"לא מעניינת אותי כמות הגולשים שלי - אני מעדיפה 100 קוראים בעלי השפעה"

טל שניידר לא רוצה שאף אחד ייקח דוגמה ממנה ויחשוב שקל להיות עיתונאית עצמאית בבלוגוספירה. אבל הכתבת הפוליטית הוותיקה לא מתייאשת ממצב העיתונות וממשיכה להיות פעילה, רלוונטית ומשפיעה בבלוג שלה, ' הפלוג ', שפתחה לפני שנתיים ופועל בשת"פ-ריטיינר עם 'הארץ', וזוכה לעדנה בעת הנוכחית - תקופת הבחירות.

שניידר הייתה בעבר כתבת 'מעריב' בוושינגטון ולפני שנתיים וחצי פוטרה מהעיתון - באופן רשמי - אבל המשיכה לעבוד שם כפרילאנסרית קבועה. בחודש שעבר זכתה בפרס למצוינות לעיתונות דיגיטאלית מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב וגוגל. השבוע היא מספרת למה בעצם היא מאד אוהבת להיות עיתונאית.

-איך נולד הפלוג?
אחרי שפוטרתי מ'מעריב', חיפשתי עבודה במשכורת ולא מצאתי. ראיתי שכולם משיגים עבודה חוץ ממני, אנשים שפיטרו אותם. הייתי כמו כל מפוטר שחוטף באסה. ניסיתי יזמות בעיתונות ולא הצלחתי. הקדשתי לזה הרבה זמן ולא ראיתי את האור בקצה המנהרה, מבחינת משקיעים. זה לקח שנה, ובמקביל המשכתי כפרילאנס כעורכת בדסק חוץ, כתבתי למוסף היומי ו'סופשבוע' על נושאי חוץ, וכתבתי כפרילאנס ב'גלובס', Mako, ו'סלונה' - בכל מקום שאפשר לכתוב ומשלמים. אני לא כותבת בחינם.

-לא התייאשת להתחיל מאפס?
עברתי שלב של ייאוש, כמו כל מי שמפוטר ולא מוצא עבודה. בגלל זה אין לי עצה ואני גם לא חושבת שזה סיפור עם מסר לאף אחד.

-וגסיסת הפרינט לא הורגת את המקצוע?
לא יודעת להתנבא על זה, אבל ברור לי שצריכת החדשות רק עולה. צריך למצוא את הדרך.

-פתיחת הבלוג למשל...
את הבלוג פתחתי לפני שנתיים, חצי שנה אחרי הפיטורים. חיפשתי עבודה, פניתי לכל העורכים והם שאלו אותי מה את רוצה לכתוב, ואמרתי כתבת פוליטית. ענו לי - אין, תפוס. אז אמרתי לעצמי - יש ואקום בתחום הזה, יש לי מה לכתוב ואין לי איפה לכתוב. אז למה לא בלוג? בלוג זה כמו תעודת זהות שלך, מקום לפרסם בו כתבות שכבר פרסמת, לאגור את הפורטפוליו שלך, ואם יש לי כתבות שאי לי למי לתת אותן - עדיף שיש לי איפה לכתוב, לא?

-נגיד שיש לך רעיון מדהים לכתבה ואת מפרסמת אצלך - איך את מקבלת תהודה?
לפני שפתחתי את הבלוג ראיתי שאין בארץ בלוגים פוליטיים, אין כמעט בלוגרים פוליטיים.

-מה עם הבלוג של רביב דרוקר?
רביב הוא קודם כל איש טלוויזיה, הבלוג תומך בעשייה הטלוויזיונית שלו. את הסקופים הוא ישמור לחדשות ובצדק. יש לו עבודה. ידעתי שיש ואקום בתחום הזה. בארה"ב הבלוגים הפוליטיים מאד משפיעים. שאלתי את עצמי איך לתרגם את הכתיבה הפוליטית למשהו שמייצר השפעה או שיח.

-איך?
מביאים את החומרים לבלוג ולא לעיתונים.

-מה שמחזיר לשאלה - איך יוצרים באזז? אם יש לך סקופ ענק בבלוג, איך הוא יעשה רעש?
תכננתי את זה מראש. דמיינתי למי אני כותבת. קבוצת הייחוס שלי היא לא מיליון הגולשים של ynet, אלא העוזרים של הח"כים והחברים של העוזרים ומנהלי המפלגות, המאכערים והעמותות שמתעסקות בנושאים ציבוריים, והחוקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה וגם מחלקות התקשורת באוניברסיטאות. כל מי שמכור לפוליטיקה ונמצא בפייסבוק. קבוצה קטנה של אלפי גולשים מקסימום. מראש אמרתי לעצמי שלא מעניינת אותי כמות הגולשים שיש לי, כי זה לא רלוונטי לגבי. אני מעדיפה 100 גולשים בעלי השפעה.

-אז איך מגיעים אליהם?
התקשרתי לכנסת וביקשתי את רשימת העוזרים הפרלמנטרים, לכל אחד מהם הצעתי חברות בפייסבוק. הם לא הכירו אותי. הצעתי גם לכל הח"כים, ומהרגע שהם מאשרים, הם רואים כל מה שאני מפרסמת.

-אז כמה ח"כים חברים שלך?
כולם.

-ואיך הבלוג התחיל לתפוס?
התחלתי לכתוב - כשאני מדמיינת את העוזרים והעוזרים של העוזרים. והמקורבים. זה עבד נפלא. כשהופיע משהו על הבוס שלהם, הם מיד מתקשרים להגיב, ואז הם התחילו לדבר איתי ביוזמתם. בתקופת בחירות זה רק מתגבר. יש הרבה מתפקדים שבקשר איתי, הם גם מביאים סיפורים וגם יודעים המון ומייעצים ומבקרים, חלקם שונאים אותי והפסיקו לדבר איתי ועשו לי אנפרנד. מכל המפלגות.

-את אהובה ושנואה ביחס שווה?
אני חושבת שיש לי יותר אוהבים משונאים. אני מנסה להיות בשיח ישיר עם כולם, ולהתעניין באמת במה שהם מספרים. אני חושבת שזה יוצר הדדיות והם מתעניינים בחזרה, וזה משהו שאין בעיתונות מודפסת. בעיתון כתבת וזה נגמר. פה, זה תהליך מתמשך - אני עונה להם בפייסבוק ובבלוג. זה המון תחזוק, אבל אני אוהבת את זה.

-איזה השפעה יש לשיח עם הגולשים על התוכן של הבלוג?
הרבה מהפוסטים שעולים בבלוג הם תוצאה של שיח עם הגולשים. הגולשים מרגישים כל הזמן שהם חלק מהכתיבה והם נותנים טיפים, ודעתם נחשבת. בזמן התמודדות ב'קדימה' למשל, עשיתי סקר במימון גולשים. פניתי אליהם וביקשתי כסף, וההיענות הייתה מדהימה. אמרתי, נעשה סקר שבעיתונים לא עושים, ואני אפרסם את כל השאלות בשקיפות. גם שאלתי את הגולשים מה הם רוצים לשאול, ואמרתי להם 'בואו תעזרו לי, כל אחד ייתן קצת ונרים סקר כזה'. ואכן, ההיענות הייתה מדהימה.

-את חופשיה יותר מעיתונאים שכותבים בעיתון, כי את הבוס של עצמך ולא בעלי ההון
חופשייה, אבל אני מרוויחה פחות ואין לי ביטוח בריאות או פנסיה. אף אחד לא יכול לפטר אותי, אבל אין לי עבודה קבועה, וארגון העיתונאים שבו אני גם פעילה, עדיין לא התחיל להתעסק עם מעמדם של עיתונאים כמוני, כי הוא מתמודד עכשיו עם כיבוי שרפות. אין לי גילדה מקצועית. אני לא רוצה שייצא שהמצב הזה טוב, כשכל עובד לעצמו ואין סולידריות.

-הרבה עיתונאים מיואשים עכשיו מהמקצוע ובורחים ממנו כמו מספינה טובעת
אני עשיתי תהליך הפוך. העיתונות היא המקצוע השני שלי - אני הייתי עורכת דין והגעתי למקצוע בגיל 30 כי אני אוהבת אותו. כולם אמרו לי "תברחי", אבל הגעתי אחרי שעזבתי כבר מקצוע אחד, מהכרה מלאה ומבחירה שזה המקצוע שאני רוצה לעסוק בו. לא הייתי בגלי צה"ל ואין לי קשרים וגם הייתי תקופה ארוכה בחו"ל. לא הכרתי את קרן נויבך, למשל, שתומכת בי ומעלה אותי לשידור. כשהייתי במשבר הבנתי שאין לי אף חבר שיעזור לי.

-אז איך יצרת קשרים?
ארגון העיתונאים החדש עזר לי בזה. בפעילויות שלו הכרתי את נורית קנטי, העורכת של רזי ברקאי, או את קרן נויבך, הן קולטות שיש בלוגרים ודוחפות אותנו קדימה. יש גם אחוות בלוגרים, שנותנת מן רשת של תמיכה. אלה אנשים שארים להם טלפון להתייעץ, אם צריך. עם דבורית (שרגל, א"כ) למשל התייעצתי כשנמאס לי להתחנן לעורכים ורציתי להרים בלוג בעצמי. מעידו קינן אני מקבלת השראה ואני יודעת שזה הדדי, וגם מאבישי עברי, שהוא איש ימין מובהק.

-מי החברים הכי מפתיעים שיש לך בפייסבוק?
בפוסט השבוע כתבתי על החברים החרדים שלי בפייסבוק. זה הכי כיף שהם פונים אלי, כי השיחות איתם זה משהו בלתי נתפס בעיני. בתור כתבת פוליטית, אני לא באמת יכולה לקרוא להם הצידה לשיח אמיתי, אם נגיד אני מגיעה לאירוע של יהדות התורה, למשל. אבל ככה אף אחד לא יודע שהם מדברים איתי.

-את מי את קוראת בבלוגספירה?
אני קוראת הכל כל זמן. כשהייתי בארה"ב, לא יכולתי לדעת מה קורה במקצוע שלי בלי לקרוא כל יום את אייס, את וואלה ברנז'ה ואת דבורית שרגל.

-איך באמת מתפרנסים מעיתונות עצמאית?
שילוב של פריאלנס והרצאות, כל הזמן לרדוף אחרי הפרנסה, כל הזמן עם ספר קבלות בתיק. אני אוהבת את העיתונות, לא בגלל שזו שליחות, פשוט כי זה עושה לי טוב. אני נהנית. כשאני הולכת לאירוע בחירות, אני באופוריה.

-בואי נדבר קצת על המפלגות והאינטרנט - מי מהן חזקה בפייסבוק?
כמעט כולן, אפילו החרדים כבר שם. כולם מבינים שזו זירה עם השפעה, אבל מפלגת העבודה הכי חזקה באון ליין. שלי יחימוביץ עשתה גיוס תרומות קטנות יפה באון ליין, גם פייגלין. היא הגיעה לחצי מיליון שקל. המשמעות היא יותר מהכסף, כי האנשים האלה מושקעים בך, אתה יודע שהם יצביעו לך.

-כמה באמת השפעה יש לזה על ההצבעה?
בארץ זה הרבה יותר קטן מאשר בארה"ב. ההשתתפות הפוליטית משנה צורה עכשיו. להתנהגות הפוליטית און ליין יש 3 חלקים: יש את רמת ה-LIKE ולהפיץ, שזה קל. יש להפוך את האנשים שלוחצים על הלייק לפעילים, יותר אקטיביים בקבוצות סגורות בפייסבוק, או לגרום להם לתרום כסף, ליצור חוג בית, או להפיק כרזות. השלב השלישי זה להפוך אותם לפעילים גם בחוץ, שיגיעו לאירועים, שיבואו להפגין נוכחות.

-מה דעתך על הצבעה של נשים לאשה? הצבעה על פי ג'נדר?
מצביעי ומצביעות שמאל מרכז יצביעו הפעם לאשה וזאת אידיליה, רגע שיא במובן הפמיניסטי. לבני, יחימוביץ', שתיהן אידיאולוגיות ומתווכחות זו עם זו - אחת על כלכלה וחברתיות, ואחת על חוץ וביטחון, וזו פסגת השאיפות. אבל אנחנו בחסר של הנהגה נשית, וצריך לשאול למה בימין אין נשים בהנהגה.

-אפרופו נשים, מה חשבת על דליה איציק ב'מצב האומה' השבוע?
חשבתי על תאונת הדרכים שלה. זה לא קל להיות שליח ציבור, מגיע להם יותר כבוד ממה שהם מקבלים.

-את יודעת למי תצביעי?
לא.