פראיירים לא מתים: נוי אלוש והבטחות סרק של פוליטיקאים

לפני תחילת מערכת הבחירות נפגשתי באקראי עם יועץ תקשורת בכיר שסיפר לי בהתלהבות שאחת המפלגות הציעה לו "ים של כסף" כדי ללוות אותה בבחירות. "שומר נפשו ירחק" - הזהרתי אותו. "למה?" התפלא הבחור והאור בעיניו דעך משהו.

"כי בחיים לא תראה את הכסף" - הזהרתי אותו. "לא, מה אתה מדבר? דרשתי לקבל את מלוא התשלום לפני תחילת העבודה והבטיחו לי שאקבל". "הבטיחו?" צחקתי "אתה סומך על הבטחות של פוליטיקאי? אתה כבר מספיק מנוסה כדי לדעת שהבטחות של פוליטיקאי נועדו להפרה". "מה אתה מדבר, בלי תשלום מראש אני לא עובד" הוא הצהיר בחזה נפוח. "אז תן לי לתאר לך את התרחיש הבא" אמרתי לו "אתה תתחיל לעבוד כי יגידו לך שתקבל את הכסף בעוד שבוע ובינתיים צריך כבר להתחיל לעבוד. ואתה כמובן תתחיל.

אחרי שבוע תשאל מה עם הכסף ויגידו לך הצ'ק בהכנה, הגזבר חולה או חסרה חתימה ואתה כמובן תמשיך לעבוד. וחיש קל הבחירות יעברו ואת הכסף לא קיבלת. וגם לא תקבל. כי אחרי הבחירות אתה יכול רק לדבר אל הלמפה". "איך אתה יודע?" הוא שאל בתרעומת "כי הייתי כבר בסרט הזה. ולא רק אני אלא רבים וטובים כמוני".

התרשמתי שהיועץ המוכשר המסונוור על ידי ההבטחות המפתות יתעלם מאזהרותיי, כמו שברוב המקרים אנשים נוטים להתעלם מתמרורי אזהרה ומעדיפים לנטות אחרי משאלות ליבם ונמשכים אל האור המפתה של הכסף הגדול.

השבוע התקשר אלי אותו בחור ואמר "אני חייב לך תודה גדולה". "על מה?" שאלתי. "על העצה שלך. אתה זוכר שדיברנו לפני הבחירות?". "כן..." "אז החלטתי להקשיב לך ובלב כבד דחיתי את הצעת העבודה מהמפלגה. במקומי לקח את העבודה עמית שלי (מפאת כבודו לא אנקוב בשמו). השבוע קראתי בעיתון שהמפלגה חייבת לו כספים רבים. לו ולכל שאר הספקים התמימים שעבדו אתו."

למה אני מספר לכם עכשיו את הסיפור הבנאלי הזה? כי קראתי שבחור בשם נוי אלוש שעשה עבודה עבור ציפי לבני והתנועה לא קיבל תשלום עבור עבודתו וכשפנה אליה, השיבה לו שרת המשפטים המיועדת "אין לנו כסף, אולי נארגן לך צ'ק דחוי ליולי". כדבריו בעמוד הפייסבוק שלו. אתם מבינים את זה? ואם כך נוהגת שרת המשפטים מה אתם מצפים משאר הפוליטיקאים?
ואני אומר לכם שאם הוא מאמין שאכן יקבל כסף ביולי הוא או תמים או אופטימי חסר תקנה. מתי בכל זאת יקבל את הכסף? מתי שהגברת לבני תקיים את הבטחתה לבוחריה או לשותפיה (מצנע?). בקיצור, מי שמאמין להבטחות של פוליטיקאים, מגיע לו.

אני למדתי את השיעור החשוב הזה עוד בתחילת דרכי כפרסומאי בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת. שימשתי כפרסומאי של מפלגה (מנהיגה כבר הלך לעולמו ולכן לא אזכיר את שמו) כשדרשתי את הכסף המגיע לי, לאחר הבחירות, ענה לי הגזבר הנואש "אין לי. מה תעשה לי, תעמיד אותי לקיר?!" כשפניתי למנהיג המפלגה אתו עבדתי באופן צמוד והדוק במשך כל מערכת הבחירות הוא גער בי "מה אתה מדבר איתי על כסף? דבר עם הגזבר" "אבל הגזבר אומר שאין לו כסף" השבתי בתסכול "אז מה אתה חושב, שלי יש?" שאל האיש וסגר ענין.

מאז לא התקרבתי יותר לפוליטיקאים. גם רבים מבני דורי למדו את השיעור הזה על בשרם ומשכו את ידיהם מהפוליטיקה. אז מי בכל זאת משרת כיום את המפלגות והמועמדים הפוליטיים? התמימים הצעירים (זוכרים? הפראיירים לא מתים הם רק מתחלפים), והמבוגרים המנוסים שכבר לא זקוקים לתשלום הכספי ועושים את עבודתם בהתנדבות, לכאורה, בעוד הם מצפים להיות מתוגמלים בדרכים אחרות. (מי שרוצה לדעת איך, שיקרא את הראיונות עם אלדד יניב).

ולמי ששואל למה מפלגות מתנהלות כך? (וזה כך בכל המפלגות ללא הבדל דת, גזע ומין). התשובות הן:
א. כי פוליטיקאים לעולם לא מלכלכים ידיהם בכסף. אחרי הכל הם עסוקים בעניינים שברומו של עולם.
ב. המפלגות בונות את תקציביהן על מספרי מנדטים בלתי ריאליים בעליל. לדוגמא: התנועה האמינה שתזכה ב-12 מנדטים אבל קיבלה רק 6.
ג. אף אחד לא באמת מרגיש מחויב לכסף. כשמדובר בהחזר חובות "המפלגה זה לא אני. אני רק עובד כאן. ומי יודע לכמה זמן?"
ד. כי הן יכולות.

אשר על כן, עצתי לכל מי שאי פעם ישקול עבודה עם מפלגות: בלי כסף ביד לפני תחילת העבודה. אל תתחילו. אל תאמינו לצ'ק דחוי ולא לשום דבר אחר שאיננו מזומן. תתחילו לעבוד רק לאחר שהצ'ק נפרע בבנק ולא יום אחד קודם. אחרי הבחירות אתם יכולים לרדוף אחרי הרוח. אפילו בית המשפט לא יעזור לכם. ראו הוזהרתם. ההתנהלות הכספית של המפלגות היא פשע שאיש טרם הצליח להדביר.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת