האיש שהמציא את כפתור הלייק: "מעניין אותי מי עשה לי לייק, אין בזה משהו רע"

הסטארט-אפ הראשון של ג'ארד מורגנשטרן היה רשת חברתית metails.com, שהושקה 3 שבועות לפני פייסבוק. הוא היה אז בן 23, בחור יהודי שגדל בפרברי ניו יורק, כשמארק צוקרברג, שלמד שנה מתחתיו באותו החוג בדיוק בהארוורד, השיק את הרשת החברתית שלו.

"בלעתי את הגאווה שלי כשראיתי שהוא מכסח אותי, והלכתי להיפגש איתו", מספר מורגנשטרן בראיון לאתר אייס. "בתוך 5 דקות הבנתי שמדובר בבחור מבריק והחלטתי למכור את הסטארט אפ שלי ולא לנסות לשפר אותו או להתחרות בפייסבוק. בסוף מכרנו את החברה ל-buy.com. המשכנו לעבוד שם במשך שנה, עד שהחלטתי שאני רוצה לעבוד בגוגל או פייסבוק, אז פשוט שלחתי אימייל למארק והתקבלתי לעבודה שם בתור מעצב. הייתי העובד ה-30 בחברה כשפייסבוק הייתה בערך בת שנה-שנתיים".

ג'ארד (32) לוקח לעצמו את הקרדיט על הובלת הפרויקט של כפתור הלייק בפייסבוק. אם תשאלו אותו האם כשהצטרף לחברה לפני 7 שנים, ידע שזה יתפח למימדים כאלה, הוא לא היה מאמין. "כמה פייסבוק שווה היום? 60 מיליארד דולר?", הוא שואל, "ידעתי שזה יהיה עצום, אבל לא היה לי מושג שזה יהיה שווה כל כך הרבה".

-אתה חושב שצוקרברג היה פשוט במקום ובזמן הנכון או שמדובר בגאון?
"זה ללא ספק לא להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. מארק הרשים אותי באופן מתמיד, מדובר בבחור מבריק. יש לו את היכולת לדבר עם אנשים ברמות אינטלקט שונות ברמה שלהם ולהבין הכל. הוא רציונלי מאד, והוא טוב מאוד בלחזות איך המשתמשים יתפקדו עם השינויים באתר. והוא גם סופר-תחרותי. 'גוגל רוצים לעשות את זה? לא, אנחנו נעשה את זה'".

מורגנשטרן ניהל והוביל פרויקטים רבים בפייסבוק כמו פרויקט המתנות הווירטואליות, שמות המשתמש האישיים או אופציית תיוג התמונות. "פרויקט הלייק נחשב בהתחלה לפרויקט מקולל", הוא מסביר, "הרבה צוותים עבדו עליו לפני כן, אבל הוא לא התקדם לשום מקום".



לפני שנקרא "כפתור הלייק", הוא נקרא "The awesome button" ומורגנשטרן הצליח לפתח את האלגוריתם שמניע היום את הניוז-פיד של הפייסבוק. "הבנתי שהלייק צריך להיות שווה 10 צפיות, ותגובה שווה 10 לייקים. תגובות שוות יותר מלייקים".

-מה אתה חושב על האובססיה של אנשים ללייקים שהם מקבלים בפייסבוק?
"הייתה תקופה שבה חשבתי שאולי כפתור הלייק לא עשה כל כך טוב לעולם, אבל אולי פשוט הייתי בתקופה לא טובה עם עצמי. אז נקודת המבט השלילית היא כאשר אתה מבין שאתה מוציא אנשים מלחוות את הרגע ולהעלות משהו למציאות וירטואלית, כי הם רוצים לחלוק את זה עם מישהו במקום אחר, וזה רע. כשאתה נמצא במסיבה ואנשים מעלים תמונות לאינסטגרם ומעבירים את כל הזמן במסיבה בלבדוק כמה לייקים הם קיבלו במקום ליהנות. כולנו רוצים להרגיש מחוברים ומוערכים, וזאת הדרך של אנשים להרגיש את זה. נראה לי שזה צורך אנושי בסיסי. סיימתי את הוויכוח עם עצמי בזה שהלייק הוא פשוט דרך פשוטה לחייך. אני בטוח שכאשר מישהו שמח, הוא עושה יותר לייקים לפוסטים, ולעשות למישהו לייק זה כמו להגיד לו 'אני שמח בשבילך'".

-אז אתה לא בודק כמה לייקים אתה מקבל על פוסט?
"אם היית עיוורת והיית נכנסת לחדר שבו את מקבלת 25 חיבוקים, לא תבדקי מי חיבק אותך? בדיוק באותה צורה מעניין אותי מי עשה לי לייקים לפוסט, ברור. אני חושב שיש בזה גם משהו רע, אבל צריך לחנך אנשים לחיות את הרגע. אם אתם יושבים בארוחת ערב עם המשפחה, תניחו רגע את הטלפון ותתמקדו במשפחה, או שתלמדו ליהנות מהשניים, אבל תהיו ברגע".



-פייסבוק משבש את שגרת העבודה של רוב האנשים ומפריע להם להתרכז. איך זה עובד כשאתה ממש עובד בפייסבוק?
"שאלה טובה. אם אנשים רגילים נכנסים לפייסבוק אחת לשעה, אז אנחנו עושים את זה לפחות פעם בדקה. לא יכולות לעבור 3 דקות בלי לקבל נוטיפיקציה מהפייסבוק. היה לי חשבון פיקטיבי בשם ג'ארד טסט-שטרן כדי שאוכל להתרכז בעבודה שלי ולא להיות מוסח מעדכונים וגם כדי לבדוק דברים שאני לא רוצה שהחברים שלי יראו. לכל עובד בפייסבוק היו איזה 2-3 חשבונות פיקטיביים".

