מאוכזב למרות הזכייה בפרס הטלוויזיה: "אף ערוץ לא רוצה לשדר את הינשופים"

אתר נטפליקס צפוי להשקיע ככל הנראה כ-100 מיליון דולר בסדרת הרשת החדשה 'בית הקלפים', עיבוד חדש לסדרה של ה-BBC בבימויו של דיוויד פינצ'ר ובכיכובו של קווין ספייסי. באותה הזדמנות ימוטט האתר, אולי, את בית הקלפים - הטלוויזיה - כפי שידענו אותה עד היום, או לפחות את הרגלי הצפייה שלנו.

פעם זה אולי יקרה גם לתכנים ישראלים ברשת. עד אז, רוגל אלפר, עיתונאי, סופר, מבקר ומגיש 'הינשופים', מנסה למצוא פלטפורמה לתכנית שהגיש בערוץ 8 במשך 2 עונות, ושזכתה, פעמיים, בפרס תכנית האירוח הטובה ביותר מטעם האקדמיה הישראלית (הפעם השנייה - רק בשבוע שעבר, ואל זה עוד נחזור בהמשך) ואין מי שישדר אותה.

בקיץ האחרון, אחרי שנודע שערוץ 8 מחליף ידיים ויעבור מ'נגה תקשורת' ל'חיים סלוצקי אפיקי תקשורת', הפך אלפר מאיש טלוויזיה ליזם. בחודשים האחרונים הוא ניסה לגייס מימון לתכנית מצד צופים, דרך אתר 'מימונה'. 3 תכניות עצמאיות של הינשופים צולמו ב'אוזן בר', ותכנית ראיונות אינטימית יותר של אלפר עם חברים, בהם אבנר ברנהיימר, אורי משגב וגלעד כהנא, צולמה ברוטשילד 12 ושודרה באתר 'הארץ' בשיתוף עם האתר NAVIGAYA.

מיזם המימון הניב 318 משקיעים שהוציאו מכיסם בסך הכל כ-38 אלף שקלים להפקת תכניות נוספות של 'הינשופים'. לכאורה, החלום הרטוב של כל מי שנמאס לו מקוטנה של תעשיית הטלוויזיה. אבל המהפכה של נטפליקס עוד רחוקה מלהתרחש כאן. כמה ימים אחרי טקסט חלוקת פרסי האקדמיה, אלפר מסביר בראיון לאייס, למה לא היה שם על הבמה, כדי לקבל אותו.

-ברכות על הזכייה בפרס האקדמיה. למה לא הגעת לטקס?
לא הזמינו אותי. איך (יאיר) ניצני ומודי (בר-און) היו שם, אני לא יודע. אני לא הוזמנתי.

-לא ידעת שאתם הולכים לזכות?
לא. עם מי מדברים שם? לא יודע.

-אתם בקשר בכלל, אתה ומודי וניצני?
לא.

-זה משמח אותך, הפרס?
לא. אני אגיד לך משהו על הפרס הזה: כשתעשיית טלוויזיה מקימה מנגנון שמחלק פרסים על מצוינות, ההיגיון אומר שהפרסים אמורים לעודד יצירה מסוג מסוים. משמעות הפרס היא שהוא ניתן ליצירה שראוי שתהיה על המסך, וההיגיון הזה קורס ברגע שאין אף ערוץ טלוויזיה שרוצה לשדר את זה, כמו במקרה של 'הינשופים', ולכן זה גם לא משמח בעיני, זה רק מדגיש את האבסורד.


הפרומו של התכנית באינטרנט

-אז הרמת מיזם של הפקת הינשופים במימון הצופים דרך אתר 'מימונה'. איפה זה עומד עכשיו?
שידרנו 3 תכניות באתרים של קבוצת 'הארץ' שצילמנו ב'אוזן בר', וסיימנו את המימון ב'מימונה'. הגענו ל-38 אלף שקל, ול-318 משקיעים.

-היעד היה 150 אלף שקל. למה המספר הזה?
זה היה מבוסס על נתונים של עלויות של טלוויזיה אולד סקול, לפי 15 אלף שקל לתכנית. אבל אנחנו צריכים פחות.

-אולי צריך גם לקצר את התכנית גם באינטרנט, 40 דקות זה ארוך ברשת.
יכול להיות שצריך לעשות יותר תכניות יותר קצרות, או לפרמט הכל מחדש. אולי גם יש יותר מידי פאנליסטים. עשינו 3 תכניות ב'אוזן בר' בלי לחשוב על פרמוט מחדש. צילמנו מול קהל חי, אבל זה לא כמו לצלם באולפן, וצילמנו 3 תכניות רצופות, שזה לא אנושי מבחינת כמה שהייתי מותש. לא שאלנו את עצמנו אם מה שעובד באולפן עובד גם מול קהל חי, או אם צילום של ערב חי עובד באותה אפקטיביות בטלוויזיה. פשוט עשינו. זה חלק מפרץ העשייה. אם היינו מקדישים מחשבה לכל ההיבטים האלה, אולי לא היינו עושים כלום. ברור שצריך לעשות כל מיני אדפטציות.

-אולי תעשו כמו שרון גל שעשה 'לילה כלכלי' מול קהל, תכנית של 'הינשופים' מול קהל במסגרת שבתרבות
כערב חי, זה ברור שזה עובד. הקהל נהנה, זה כן. אז מודל הרווח הוא הכרטיסים שקונים בקופה? לא נראה לי שווה כל כך.

-איך אתה מתכוון להרוויח מזה?
זה מאד קשה. אין שום מודל של רווח באינטרנט. תוכן הוא חינמי באינטרנט ולא מניב רווח. הכנסות מפרסום באינטרנט הן פתטיות, ואין עדיין הכרה או תודעה של גולשים על הצורך לשלם על תוכן. מצד אחד, זה מרגש שיותר מ-300 איש נתנו כסף מתוך כמה אלפי צופים, וזה אחוז יחסית גבוה. מצד שני, זה לא מספיק. זה מה שיש, אז אנחנו ניקח את הכסף של המשקיעים ונעשה את התכניות. כמה? אני לא יודע, ואיפה נשדר? אני גם לא יודע - אולי נמשיך עם 'הארץ' ואולי לא.

-איך נוצר הקשר עם 'הארץ'?
הם פנו אלינו, אבל לא נכנסנו לדיונים על איפה נשדר את התכניות הבאות.

עם רביב דרוקר באוזן בר. רוגל אלפר (צילום: חן ליאופולד )

-למי פניתם?
אני עוד לא יכול לדבר על זה, התחלנו במגעים. אני יכול להגיד שהמספרים באינטרנט הם יותר יפים ממה ש'הינשופים' עשו בערוץ 8. היכולת להגיע לקהל במינימום שיווק, הייתה מרשימה. היו לנו רק באנרים באתר של 'הארץ', ואצלנו בפייסבוק. אבל שיווק בפייסבוק זאת מיומנות נרכשת, ורק עכשיו אנחנו מתחילים להבין איך להגיע לציבור גדול של גולשים.

-זה מתסכל מאד, לא? הקהל אהב אותה ורוצה עוד, אבל זה מספיק.
קשה לגייס את הקהל לפעולה. אנשים אוהבים את התכנית, אבל להביא אותם להשקיע כדי שזה יקרה, זה מאד קשה.

-אתה עצמך השקעת?
אני אישית? לא.

-לא שמת שקל?
ממש לא.

-איפה היית רצה שזה ישודר בטלוויזיה?
למיטב הבנתי, אין היום טלוויזיה. אין לי היום קשר עם אנשים שעסקו בעשיה של הרצועה הזאת, אבל למיטב הבנתי, אין איפה לשדר את זה.

למה זה לא קרה בערוץ 1?
תשאלי את ערוץ 1. יואב גינאי (מנהל חטיבת התכניות בערוץ 1, נ"ת) לא רצה. הוא ויוני בן מנחם קיבלו הצעה מאד ברורה.

-הם נימקו את הסירוב?
לא. יואב גינאי סירב אפילו להיפגש. אין לי מושג, שווה לשאול אותם (ברשות השידור סירבו להגיב לדברים, נ"ת).

-איך בעצם החלטת לבקש מהצופים להשקיע בתכנית?
המיזם הזה היה בעצם מהלך ספונטני ותמים. במהלך הקיץ, חודש חודשיים אחרי ש'הינשופים' ירדו, היו אלי פניות ברחוב וגם דרך הפייסבוק. לא יודע כמה פנו, אבל זה היה עניין יומיומי. אנשים אמרו "נורא חבל שזה יורד", וכשהבנתי שלא ערוץ 1 ולא החינוכית רוצים לשדר את זה, והם היו המועמדים הבולטים מבחינתי, וגם לא yes - חשבתי "למה שלא נהיה יזמים, למה שנהיה תלויים בשיקולים של הגופים האלה? אנחנו יכולים לעשות את זה אולי לבד. אם יש ביקוש נוכל לייצר את ההיצע". זה היה מאד ספונטני.

-ומאד תמים?
גם. הצד המעודד של הדברים הוא שמבחינה טכנולוגית, יש התפתחויות אדירות. בדיוק כמו שפעם, כדי להקליט אלבום היית צריכה להיכנס להפקה יקרה נורא באולפן, והיום את יכולה להפיק אלבום שנשמע נפלא בחדר השינה שלך - המצב מתחיל להיות דומה בטלוויזיה, וזה גם יראה טוב, וגם יעלה עשירית המחיר. זאת הבשורה הטובה. אנחנו, את הצילומים ב'אוזן', עוד עשינו אולד סקול - הבאנו ממש קונטרול. היום אנחנו יודעים שאפשר לצלם הרבה יותר בזול, אפשר לצלם טוקשואו עם 3 אייפונים וזה ייראה טוב מאד. הבשורה הטובה השנייה היא שאפשר להגיע באינטרנט לאותה כמות קהל כמו בטלוויזיה.


"ממש קונטרול". הפקת 'הינשופים' באוזן בר (צילום: חן ליאופולד )

-אז מה הבעיה?
אין לזה מודל רווח. קראתי שסיינפלד ו'סוני' הולכים להפיק עוד עונה של הסדרה האינטרנטית שלו, והוא אומר שהוא מקווה לבנות מודל רווח כלשהו. גם להם אין מודל כזה. יש להם מספיק כסף בשביל לעשות את זה שנים עד שמודל הרווח יגיע, והוא יהיה חייב להגיע. אבל אנחנו לא סיינפלד ולא 'סוני', וגם השוק לא מספיק גדול. יש צופים ויש את האמצעים הטכנולוגיים, אבל אז אתה צריך לשאול את עצמך, אם זאת נחשבת בעיניך עבודה. וההיתכנות לעשות את זה לאורך זמן, היא תלוית פרנסה.

-אז עכשיו רק תחזיר את ההשקעה של המשקיעים ב'מימונה'?
המחויבות שלי היא לעשות את התכניות שהתחייבתי למשקיעים ב'מימונה' לעשות, וברור לי שגם זה יעשה בלי מודל רווח. מעבר לזה, אני לא יודע. זאת שאלה של מציאת כוחות וחבירה של שותפים.

-איך זה נהיה בכלל 'הינשופים של רוגל אלפר'?
זה השם של העמוד שלי בפייסבוק - 'הינשופים של רוגל אלפר - האפליקציה'. שם אידיוטי שעלה לי בראש באותה שניה. ברור שלקחתי את 'הינשופים' שאני מנחה וניסיתי להעניק לה חיים עצמאיים ברשת. ואולי פה טמונה התשובה לשאלה שלך, למה מודי וניצני עמדו לבד על הבמה. זה קשור למאבקי כוח בתוך קבוצת האנשים שעשו את רצועת 'הינשופים'.

-כמו בלהקה, כשאחד פורש לקריירת סולו
יכול להיות. 'הינשופים' שאני הנחיתי הייתה תכנית מבודלת והיא גם שודרה פעמיים בשבוע, ולא היה לי קשר להפקת הרצועה כולה.

-באותה מידה זאת יכולה להיות גם תכנית רדיו
עשינו גם רדיו: כשניצן חורש, פאנליסט אצלנו, השיק את האלבום של הלהקה שלו electra, הם קיבלו יום שידורים שלם בקול הקמפוס וב-20:00 באנו, אני ורון כחלילי ולירון תאני ואיילה פאניבסקי, ועשינו תכנית של שעה של 'הינשופים' ברדיו, וזה עבד יופי. ברור שזה עובד ברדיו.

-אז זו גם אופציה, לא?
השאלה היא מתי והאם אי פעם אני אגיד ש'הינשופים' זה הדבר שאני עושה פרו בונו, שאין לי מזה שום הכנסה. בקול הקמפוס זה היה בשביל הכיף, וזה מייתר את 'הינשופים' כישות טלוויזיונית, וזה אבסורד: ב-2 העונות שהיא שודרה, התכנית קיבלה את פרס תכנית האירוח הטובה ביותר, והיה לה באזז ומצוינות והיא הייתה טלוויזיה. גם 'מצב האומה' יכולה להיות תכנית רדיו.

-גם מצב האומה' קיבלה תמיכה מהצופים באינטרנט, וזה דווקא היה אפקטיבי
זאת הוכחה לכמה קשה לגרום לקהל לפעול. אחרי ש'רשת' הודיעה שהיא מורידה את 'מצב האומה' מוקדם יותר בגלל תשדירי הבחירות, היא החזירה את התכנית בעקבות מה שהיא כינו "מחאה ציבורית". אז בואי נדבר על ממדי המחאה הזאת: הייתה עצומה עם 5,000 חתימות ועמוד מחאה בפייסבוק עם 6,000 לייקים. בשביל ערוץ 2, הנתונים האלה הם כלום. כמה אלפים ספורים מתוך מאות אלפי הצופים התגייסו למען התכנית. כלומר, לחצו קליק על עצומה או עשו לייק בפייס. 'הינשופים' עומדת על אחוזים הרבה יותר גבוהים. מתוך 4,000 צופים ב-HOT, כ-300 משקיעים זה אחוז הרבה יותר גבוה. ובעמוד הפיסבוק שלנו יש 1,300 לייקים, שזה אחוז הרבה יותר גבוה. אבל במספרים אבסולוטיים זה מעט.


"שוק הטלוויזיה מתכווץ ונמצא בקריסה כלכלית, ובמצב כזה, אין שוליים". אלפר (צילום: חן ליאופולד )

-אולי באמת אין לזה מקום היום, בטלוויזיה. אין כבר ערוצי נישה
מה שקרה, זה שהנישה באופן כללי מנסה לייצר תוכן שפונה למכנה משותף רחב. זה נישה מבחינת אחוזי צפייה, אבל מבחינת התכנים היא מתמסמסת.

-אתה מדבר על ערוץ 8 החדש?
אני מדבר על כל ערוצי הנישה באופן כללי. הנישה נשארה רק מבחינת אחוזי הצפייה ולא מבחינת התוכן, ולא טוב להם עם זה, הם רוצים להגדיל את נתוני הצפייה. אבל השוק קטן וקשה להיות בו נישה.

-השאלה היא אם אתה רוצה להרוויח כסף או להשמיע את כולך, אם אתה מחפש תחביב או פרנסה?
ברור שבטווח הקצר, אני מאמין שאני אשאר באינטרנט בצורה כזאת או אחרת. אני מאמין שמי שיתקע יתד באינטרנט, יקצור את הפירות. זה לא סביר שאפשר לרכז כל כך הרבה זוגות עיניים ולא למצוא מודל רווח. צריך לקרות שינוי בשוק הפרסום, שמפרסמים יבינו למה משתלם לפרסם באינטרנט, כמו שהראה הקמפיין של "אולג פטרושקה" של ועדת המידרוג באינטרנט. כשראיינתי את גל תורג'מן, מנכ"ל ועדת המידרוג באינטרנט, הוא אמר שהמפרסמים מסרבים לעשות את השינוי הזה. אבל זה יקרה מתישהו, וגם שינויים מבניים בשוק התקשורת צריכים לקרות. בסופו של דבר אוכל לראות בזה רווח, אבל זה בטווח הארוך.

