הפספוס התקשורתי הגדול של נתניהו על בימת עצרת האו"ם

"לא איכפת לי מה יכתבו עלי בעיתון, ובלבד שיאייתו את שמי נכון", זאת היא אמירה מיתולוגית שאיש כבר לא זוכר מי אחראי לה, אבל כל טיפש אוהב לצטט אותה כהוכחה ניצחת לסברה שאין יחסי ציבור גרועים.

אני מודה שבעוונותיי, מעולם לא קיבלתי את האמירה הזאת ולדעתי (וידוע לי שגם בעניין זה אני בדעת מיעוט) יש יחסי ציבור גרועים, וכן צריך להיות איכפת לי מה יכתבו עלי. ואני סבור שאם אין לך משהו טוב לומר על עצמך, מוטב שלא יגידו כלום מאשר שיגידו דברים שליליים. ואם אומרים משהו שלילי, אז בוודאי רצוי שלא יאייתו את שמך נכון, בתקווה שיתקבל הרושם שלא מדובר בך.

אני משוכנע שעיקר עבודתו של איש יחסי ציבור מקצועי הוא להעלים את שמות לקוחותיו מהמדיה, ובלבד שלא יוזכרו בהקשרים שליליים או לא מחמיאים. דעתי זו מגיעה למרות שרוב הלקוחות בטוחים שהם משלמים ליחצן שלהם כדי שידאג לכך שיוזכרו ויחשפו ככל שרק ניתן. "בשביל לשתוק אני לא צריך יחצן", אמר לי פעם איש ציבור. הווו, כמה שהוא טועה, ובגדול.

למה אני מלאה עכשיו את 6 קוראיי הנאמנים בסיפור הזה? כי לצערי גם ראש הממשלה שלנו לוקה בהבנת הכלל החשוב הזה. כשכל התקשורת העולמית לעגה לציור הקומיקס של הפצצה כפי שהציג מעל בימת האו"ם, הוא דווקא התהדר במהלך "המבריק", כי "הצלחתי לשים את הפצצה במוקד התקשורת העולמית", והתעלם לחלוטין מההקשר הנלעג והמלגלג בו הוא כבש את בימת התקשורת.

אם היה שואל לדעתי (והוא לא), הייתי מצטט לו את אבי עליו השלום שהיה אומר "מויחל טויבס" (מוותר על הטובות). מוטב היה שלא יאזכרו כלל את הנאום, מאשר שילעגו לראש הממשלה שלי.

אבל לא בכך מדובר. העניין הוא שנתניהו בזבז את ההזדמנות החד שנתית שמספק לו ארגון האומות המאוחדות להציג את עמדתו, ובמקום לנצל את הבימה כדי להעמיד את חברות הקהילייה הבינלאומית על חומרת האיום על שלום העולם בכלל ועליהן בפרט, הוא הפך את הנושא לבדיחה גרועה. ביבי, שיש הקושרים לו כתרים של אשף תקשורת, יודע שתמונה אחת שווה 1,000 מילים, אבל השאלה היא איזו תמונה ואילו מילים היא מחליפה.

אם למשל היה מראה תמונה של פטרייה גרעינית מתאבכת מעל פריז או רומא או איסטנבול, הוא היה מצליח להפיק אפקט יעיל הרבה יותר, מכיוון שהיא הייתה ממחישה את האיום האמיתי, אל מי הוא מכוון ואת מידת הריאליות שלו.

רוב הציבור בעולם איננו יודע שפרויקט הגרעין האיראני איננו מכוון נגד ישראל דווקא, אלא בעיקר נגד מדינות המפרץ ואירופה. הגרעין הוא מה שיהפוך את איראן למעצמה עולמית, ולא האיום על ישראל הקטנה.

תמונת פטרייה מעל ברלין הייתה משיגה בדיוק את ההפך מציור הקומיקס בו בחר להשתמש נתניהו, שתוצאות השימוש בו היו הפסד כפול. הוא גם החמיץ את ההזדמנות וגם הפך לבדיחה, והמפסידים הגדולים הם אנחנו, כולנו.

אבל ככה זה כאשר אין אף יועץ תקשורת רציני לצידו, כי הוא הצליח לגרש כבר את כל מי שניאות לעזור לו, ומי שנשאר זה בהחלט לא מהליגה שהיינו רוצים לראות לצד ראש הממשלה שלנו.

אבל הכישלון הגדול ביותר של ראש ממשלתנו (בלי קשר לציור הפצצה), הוא שנתניהו הצליח להפוך את הגרעין האיראני מבעיה כלל עולמית לבעיה פרטית של ישראל, וכידוע - מה איכפת לעולם מישראל?

ועוד משהו על האיראנים.

למי שלא יודע, האיראנים הם לא ערבים. הם מתוחכמים והם אמני ההסוואה וההונאה. הם מדברים על השמדת ישראל כדי להרדים את העולם שיחשוב שהדבר איננו נוגע לו. אך האם אתם באמת מאמינים שהם היו משקיעים כל כך הרבה משאבים, מסתכסכים עם כל העולם ומשלמים מחיר כה יקר, אך ורק כדי לאיים על ישראל?

לא נראה לי. השאיפות של האייטולות המנהיגים את המדינה, הן מרחיקות לכת הרבה יותר. הם חושבים על השלטת האיסלאם בעולם, ולא על השמדת ישראל הקטנה. וביבי, לאסוננו, משחק לידיהם.

גינגי פרידמן הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת