"אמנים לא שולחים סינגלים לגל"צ - כי הדלתות נסגרו בתחנות הרדיו הגדולות"

כל מי שעושה מוזיקה אלטרנטיבית בארץ, מכיר את לאון פלדמן ובטח פנה אליו עם החומר שלו. כל מי ששומע מוזיקה אלטרנטיבית, מאזין לפלדמן בתחנת קול הקמפוס (נפולאון) וברדיו הקצה ומכיר את הליין שלו באוזן השלישית (לכלוך באוזן) או מהרדיו בר התדר .

מקסימום 20 אלף איש, מעריך פלדמן את הסצנה, אבל הוא עושה בשבילה את מה שיואב קוטנר עשה לפני 30 שנה ועדיין עושה לאמנים אלטרנטיבים, כמו פורטיסחרוף. מגלה הכשרונות האלטרנטיביים הגדול בארץ מספר מה צריך לקרות כדי שתשמעו את 'שעלת נפוצה' בגלגלצ, והאם בכלל זאת המטרה הנכונה, מתי יהיה פה רדיו אינטרנטי שגם יהיה רווחי ואיך שרי אריסון מקדמת את הסצנה בישראל?

-המאזין הישראלי שומע פריים-טיים ברכב. איך מגיעים למאזינים שרוצים מוזיקה אלטרנטיבית?
התחנות האלטרנטיביות יודעות להתייחס למדיה בצורה שונה ורחבה יותר, לא להסתמך על שידורי FM אלא לפתח אתרים גדולים, לטפח את הקהל לא רק בעזרת רדיו, אלא בעזרת שיתופי פעולה כמו שקול הקמפוס עושה עם הארץ , למשל או הקצה עם מכללת BPM וכך למצוא את הקהלים. באופן טבעי הקהל הוא קטן. היוצרים צריכים להמציא לעצמם את כלי המדיה, כמו תחנות רדיו סטודנטיאליות, או כמו התדר.

-מה מייחד את הקהל של המוזיקה האלטרנטיבית?
קהילת האינדי חזקה ומורכבת מקהל של שוחרי מוזיקה והופעות, שאוהבים שיאתגרו אותם, בניגוד לאוהבי פלייליסיט שרוצים לזהות כל דבר ברדיו. הקהל של האלטרנטיב רוצה להתאמץ, שלא יאכילו אותו בכפית. זה קהל שהרגלי האזנה שלו שונים, שיודע להפריד בין דברים פופולאריים טובים לדברים פופולאריים לא טובים.

-זאת אומרת שהדרך לעקוף תחנות רדיו מיינסטרימיות היא ליצור להן אלטרנטיבה לבד?
כן. האמנות יצרה את המדיה, דרך האינטרנט להגיע לקהל וגם למכור. שלום גד הוציא 4 או 5 אלבומים דרך הבנד-קמפ ומוכר הרבה יותר ממה שמכר פלסטיקים. גם דן תורן עושה עבודת רשת מצוינת ויש את אותם סוכנים של תרבות אלטרנטיבית במדיה כמו 'קול הקמפוס' או 'רדיו הקצה'. יש בארץ 30 תחנות כמו רדיו 106 FM, לא כולן ממומנות על ידי מוסד חזק כמו המכללה למינהל. צריך לפרגן למשל לשרי אריסון ו רדיו מהות החיים - שנותנים במה גדולה למוזיקאים אלטרנטיביים. יש שם תכנית של לירון תאני - מהעורכים הבכירים בארץ, מחצית מהאנשים שהרימו פה את ההיפ הופ, יחד עם קוואמי. והוא משדר שם תכנית יומית.

לאון פלדמן (צילום: Muperphoto)

-אז מראש אין למוזיקאים אלטרנטיביים מה לפנות לגל"צ או לרדיו תל אביב למשל?
אמנים לא שולחים לגל"צ את הסינגלים כי הדלתות נסגרו בתחנות הרדיו הגדולות. אבל האנשים האלה חמים מאד: שלום גד, סודה פאבריק, ויתרתי, אינגה דינגו, טייני פינגרס - ההופעות שלהם בברבי ובלבונטין 7 מפוצצות. זה קהל שמגיע כל שנה לאינדי נגב, 7,000 איש, ונגיד שיש עוד מספר כזה של אוהבי אלטרנטיב בארץ, וזהו. מקמיסום 20 אלף, קהל מצוצמם אבל נאמן שמשקיע בלהקות האלה.

-איך משקיע?
בגלל האפשרויות הבלתי מוגבלות של יצירה, אפשר היום לעשות אלבום בתנאים נוחים וזולים מפעם, ולקדם את המוזיקה דרך אתרים למימון עצמי, כך למשל אבי עדאקי שגייס כסף לאלבום דרך הדסטראט שזה אתר גיוס חברתי - והקהל שלו מתגייס. הקהל נאמן, ואם הוא אוהב משהו אז הוא קונה והולך להופעה. אז אין מתווכים, למעט עורכים מוזיקליים כמו נדב רביד, סער גמזו או קוואמי, שבוררים מתוך העושר הענק הזה.

