עיתונאים ופוליטיקה: משביחים את המקום הנמוך בארץ

חדשים לבקרים אנחנו מתבשרים על עוד ועוד עיתונאים המכריזים על הצטרפותם לאחת המפלגות בכוונה להתמודד על מקום בכנסת. ואני חייב להודות שאני מקבל את הבשורות הללו ברגשות מעורבים. מצד אחד אני מצר על האבדה ועל כך שלא אוכל יותר ליהנות מפרי מקלדותיהם של אותם עיתונאים ומצד שני אני שמח שאנשים ראויים ולשם שינוי אינטליגנטים נכנסים ומשביחים את המקום הנמוך ביותר בארץ הנקרא "הכנסת".

ואין חולק על כך (או שמא יש?) שמגיע לנו לקבל חברי כנסת ברמה גבוהה יותר מרוב אלה שיש לנו כיום. אבל הרגשות שלי אינם אלא ענייני הפרטי השאלה שצריכה להישאל על ידי ששת קוראיי הנאמנים היא האם זה טוב או האם זה רע שעיתונאים רבים כל כך נוהים לפוליטיקה?

* לדף הפייסבוק של אייס - לחצו כאן

ונתחיל בניתוח המניעים. לדעתי, מה שגורם לאותם העיתונאים לנסות את כוחם בפוליטיקה הוא ההשלמה עם העובדה העצובה שכעיתונאים הם חסרי כל השפעה. הם כותבים מדם לבם, מהגגים, מאיצים, מזהירים וחושפים ובסוף כל מאמציהם מתקיים בהם המשפט השחוק "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". ומי רוצה להיות כלב נובח?

בנוסף לכך, הם מתחככים בפוליטיקאים וכשהם רואים אותם מקרוב במלוא קטנותם, קטנוניותם ועליבותם הם מגיעים למסקנה המתבקשת שאם רק יבואו במקומם ויתפסו את מושביהם בכנסת יעלה בידיהם לתפקד בצורה יעילה ונבונה יותר, לטובת הציבור כולו.

סברה זאת אף מוצאת לה סימוכין בשטח. רוב העיתונאים שכבר עשו את המעבר התגלו כחברי כנסת מעולים המצליחים להשאיר את רישומם על עבודות הוועדות והתחיקה. קשה לי לתאר את קורת הרוח האופפת אותי כשאני שומע חבר כנסת היודע להתנסח ברהיטות (ללא קשר לדעותיו) על רקע העילגות הנפוצה. כולל זאת של ראש הממשלה שהאמריקנית שבפיו עולה לאין שיעור על העברית שלו.

זה גם המקום לציין שאני מעדיף את הטרנד החדש של מעבר העיתונאים לפוליטיקה על פני הטרנד הישן (שנבלם באמצעות חוק הצינון) של מעבר קציני צבא לפוליטיקה.

אז מה הבעיה? הבעיה היא שהפוליטיקה היא מקצוע. מקצוע שמעצם טבעו הוא מלוכלך, נכלולי, כוחני ותככן. פוליטיקה היא היאבקות בארגז בוץ. אינך יכול לזכות במאבק הזה מבלי להתפלש בבוץ ומבלי שידבקו בך כמויות בוץ על פני כל סנטימטר מגופך. מי שנכנס לזירה בכוונה להישאר נקי, הפסיד מראש וחבל שנכנס.

וראינו גם כאלה, יפים ונעימים שנכנסו ניסו לשמור על ניקיונם והוקאו החוצה כמו מזון מקולקל. אבל, חרף האמת הידועה הזאת אנחנו בכל זאת אוהבים לראות את המנהיגים שלנו ואת שליחי הציבור שלנו נקיים וטהורים ואיננו מוכנים להשלים עם עובדת החיים שמנהיג פוליטי מצליח, נקי וישר דרך זה אוקסימורון שטרם נמצא לו פתרון.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת