'וניש קליה' משיגה את המטרה בעולם עם סף גירוי גבוה מאד

שורה תחתונה: בתוך עולם ישן ו-low tech של הסרת כתמים, בו סף הריגוש של הצרכן מרקיע שחקים וקשה לגרד אותו, הצליח המותג 'וניש קליה' למצוא נקודת אור חדשה תוך פתיחת הצמצם החיים כפי שהם משתקפים מבעד לכתם על בגד.

נוזל להסרת כתמים הוא הקלישאה של עולם הפרסום. אבקות ומרככי הכביסה, ומסירי הכתמים למיניהם, תמיד הוצגו בידי עקרות בית מאושרות עד הגג, שהתבשמו, ליטפו והתענגו על כביסה רעננה, נקייה, רכה ובעיקר - נקייה ללא רבב. כל זאת בהשוואה, לרוב, לכביסה בידי מוצר מתחרה שלא מצליח לעשות את העבודה מספיק טוב. והפרמטרים דלים: לובן, ריח, רכות והסרת כתמים.

בעולם שאין בו חדש תחת השמש, מצליח המותג 'וניש קליה' לבצע zoom out על החיים שקודמים לכתם ולאלה שמיועדים לחיות איתו בו ברגע שהוא פוגש אותם או יותר נכון את הבגד שלהם. עוגה שעפה באוויר נוחתת על חולצת משי. מחוללת הכתם היא כמובן ילדה קטנה שמסמלת תמימות וגמלוניות ילדותית. המוכתמת היא האמא שמסמלת את הפרפקציוניזם, הקורבנות והעבודה הקשה סביב האירוח והרצון לרצות את כולם.

לכאורה טרגדיה יומיומית בה כולנו חיים. 'וניש קליה' מקבלת תפקיד שהוא גדול יותר מהסרה טכנית של כתמים על גבי אריג. 'וניש קליה' הופכת רגע מתוח לכזה נינוח, סיפור עם סוף רע לסיפור עם סוף טוב. כי כשיש 'וניש קליה' בחיים - הכתם מאבד מכוחו כמחרב השמחה.

'וניש קליה' לקחה את עולם הכתמים ממקום ג'נרי שברור בו שכל הכתמים אותו הדבר, לעולם שיודע להבחין בין כתמים על פי חיי אדם. ארסנל פתרונות לארסנל כתמים. כתם מעוגה על בגד של יום חול שונה מכתם של מיץ תפוזים על חולצת החג הלבנה. צלילה בפח אשפה תניב כתם עמוס חיידקים שדורש פתרון אנטי בקטריאלי ייעודי.

כפי שעולם המזון פיצח מזמן את מושג ה"טעים" לסוגיו וגווניו, כך פיצח 'וניש קליה' את מושג הכתמים. ברגע שהכתם מגיע ממקור שונה, הוא אינו טריביאלי, והפתרון - בהכרח - הופך לא טריביאלי גם הוא.

הסוציולוגיה של הכתם, מה מביא להתהוותו, כיצד אנו חיים בעולם שאינו מושלם ואינו צפוי - הופכת להיות הדיון של 'וניש קליה'. הדיון מסיר מעל קטגוריית הסרת הכתמים את תקרת הזכוכית שתקעה אותה שנים במקום שטוח של "מלוכלך - נקי". האסטרטגיה הזו מאפשרת למותג לצמוח ולעורר עניין מחודש בקרב צרכנים שהתעייפו מזמן מהשאלה כיצד מכבסים כתמים.

לשם השוואה, ניתן לראות את עולם הביטוח האלמנטרי כעולם מקביל לעולם הסרת הכתמים - כביכול עולם משעמם שלא ניתן לרגש את הצרכן ולשלהב אותו סביב "ביטוח לרכב" או "ביטוח לדירה". סרטון של חברת Allianz עושה לביטוח אלמנטרי מה ש'וניש קליה' עושה להסרת כתמים: הופך את ההיגיון על הראש, ומראה אנשים מאושרים שהפסיקו לדאוג שיקרה להם משהו רע, כי ביטוח Allianz "שומר עליהם" מכל פגע. העולם של המבוטח הופך ממסוכן להיות רך, אלסטי ובלתי שביר. באופן דומה הופך העולם, בסדרת סרטי 'וניש קליה', להיות מקום שנפרד מהדאגה להתלכלך.

נקודת הזמן בה נכתב טור זה, מוצאת אותנו שבעים עד בחילה ממסרים פונקציונאליים, אנחנו כבר לא שומעים אותם ולא רואים אותם. אנחנו גם שבעים ממסרים קהים שמוכרים לנו ערכים יותר מדי אוניברסאליים כגון אהבה ומשפחה, שמחה ועולם טוב יותר. 2 הקצוות הללו מוצו ונרמסו עד דק. למצוא סיפור מדויק ואינטליגנטי שמעניק למותג תפקיד של ממש בעלילה ומשנה בכך את תפקידו המובן מאליו של הצרכן באותה עלילה - זה האתגר העדכני של מיתוג, בין אם הוא מוטמע בסרט טלוויזיה, מדיה חברתית או כל רעיון אינטראקטיבי אחר.

ואפרופו אמצעי מדיה - 'וניש קליה' עובדת תחת אותה אסטרטגיה בפייסבוק שם היא מחברת בין כתמים לצד המתנסה והשמח של החיים. כמו כן זכה המשרד בפרס דג הזהב עם מודעה שמדמה את מלאכת הסרת הכתם למשחק דוקים - מטאפורה מצוינת לעובדה שכתם במרכז בגד זקוק לפתרון חכם במיוחד שיוציא אותו בלי לפגוע בשאר האריג - אתגר ש'וניש קליה' מצליחה לעמוד בו.

ועוד משהו:

הקליפ החושי של קוקה קולה עבר מ-close your eyes ל-open your eyes. מה יהיה? לסגור עיניים היה חכם כדי להקשיב לחושניות של המזיגה והקרח וה"אההה". אבל נותרנו עם עיניים עצומות ופספסנו את "חג שמח" עם לוגו קוקה קולה. עכשיו, כשזה "תוקן" וההוראה היא לפקוח עיניים - אמנם נראה את שקופית הסיום עם הלוגו אבל נפספס את מסר ה"סאונד נטו". קוקה קולה, אתם טעם החיים - מותר לכם להוריד את המשפט בכלל. אנשים יבינו.