מחוקי הפרסום של אוגילבי: אין לכתוב טקסט לבן על רקע שחור; ואז הוא נפטר

מילה אחת שווה אלף תעלולי פוטושופ: בלי תמונות דביקות מאימג' בנק, בלי צילום, איור או סוג של עבודת תלת מימד של אמן מתוסכל שמכר את נשמתו לפרסום ובלי שעות של תעלולי פוטושופ במחשב. רק רצף מושלם של מילים שמייצרות מודעות שאולי אין בהן כלום, אבל יש בהן הכל: תובנה מדויקת.

סליחה מאבי הפרסומאים שבשמיים: תקופת הסליחות הזכירה לי את הסליחה "המוצלחת" ביותר שידע עולם הפרסום. דיוויד אוגילבי, אבי הפרסום המודרני, הלך לעולם שכולו טוב לפני 13 שנה. לא שהיה לו כל כך רע בעולם הזה. סוכנות פרסום מהמצליחות בעולם, רולס-רויס, טירה בצרפת ושאר מנעמי החיים של הפרסומאים המצליחים שנולדו בתקופה הנכונה.

* לדף הפייסבוק של אייס - לחצו כאן

אבל היה לו עוד משהו: רב המכר "הפרסום על פי אוגילבי", ספר שאפילו כל מי שלא סיים 10 שנות לימוד, אבל בכל זאת השתחל לענף הפרסום קרא. ספר הפרסום הנמכר ביותר בעולם, נחשב בזמנו לאורים ותומים של ענף הפרסום ומציג משנה סדורה של "עשה ואל תעשה" בפרסום.

בין שלל החוקים המופיעים בספרו של דיוויד אוגילבי, בולט במיוחד החוק הבא: "לעולם אל תכתוב טקסט לבן על רקע שחור". אפשר להגיד שבמבחן הזמן, החוק הזה, להבדיל מרבים אחרים שלו, לא הוכיח את עצמו. במשך שנים, אלפי אנשי קריאייטיב "עברו על החוק" ועוד זכו על זה בפרסים עם אלפי מודעות ושלטים שחטאו בחטא הנגטיב. זה קורה יום יום באלפי משרדי פרסום בעולם, ואפילו במשרד הפרסום של דיוויד אוגילבי עצמו. אי אפשר להגיד שזה "קיצר לו את החיים". בכל זאת, האיש חי כמעט עד גיל 89.

בשנת 1999 סר דיוויד אוגילבי הלך לעולמו, ומטבע הדברים בשבוע שלאחר מכן התמלאו עיתוני העסקים ומגזיני הפרסום במודעות אבל המבכות את לכתו של האיש והאגדה. מבין כולן בלטה, באופן לא מפתיע, מודעת האבל של המשרד שלו. מודעה שכולה שחורה עם טקסט לבן: "מצטערים דיוויד, הפעם היינו חייבים לעשות את זה". מודעת נגטיב שכולה רק פוזיטיב.

חוץ מלגרום לדיוויד להתהפך בקברו, המודעה הזאת עשתה עוד כמה דברים: היא זכתה באותה שנה בכמה פרסים חשובים בעולם כמו אפיקה, יורובסט ואריה בקאן. היא כנראה גם לימדה את מר אוגילבי המנוח שגם במוות, כמו בחיים, לא הכל שחור או לבן.

עוד תכניות