רצה לכנסת: "אנשים חושבים שאישה עם דעות ולא נשואה - שווה ביצ'ית מעשנת"

את מרב מיכאלי אני מכירה יותר מ-15 שנה, מאז שבאתי לערוך את התכנית היומית שלה בערוץ 1 'כל ערב', שידור חי יומי שצולם באולפנים בתל אביב. מערכת של נשים בעיקר, צעירות מאד היינו אז. לי זאת הייתה הכרות ראשונית עם פלנטת ערוץ 1. ועם מרב מיכאלי.

הרבה מים מינרלים והמון תה (היא) וקפה (אני) שתינו מאז. הקריירה שלה בטלוויזיה נעצרה בשלב מסוים ומרב פנתה לעניינים שבערו לה מאז ומתמיד. עכשיו, רגע לפני שאולי היא תוסיף לעצמה את הטייטל ח"כית, נפגשנו במטה שלה לכוס תה של בוקר, באחד משמונת ימי המבצע המעונן בעזה.

* לדף הפייסבוק של אייס - לחצו כאן

- הבנתי שאת הולכת לפוליטיקה כדי לשנות. אבל כמה באמת אפשר לשנות מבפנים? זאת לא מחשבה נאיבית?
כמה אפשר לשנות מבחוץ? כל מערכת יש לה פוטנציאל השחתה. לתקשורת אין פוטנציאל השחתה גדול, ולמערכת העסקית אין לה סכנת השחתה עצומה? זה לא ששאר העולם מתנהל בצורה נקייה ועניינית ורק הפוליטיקה מטונפת. אני רוצה לסמוך על עצמי. אגב, מעולם לא הייתה לי התייחסות צינית לפוליטיקה. התקשורת מתייחסת יותר מידי בזלזול לפוליטיקה, יותר ממה שהיא ראויה לה. זה דבר לא טוב, ולא נכון. יש בפוליטיקה אנשים רציניים, אבל מעבר לכך, הציניות של התקשורת כלפי, מעקרת את הפוליטיקה.

- זה עניין של תדמית. לתקשורת יש תדמית מחורבנת אבל לפוליטיקה יותר. כמה התלבטת אם להיכנס לזה? היה רגע אחד של הארה שבו אמרת: 'זהו, אני הולכת לכנסת'?
לא היה רגע כזה. הייתה התלבטות ארוכה וקשה והמון לילות שבהם התהפכה לי הבטן.

- התלבטת לבד?
איזה לבד? את מכירה אותי, אני פטפטנית, אני שתפנית. כל אחד אמר משהו אחר, ולרגע היה נדמה לי שבשום אופן ואז היה לי ברור שכן. בסופו של דבר זה נהיה. מכירה את זה שאת בוחרת בלי לבחור?

- שזה בוחר אותך
בדיוק. אולי אפילו יותר התרגלתי לרעיון באיזשהו אופן. יותר התמודדתי עם הבהלה.

- בהלה ממה?
מהמאמץ שכרוך בחשיפה.

- את?
דווקא בגלל שאני בתוך זה מגיל צעיר. הייתי כל כך חשופה כל כך הרבה זמן, ורק כשאת מפסיקה, את מבינה איזו מנוחה זאת לזוז מזה. כי תוך כדי, את בתוך זה. את לא חושבת על זה. רק אחרי שאת לא שם, את מבינה באיזה מאמץ זה כרוך. הכתיבה הייתה תענוג, בכתיבה הגוף לא נוכח. זה משא ומתן אחר עם הציבור. כי יש טקסט, והמשא ומתן הוא עם הטקסט. אז עכשיו עוד פעם לגייס את האנרגיה הזאת...

- אנרגיה למה בדיוק?
זה בא לידי ביטוי בזה שבשנים האחרונות הלכתי 90% מהזמן בטרנינג. לא אכפת לי שיצלמו אותי פפראצי עם טרנינג כמה שהם רוצים. סבבה לי. נכון, הלכתי להרצות והייתי מאד פעילה בפמיניזם, אבל אז את יוצאת מהטרנינג, יוצאת מהבית וחוזרת לטרנינג. ועכשיו, אני כל בוקר קמה וצריכה להתלבש. זה להחזיק את הגוף באופן לגמרי אחר, וזה אחד הדברים שלא קל לי לוותר עליהם - מהטרנינג. אני רוצה לקוות שזה שווה את זה.

- ולעמוד מול התקשורת, שאת חלק ממנה?
כבר 17 שנה אני עומדת מול התקשורת כאדם פוליטי. מאז שאני עובדת במרכזי סיוע ועובדת בפמיניזם, וחברה בהנהלת ישראל יוזמת (שפועלת להפיכת יוזמת השלום של הליגה הערבית להסכם). נכון, לא כאדם לא מפלגתי, אבל זה לא לגמרי מהפך.

- אז במה זה כרוך, כבר למדת את חוקי המשחק המפלגתי? נגיד בפריימריז
לנסוע לדבר עם אנשים - זה לא קשה לי. אני עושה את זה ברגיל. אני הרי מסיונרית. אני נוסעת כל השנים ומדברת עם הציבור. אז עכשיו יש את הטוויסט הזה של להגיד 'תצביעו לי', שזה לא דבר פשוט.

- כשאת פוגשת אנשים בכל מיני מקומות בארץ, עדיין מסתכלים עליך כמי שיצאה הרגע מ'שישי חי'?
בטח. מזכירים לי את 'שישי', יש כאלה שאפילו זוכרים לי את חדשות הספורט, זה באמת משהו. אבל גם הם יודעים על העקרונות שלי ועל הפמיניזם.

- איזו מן דמות היא מרב מיכאלי, עבור המצביעים שלך?
יש כל מיני. יש אחת שהייתה מוטרפת, שאכלה עם הידיים. ויש את זאת שהיא ביצ'ית. זה היה מאד חזק, הדימוי הזה, במשך כל השנים - אישה חזקה שעושה מה שהיא רוצה. המון אנשים למשל בטוחים שאני מעשנת, ואם לא מעשנת - אז "עישנת, נכון? בטוח עישנת"?, כי אישה עם דעות ולא נשואה - שווה ביצ'ית מעשנת.

- מזל שאת עם ליאור, אחרת היו מוסיפים גם לסבית
למשל.

- האמת, אם להודות, כשביקרתי אצלך בבית כשעבדנו ביחד, הייתי בהלם שאת מגדלת חתולים
אפילו את?! את רואה... המרב מיכאלי הזאת התעגלה. גם אני התעגלתי. יש דברים שלא הבנתי פעם שהם יוצאים קוצניים, ואז בחרתי אם לתת להם לצאת ככה או לא. עדיין אנשים מופתעים לטובה שאני נחמדה.

- את הבנאדם הכי מקושר הכרתי. בטלפון את יכולה להשיג את כל מי שאת רוצה
אני ביחסים טובים עם כל חברי הכנסת במפלגה, וגם עם ראשי ערים, שיצא לי לעבוד איתם בגלל מרכזי הסיוע או כעיתונאית - אז זה טוב לתרומות. יש לי הרבה אנשים לצלצל אליהם. זה תמיד אפקטיבי, אז עכשיו גם. מה שכן, כמות התמיכה והסמסים והמיילים שקיבלתי מאנשים שאני מאד מעריכה, אחרי שהודעתי שאני רצה, הייתה מפתיעה. לא ציפיתי. זה היה מאד מרגש. וזה גם מלחיץ, כי עכשיו - בואי - נראה אותך.

- כמה זה מעסיק אותך? העובדה שתצטרכי לקיים מה שאת מבטיחה
קודם כל, אני לא מבטיחה כלום. אני אומרת שאעשה מה שאני יכולה. רוב הזמן אני עסוקה רק בפריימריז ולא מתעסקת בזה. אבל ברור שאני חושבת על זה. פגשתי השבוע ראש עיר בלשכת תעסוקה אחת. נפגשנו כשהלשכה הייתה סגורה וריקה וצחקנו שאין שם בעיית אבטלה. אבל אז הוא נהיה רציני וסיפר שיש שם 70 אלף איש באזור ואין אף אזור תעשיה - אז אין תעסוקה, ו-5,000 אנשים מגיעים לחתום כשהלשכה כן פתוחה. 5,000. אז מה אני אומרת על זה? זה מפחיד - אני לא אומרת כלום. אני שומעת. פעם יכולתי לבוא עם רעיונות מה צריך לעשות, אבל עכשיו בואי נראה אותך משנה את המציאות הזאת.