-אז כרגע המצב הוא ששוק הטלוויזיה קורס ושוק האינטרנט לא מתרומם
שוק הטלוויזיה לא קורס מבחינת נתח הצפייה שלו, להיפך, הוא רק גדל. קשת, רשת וערוץ 10 לא מצליחים להרוויח כסף, וערוץ 1 לא מצליח לשנע את הכסף שיש לו אל המסך, בגלל כל מיני בעיות מבניות של שוק התקשורת. אבל צופים לא בורחים מהטלוויזיה - רואים פה טלוויזיה יותר מאי פעם. נתח גדול של הערוץ מרוכז בערוץ בודד, אבל מפסידים כסף.

-ערוץ 2 הפך להיות מה שהיה פעם ערוץ 1
נכון. ערוץ 2 נהיה הערוץ הממלכתי של ישראל. מצד שני, ynet בנה אולפן טלוויזיה ו-mako גם, וגם וואלה גם. זה קורה לאט לאט.

אז למה לא תשדר ב-mako, יש לך טור שם. אתה מדבר איתם?
אני לא פוסל. אני מדבר עם הרבה, לא רוצה להתייחס ספציפית לאף אתר, וברור שמתחילים שם עם אקטואליה כי זה הלחם והחמאה של התקשורת בישראל.


האורח רמי הויברגר עם אלפר (צילום: חן ליאופולד )

-גם 'הינשופים' התעסקה באקטואליה, תרבותית. ועכשיו יאיר ניצני מגיש בערוץ 10 את 'קצת גבוה'. אתה חושב אם היית מוכן להגיש כזאת תכנית?
בנאום הזכייה של 'הינשופים', ניצני נשמע מרוצה שהוא עושה את 'קצת גבוה'. אני לא הייתי מנחה את זה, אבל לא היו פונים אלי. ידעתי על ההכנות על הפקת 'קצת גבוה' במקרה, והיה איזה דיבורונצ'יק, אבל היה ברור לחלוטין שאני לא מתאים להם. אני לא האישיות המתאימה. אין לי עניין בזה ואין לי עניין לצפות בזה. יש זן מסוים שלך מנחה, שהוא שכיר חרב, שבא ומקריא מהפרומפטר בצורה מקצועית. זה לא אני.

-אז מה אתה יכול לעשות בטלוויזיה?
אני יכול לכתוב דרמה, יכול להיות שזה מה שאני אעשה עכשיו, אבל להנחות, כשכיר חרב - זה לא אני. וברור שהחומרים שאני מייצר, בגלל שאין מי שישדר חומרי נישה אמיתיים, אין להם מקום.

-נגמרו השוליים
נכון, שוק הטלוויזיה מתכווץ ונמצא בקריסה כלכלית, ובמצב כזה, אין שוליים.

-אז ממה אתה מתפרנס?
אני בסדר. פיתוחים של סרט דוקו, של סדרת דרמה, מתפרנס. גם מרוטשילד 12 התפרנסתי.

-כשאתה מסתכל על 'הינשופים' במבט לאחור, איך יצאת מהחוויה הזאת?
מאד נהניתי לעשות את זה. כשזה נגמר, זה הכעיס אותי, ברור. איש מעולם לא שיתף אותי, לא ב-HOT ולא בערוץ 8 החדש, בשיקולים למה הם לא רצו להמשיך את 'הינשופים'.

-יכול להיות שזה היה להם ברנז'אי מידי?
אין לי מושג. היה ברור שאם הם היו רוצים להמשיך, הם היו ממשיכים.

-לא שאלת?
לא יודע איפה התקבלה ההחלטה. איש לא מסר מעולם הודעה מסודרת. אחרי שהודיעו שהערוץ מחליף ידיים נגמרה העונה ב'נגה', ואיכשהו היה ברור שזה לא יימשך. לא היה איזה טלפון, או מייל או הודעה. זה פשוט הפסיק.