-יש לעובדים בפייסבוק כוחות-על כמשתמשי פייסבוק? אתם נותנים לעצמכם לייקים על פוסטים?
"כל העובדים קיבלו את היכולות לבדוק פיצ'רים לפני שהם עלו לאתר, שזה נחמד. אז יצא לי לשחק עם כל מיני ממשקים כמו לעשות 'היי' לאנשים לפני שהלייק הושק. אתה מקבל גם דולרים במתנה לבזבז על מודעות או על קידום הפוסטים שלך בניוז-פיד. כמובן שלא קיבלנו את האפשרות לחדור לאנשים לפרטיות. לא יכולתי להוסיף לעצמי יותר לייקים לפוסט, אבל ידעתי דברים כמו איך לגרום לתמונה להיות יותר פופולארית. עובדה שהצלחתי לאסוף 80 אלף עוקבים בעקבות תמונה שצוקרברג העלה".


מארק צוקרברג במשרדי פייסבוק

עד הביקור שלו בישראל החודש, מורגנשטרן לא ידע כמעט כלום על ישראל. הוא לא שמע על 'עמוד ענן' או 'עופרת יצוקה', אין לו מושג מה זה 'כיפת ברזל', איפה עומד הסכסוך עם הפלסטינים או איך קוראים לראש הממשלה. "בכל פעם שאנשים היו מתווכחים על ישראל, הייתי משתדל להימנע מהוויכוח", הוא מספר. "לא כי לא רציתי לעמוד לזכותה של ישראל, אלא פשוט כי לא ידעתי הרבה על מה שקורה כאן. אחת הסיבות שבגללן רציתי להגיע לכאן היא כדי לרכוש ידע ולדעת יותר. הסיבה השניה היא העובדה שרציתי לבדוק אם יש לי קשר עמוק לישראל או לא. גדלתי בבית יהודי, אבל לא היה לי קשר חזק לדת או למדינת ישראל".

מורגנשטרן עזב את פייסבוק לאחר שאביו נפטר, והוא החלטתי לדבריו להתמקד במשפחה, "אבל משהו בי לא היה סגור. לא הבנתי למה אני לא שמח. הייתי אמור להיות שמח, כי לא עבדתי והייתי בחופש. אבל לא רציתי ישר לקפוץ לפרויקט חדש, רציתי להירגע. בן בלומנפלד, בחור שנולד בישראל ועבד איתי בפייסבוק, אמר לי - 'אתה חייב לנסוע לישראל, זאת תהיה החוויה הכי טובה שתהיה לך בחיים'. אז ניקיתי את כל המרתף מהדברים של אבא שלי ונסעתי ל-11 ימים לטיול צדקה באתיופיה. אחר כך טיילתי קצת באסיה ואז עשיתי סדנת ויפאסנה ואז הגעתי לישראל".

מטיול מהצפון עד הדרום שתוכנן להתפרס על פני שבועיים-שלושה, מורגנשטרן החליט לסבלט דירה בשינקין, לקחת שיעורי עברית ולנסות להקים מכאן את מה שאולי יהיה הסטארט אפ הבא שלו - אפליקציית טיולים חברתית שתאפשר למטיילים לשדרג את חווית הטיול שלהם. הוא נפגש עם מתכנתים ויזמים ומנסה להרכיב לעצמו צוות מנצח.


ג'ארד מורגנשטרן בישראל

-למה דווקא ישראל?
"כי אני אוהב את האנשים כאן ואתם לא הייתם מי שאתם בלי הערכים והמסורת כאן. אם ההיסטוריה והאנשים לא היו כמו שהם, אני לא הייתי מרגיש אותו הדבר. אני רוצה להישאר בארץ הזאת יותר זמן לא כי ההיסטוריה היהודית התחילה כאן, אלא בגלל ההערכה וההערצה שיש לי לתרבות שלכם. אני רוצה שלילדים שלי יהיו ערכים ישראליים".

-איפה הספקת לבקר?
"הייתי בהר תבור, בגדה המערבית וחברון, הייתי בנגב, בערד התנדבתי בבית שעוזר לילדים במצוקה, ביקרתי בבית של בן גוריון, הרי סדום, הייתי ביפו, ירושלים, ביקרתי בכמה בסיסים צבאיים ברמת הגולן, הייתי בבסיסי מודיעין, ביחידה של גולני ואגוז, שם הסבירו לי איך הם מזהים אבנים שהם בעצם פצצות. ביקרתי בבסיס הקומנדו הימי, שם הראו לי מה קרה עם המרמרה וזה ממש תסכל אותי איך האמת לא יוצאת לאור בזמן בזירה הבינלאומי. גם ישנתי תחת כיפת השמיים בנהר הירדן".

-אז מה השתנה בתפיסה שלך לגבי ישראל?
"אני רוצה שיהיו לי ילדים יהודים, אני אוהב את הערכים של היהדות. עד עכשיו הייתי ניזון מהחדשות וחושב שישראל היא אגרסיבית, עכשיו אני מבין שישראל פשוט מגנה על עצמה ועל הזכות שלה להתקיים והרבה מהחברים שלי לא מבינים את זה. אני חושב שיש משהו ממש מיוחד בלהיות כאן, כשאני מבקש ממישהו משהו במכולת ואפילו שאני לא מדבר עברית, אני לא מתרגש, כי הבנאדם ישתדל לעזור לי. כולם כאן דואגים לי. אני מרגיש שיש לי מידע עצום על ישראל, ושאני יודע הרבה יותר. בחשבון האינסטגרם שלי אני מספר כל כך הרבה על ישראל כשלפני כן הייתי מחביא את הזהות שלי".