-מה זאת אומרת עושר? על מה אנחנו מדברים? כמה אמנים אינדי ואלטרנטיב יש בארץ הזאת?
יש שפע פסיכי של מוזיקה חדשה ולא רעה. לפסטיבל מד מיוזיק של גלובס פנו יותר מ-500 אמנים שפעילים עכשיו. זה פסיכי! אין 500 מקומות בתל אביב.

-אז מה התפקיד שלך, כעורך ומגיש תכניות?
בתוך השפע התפקיד הוא לברור - ולנסות לקדם. זה מרוץ אחרי משהו חדש ואתה לא מספיק לקדם משהו ב-4 שעות שיש לי ב'קול הקמפוס' וב'הקצה'. ואני עושה את זה בהתנדבות.


Swim של 'סודה פאבריק'

-מה היית רוצה שיקרה?
אם מישהו היה מממן אותי, הייתי יכול לעשות תכנית יומית לא בהתנדבות, וככה אפשר לקדם את המוזיקה הזאת. אני קורא לאנשים כמו אבי משולם, מנהל רדיו תל אביב להחזיר עטרה ליושנה ולעשות רצועת אלטרנטיב. הנה, הוא נתן לשאול מזרחי מהברבי תכנית - זה מעט אבל זה הרבה. אני רוצה לפרגן לאייל אופנהיים מערוץ 24, הוא הולך לעשות מצעד שנתי של 'הקצה' - אבל זה גטו של שעתיים בלוח שידורים שלם. וזה בסדר, יש זה קהל מצומצם, אני מבין. אני יודע שתחנת רדיו מסחרית או ערוץ טלוויזיה מסחרי, צריכים להביא ריטינג. זה מילכוד.

-איך אתה מסביר הצלחות של מוזיקאים אלטרנטיבים שכן השתחלו לפלייליסטים? נגיד, אסף אבידן?
אסף אבידן התחיל בתור אינדי, זה עבד - הוא עושה משהו נכון, הרבה הופעות, הוא החדיר את הסגנון המיוחד שלו וזה תפס. אם הייתי יודע מה הנוסחה שלו, הייתי עוזר לשאר הלהקות. אולי הוא פתח לאחרים את הראש לא לפחד לעשות את זה באנגלית. כדי לצאת החוצה, צריך לעשות מוזיקה באנגלית. להקות אינסטורמנטליות, כמו התפוחים או מארש דונדורמה, הפסיקו לפחד לנסוע לחו"ל גם אם זה לא במימון חברה. היום עושים את זה באופן עצמאי. ויש להקות כמו נערות ריינס או אלקטרה שהצליחו לעשות את הקרוס אובר. בעצם גם ברי סחרוף ופורטיס היו אלטרנטיב בגישה - זה עניין של זמן חדירה ושל עבודה קשה.

-יש כאלה שחושבים שאם אסף אבידן כבר מצליח בגדול, אתה לא צריך להשמיע אותו
אני לא מסכים עם זה ואני ממשיך להשמיע אותו.

-מה עם נינט?
אני מעריץ את נינט, את מחבק אותה וירטואלית, ואם היא תיתן לי - גם פיזית. היא עושה דרך נכונה. אירחתי אותה ב'נפוליאון' וגם ב'הקצה'. כשהייתי כתב וידיאו ב-NRG, ראיינתי אותה גם כשהיא עשתה קפמיין וגם בהשקת מופע. כל אלה שאומרים שהיא משחקת במוזיקה, יכולים ללמוד הרבה ממנה - היא עושה מה שבזין שלה, ונכון שיותר קל לה, אז מה? מה רע בפרסומות? לפני חודשיים, להקת ואן טו מני השתתפה בפרסומת של קסטרו. הלוואי ועוד אמנים יכלו למצוא את הדרך לנצל את הגוף הכלכלי ולא להיפך. לקחת את מה שהם יכולים ולהופיע בימי סטודנט או לשיר בקול המועד על הגג של מעריב ושזה ישודר ברשת ג'. ככה אגב הצלחתי להכניס לרשת ג' מוזיקאים ששרים באנגלית.


"עושה מה שבזין שלה". נינט טייב (צילום: רפי דלויה)

-איך עוד מחדירים אמני אלטרנטיבי לקהל רחב יותר?
רונה קינן פותחת הופעה עם 2-3 הרכבים אלטרנטיביים, פורטיס נותן לראול, אסף אבידן נותן ללירון משולם מהלהקה שלו לעשות 2 נמברים בהופעה שלו בתור פלורה, שזה הפסבדון שלה. אביב גפן נותן ל'נערות ריינס' לפתוח בקיסריה - ואם עוד אמנים יעשו את זה, אפשר יהיה להחדיר אמנים.

-וגם אתה עושה לא מעט בשביל זה. אפשר להגיד שזאת שליחות שלך?
זאת השליחות שלי, זה הביביי שלי. לפעמים אני נשבר ממנה, ולוקח הפסקות מהמוזיקה. עכשיו לקחתי חופשה, התחתנתי, נסעתי. אבל גם כשאני בהפסקה, אין פסטיבל שאני לא חלק ממנו, אם זה יערות מנשה או אינדי נגב, התדר, או כנס הרדיו של הבינתחומי - אני מרגיש שאני נושא את הדגל, אבל לא לבד. יש עוד הרבה אנשים שעושים את זה, נדב רביד וקוואמי ברדיו הקצה, שכולו אלטרנטיב, אורלי יעקבי ב'קול הקמפוס', סער גמזו שהיה העורך הראשי של 'קול הקמפוס'. שיתוף הפעולה של התחנה הזאת עם 'הארץ' מביא לחשיפה מדהימה, אלה אנשים שמקדישים את חייהם למוזיקה הזאת.

-מתי יהיה פה רדיו אינטרנטי?
אני חושב שרק עוד שנתיים. עד אז נראה אם זה יכול להיות כלכלי, אם בספירת קליקים, פרסומות, שיתופי פעולה, פרסום ממוקד, גיוס חברתי. יכול להיות שאפשר יהיה להתקיים בכבוד גם מקהל של 20 אלף איש. אם תהיה פלטפורמה שעולה רק דולר בשנה או בחודש, ואת יכולה לקבל את המוזיקה את אוהבת, לא תשלמי?

-אני חושבת שכן
על תוכן טוב אנשים מוכנים לשלם. כמו דבורית שרגל בוולווט אנדרגראונד - אני מתאר לעצמי שלא קל לה ושזה מאבק קיומי להשיג עוד אנשים שייכנסו וישלמו, אבל זה אפשרי.

-איך זה עובד בעולם?
תחנות רדיו אינטרנטיות בעולם עובדות על מודלים של גיוס חברתי, אבל אין מניעה שחברות מסחריות יכנסו. אני נוסע פעם בשנה לפסטיבל פרימוורה בברצלונה שמארח את הרכבי האימדי הכי גדולים, וכל במה ממותגת, רד בול, אדידס, וזה בסדר, מישהו מממן.

-אתה חושב שהרדיו המיינסטרימי צריך לעשות יותר כדי לקדם מוזיקה אלטרנטיבית ישראלית?
בגלל תנאי השוק הקשים, גלגלצ צריכים לעשות את מה שהם עושים. מדי פעם הם מכניסים שיר של 'אלקטרה' או 'נערות ריינס'. גם 'לכל החתיכים אצלי' היה שיר בפלייליסט. אבל הם לא ישמיעו שיר על חומוס של שיטי סיטי למשל, או את סטריט מיוזיק, להקה ששרה מחאה חברתית נוקבת, וזה בסדר. זאת לא התחנה לזה, בשביל זה צריך מקום אחר. גם תחנות הקולג' בעולם לא הכי פופולאריות. חזרתי מסנט פטסברג (משם שידר 'התדר' במסגרת אירועי תל אביב שערכה הקונסוליה הישראלית בעיר, נ"ת), שזאת עיר עם יותר מ-8 מיליון תושבים. וגם שם משמיעים בעיקר פופ. בכל סנט פטסברג מצאתי רק 2 תחנות אלטרנטיביות.


'הילוך איטי' של 'נערות ריינס'

-מה לגבי לייבלים קטנים, מי מקדם פה את הסצנה?
יש לייבלים קטנים ומשרדי הפקות שהופכים ללייבלים קטנים ומקדמים את האמנים שלהם גם בחו"ל. אנובה למשל, שם יש פילנטרופ. יש להם תכניות עסקיות, אבל אם לא היה גב כלכלי, הם לא היו יכולים לקדם אמנים כמו רוקפור, איטליז 3421, עמית ארז, בני המה, או לייבלים כמו אודיו מונטז' ופתקית - להם צריך לשים לב, הם המענה מבחינה כלכלית. ביחד עם המדיות האלטרנטיביות - כמו תחנות הרדיו שהזכרתי ואתרים כמו בנד קמפ ואייטיונז - בגדול כל זה מייתר את הרדיו המיינסטרימי ואת הטלוויזיה. זה נשאר בועה, אבל יש דברים שפורצים.

-מה עוד צריך כדי להפגיש את השוליים קצת יותר עם הקהל?
יש מקום לעוד פסטיבל אינדי בתל אביב, פסטיבל גדול שיש בו גם אינדי וגם לא. כמו רוק עצמאות, רק עם יותר להקות אלטרנטיביות, ואז לעשות מה שקוטנר עושה, עריכת שתי וערב - שיר אחד של ברי לצד שיר של שעלת נפוצה, וככה להחדיר למאזינים עוד דברים חדשים, לצאת מהקיבעון, קצת יותר לאתגר, ולהוציא את המוזיקה האלטרנטיבית מהגטאות.

-אתה שומע בכלל מוזיקה לא ישראלית?
אני די תקוע בישראלי. אני ניזון מהמלצות של קולגות כמו קוואמי, ולומד מהם קורה בעולם. ומה שמגיע לארץ, אני הולך.

-הזכרת את קוטנר. אתה די הולך בדרכו, גם הוא איש עם שליחות
קטונתי. קוטנר הוא המורה שלי.