- תגידי, למה עבודה ולא מרצ?
לפני שנה וחצי, כשאהוד ברק עזב את מפלגת העבודה ולא התכוונתי ללכת לפוליטיקה בכלל, כתבתי ב'הארץ' שכולם צריכים להצטרף ל'עבודה', כי המדינה צריכה מפלגות גדולות מרכזיות - בגודל לא במצע - וכי זו מפלגה עם שורשים משמעותיים מבחינה אידיאולוגית. כשהתלבטתי, ליאור גם דיבר על זה: למה את רוצה לפוליטיקה? כי את רוצה להשפיע, אז תתחילי ברמת המפלגה. ואני רוצה שמפלגת העבודה תהיה האלטרנטיבה.

- את קיצונית שמאלית במפלגה
זה תדמיות. אני לא יותר שמאלנית מעמיר פרץ שדיבר על הגדרה עצמית לפלסטינים.

- שלי יחימוביץ אומרת שזאת לא מפלגת שמאל
אם זה יביא תועלת, אדרבה ואדרבה. היא אמרה דבר נכון: לא חסרות תכניות שלום על השולחן, צריך שמישהו יוציא את זה לפועל. צריך עם מישהו עם רצון פוליטי לעשות את זה.

- אבל לבוחרים, לי, למשל, זה חשוב. אמירה כזאת יכולה להכריע את הבחירה שלי
שלי מאמינה בטקטיקה מסוימת וזה לגיטימי שיו"ר מפלגה תוביל את הטקטיקה שהיא מאמינה בה. מה שחשוב זה העניין הכלכלי חברתי, ויש את העניין המדיני וכמובן האזרחי- דמוקרטי - נושא הדת והמדינה.

- בשווייץ - בטח. אבל עכשיו היינו במלחמה. אנחנו בהולד. הנושא החברתי עלה לבוידם ועלינו על מעילי עור ומדי ב'
זה ייגמר מתישהו. כך או אחרת, ואז זה יחזור, העניין החברתי, ויהיו בחירות. אני רוצה לקוות שמפלגת העבודה תוכל לקטוף קולות מכך זה, ולו בזכות כיפת ברזל.

- תגידי, כבר לא מציקים לך בעניין הפמיניזם?
המציאות משתנה כל הזמן. גברים במפלגה אומרים לי 'עם הפמיניזם והעניין של השוויון, אין לי בעיה'. זה כבר משהו.

- איך את מסתדרת עם הייצוג הנשי במפלגה?
כן, השריון מאד נמוך- 20%. זה שריון חוסם, בהינתן מספר הנשים הראויות שמתמודדות. אבל היי, רק הגעתי, תני לי זמן.

- מה זה עושה לדרייב שלך?
אני חדשה. לא באתי לשנות הכל. אני מטאטא חדש. צריך לקחת הכל בפרופורציות.

- מה את רואה אחרי הפריימריז?
אני לא רואה מעבר לפריימריז. אני מקווה שאני אכנס לרשימה, ואז צריך לראות מה תהיה הקונסטלציה. אבל אני לא מסתכלת אחרי הפריימריז. אם אבחר, אני אצטרך ללמוד המון דברים.

- ומה עם הדימוי של חברי הכנסת כאנשים לא כל כך קומפטנטיים?
באחת משיחות ההתלבטות שלי, אמר לי אחד הלוביסטים, שהדימוי של הכנסת הוא גרוע הרבה יותר מה שהיא באמת. שליש מהאנשים שם מבריקים, שליש רגילים ושליש... בעולם הפוליטי משקרים פחות מאשר בעולם העסקי. אבל מבחינה תדמיתית, העולם הפוליטי הוא הכי המטונף.

- איך את מסתכלת היום על התקופה שלך בטלוויזיה?
בשמחה רבה, בכיף גדול. אין לי שום בעיה עם זה. אני עומדת מאחורי כל דבר שעשיתי. 'שישי חי' הייתה תכנית מוסרית. אם זה היה בידור או לא, טוב או לא, אדרבא, אפשר להתווכח. מספר הפרופסורים והפרופסוריות שהתארחו שם, היה גדול. גם היה לי כיף. ואין שום תחושת אי נוחות כשאני נזכרת בזה.

- זה מה שרצית לעשות בחיים שלך?
אני לא חושבת במונחים כאלה. אני חושבת רק כאן ועכשיו.

וכשאת רואה פוליטיקאים מגיעים לתכנית של ליאור, זה לא מביך אותך?
לרובם המכריע - זה טרייד אוף. ב'שישי חי' היינו הראשונות שהכנסנו פוליטיקאים למטבח. איזה רעש זה עשה. 'ביזוי הפוליטיקאים', קראו לזה.

- זה חתיכת מחיר לשלם על פריימריז. זה חלק מבאס של הפוליטיקה, לא?
זה נראה לי מחיר מאד קטן לשלם, אבל אולי כי אני באה מתקשורת.

- הפסקת עכשיו לכתוב בטור הדעות של 'הארץ'.
כבר שאלתי את אלוף בן, אם לא אבחר לכנסת, אוכל לחזור לכתוב, כי אז אני אהיה פוליטיקאית לא פעילה, חברת מפלגה. הוא אמר שאפשר, כמו יוסי שריד.

- כמה רצית לכתוב ב'הארץ'?
מאד רציתי. זה עיתון שאני קוראת ומעריכה. נורא התרגשתי כשהתחלתי - והיה לי כיף לעשות את זה.

- מי פנה אל מי?
אני פניתי אליהם, כשאלוף מונה להיות עורך בעמוד הדעות. בערך לפני 5 שנים.

- ניסית גם קודם?
ניסיתי קודם, אבל יואל אסתרון נפנף אותי, ואחרי זה תמי ליטני נפנפה אותי. אלוף חשב שזה טוב.

- את עורכת את עצמך?
אני עוברת אחרי העריכה ומשכתבת גם את התרגום לאנגלית, שזה יהיה בשפה שלי.

- השבוע התראיינת ל'מעריב' לכתבת שער. למה 'מעריב'?
זה שיקולים של הקמפיין

- והתמונה? הייתה לי תחושה שזאת תמונת אורה נמיר
אוי ואבוי

- אני מתכוונת, שמהתמונה היה ברור שחשוב לך שהתוצאה תראה פשוטה, שזה לא יהיה צילום יפה מקצועי, רואים את השיער הלבן למשל. כמה חשבת על התמונה הזאת?
רציתי שזה יהיה רציני במידה, אם כי אני מחייכת חיוך מסוים...

- מסוים...
אחותי חשבה שאני צריכה לעשות סטיילינג. שאני צריכה לוק (צוחקת)... אבל את לא תמונה של ביוטי. אנחנו לא בביוטי עכשיו, אני בכוונה עם שיער לא פזור.

- למה?
כי אני רוצה פנים נקיים.

- למה, כי זה רך מידי, נשי מידי?
כי אסוף זה בלי משחקים. תראי... הרי לגברים יש חליפה שמסתירה ומעלימה את הגוף.

- ובגלל זה את לבושה בשחור כל הזמן
נכון. אז גם השיער. למה אנחנו צריכות להיות עם שיער רך וגולש והם עם שיער קצר שלא נופל לפנים ולא מפריע לסובייקט ולתוכן. לי קשה לדבר ברצינות עם שיער פזור, זה מפריע.

- למי זה מפריע?
לי. יש התעסקות עם שיער. כשאני מרצה אני אוספת את השיער. גם כשאני כותבת. כי ככה אני מתרכזת. השיער הוא סוג של הפרעה. אני לא גוזרת את השיער כי אני לא בעניין של פרובוקציה. אבל אני רוצה את זה נקי וענייני. לכן בהקשר הזה אני לא אלך עם שיער פזור.

- את מתעסקת המון עם המראה שלך. אולי ציפי לבני ולימור לבנת ודליה איציק - שעשו מן מהפך בלוק, אולי יש מי שמקשיב להן יותר בגלל שהן נראות טוב?
אני מפנה אותך לסרט המדכא והחשוב 'מיס רפרזנטשיין' על ייצוג של נשים. כשאת רואה אותו, את מבינה כמה קשה לנשים להיות מנהיגות. לא רק על ההופעה החיצונית שלהן הן חוטפות ביקורת, זה לא רק אם פיילין עשתה או לא עשתה הגדלת חזה. פרשנים באולפני חדשות מרשים לעצמם להגיד על הילרי 'כלבה', או 'כשהילרי מדברת, אתה שומע את אשתך אומרת לך תוריד ת'זבל'. כשאת רואה את זה במרוכז, את מבינה כמה זה בלתי אפשרי.

- וזה מה שצפוי לך?
אני מרגישה שיש לי יתרון כי כל כך הרבה שנים אני מתעסקת בנושא הזה, אני מכירה את זה. אני מקווה שחלק מזה ייחסך לי.

- אז אולי את בכל זאת צריכה סטייליסט?
לא רוצה. בפייסבוק לא החלפתי תמונה כשהחלטתי לרוץ. רון קדמי שצילם אותה, אפשר לי להשתמש בה גם עכשיו. אני לא עכשיו מרב, חברת הכנסת, אני אותה מרב.