נביעות הייתה אחת ויחידה: להיכנס במי עדן. בעוד המלחמה בתוך שוק המים המינראליים גועשת, מסמאים ענני הקרב את העין מהאויב העצל והנחות שהתחזק לאיטו. בגלל שהמסננים זיהו את כללי המשחק, הם התעללו במים המינראליים במשך שנים כשהם מתבססים על איכות חיים ולא על איכות המים: כבד לסחוב בקבוקי מים מינראליים הביתה, כבד להרים כד מים כדי להתקין אותו. המסננים הלכו והשתלטו על השוק. לאחרונה שאלה תמי 4 את הציבור "מה, אין לך תמי 4?!". הדבר העיר נורה אדומה ולא נורת UV אצל נביעות.

הפרסומת של נביעות: "אנשים בעלי בעיות בריאות יתייעצו עם רופא"

עוד פרסומת של נביעות: להזרים מים 15 דקות

בקמפיין החדש של נביעות ישנה הרגשה שמישהו תפס את הראש ב-2 ידיו והבין שהוא נרדם בשמירה. הוא הורג 2 צפרים במכה אחת. הראשונה - את מטהר המים. אורי גוטליב קורא את המדריך למשתמש של מסנן מים מפוקסל שזהותו שמורה במערכת (תמי? אלקטרה?), וחושף תילי תילים של אזהרות והתרעות מייגעות ולא סימפאטיות סביב מניעת הצטברות בקטריות ומזהמים על פי ברז המכשיר, ההכרח להזרים מים לאורך זמן במצבים מסוימים, הצורך להיוועץ ברופא כמו בהוראות לנטילת תרופה. "למה לחשוב פעמיים לפני ששותים כוס מים?", הורג הפרזנטור את המכשיר שעד לפני דקה נחשב לפתרון הקל והמתקדם יותר.

הציפור השנייה היא המיצוב הטהור של נביעות - ללא קשר למלחמה במסננים. מאז "השמפניה של הטבע" של מי עדן לא מצאה נביעות את מקומה האמיתי. הקונספט של "מים מבטן האדמה" כל כך נכון שכאילו חיכה שם, בדיוק כפי שנביעות תמיד הייתה שם במים של עין זהב, בבטן האדמה. המשפט מחזיק בעת ובעונה אחת גם את האמת הפונקציונאלית של מי התהום וגם את הפוריות, הצמיחה והאמהות - המתקשרות למושג הבטן.

ועוד אחת: מומלץ לסגור את הברז ולהזרים מים במשל דקה כשמחברים מחדש...

ואחרונה: הסנן נרטב ועלול להוות מצע למזהים ולחיידקים

ברור לחלוטין ש"מים מבטן האדמה" זו מדרגה שעליה יטפס המותג לגבהים כדי לסמן טריטוריה ולבנות מחדש את ממלכתו. זאת - רק לאחר שיסגור את החשבון עם הבריונים שהכפישו אותו שנים רבות.

ועוד משהו:

איזה כיף הפרסומת של פופקורן מוכן בטעם טבעי של עלית, עם הקונספציה החכמה "חי בסרט". חכמה - כי היא לוקחת את הכי מובן מאליו (פופקורן אוכלים בקולנוע) ומוציאה אותו מהמקום הבנאלי אל עולם של אנשים שנסחפים קצת יותר מדי או במלים אחרות "חיים בסרט". כמה שזה יותר אלגנטי מהפרסומת לקריספי אסם ("פתחת, התחברת") שעשתה הרבה מאד רוח וצלצולים כדי להגיד "טעים".