הטבעוני שעשה אותנו צמאי דם: יורופסקי הגזים, והתקשורת הגישה לנו את הסטייק

המהומה התקשורתית סביב גארי יורופסקי, המטיף הטבעוני השנוי במחלוקת שלא בוחל באלימות מילולית ומסתבר שגם לא פיזית, לא הפתיעה אותי. היה זה מתווה ידוע מראש של התנהלות תקשורתית שהחלה כרעיון נכון: שימוש במסרים חריפים וקיצוניים מאוד באמצעות תקשורת המונים כדי להעביר מסר. אולם כשהקיצוניות גברה על המסר, הקו התקשורתי הדק שמבדיל בין קמפיין שנועד לזעזע לקמפיין מזעזע נחצה, ועתה הקמפיין עצמו הוא חרב הפיפיות של התנועה הטבעונית.

כרבים אחרים, גם אני צפיתי ב"הרצאה הטובה ביותר שתראו" ביו-טיוב, למרות שתמיד אעדיף סטייק טוב על נבטים. המיתוג המצוין של ההרצאה, והרעש התקשורתי של התנועה הטבעונית-קיצונית שגלש גם לקיר הפייסבוק שלי, סקרנו אותי.

מבחינה תקשורתית, יורופסקי וחבריו עשו את הדבר הנכון בתחילת הדרך: הם העצימו את המסר של האכזריות בתופעת יצור הבשר ההמוני, הנגישו אותו לקהל הרחב, והציבו מראה מול כל מכרסמי השניצל, שהראתה להם תמונה אכזרית מאוד של עצמם. וזה עבד. אף אחד לא רוצה להיחשב כרוצח אכזר, גם לא של חיות. אלפי אנשים הצטרפו לטרנד החדש, יורופסקי הפך לסופרסטאר.

אבל יורופסקי לא הסתפק בזה. שיכור מהצלחה, הוא החל להחריף את המסרים עוד יותר. נשים עטויי פרוות הומלצו לאונס קבוצתי, אוכלי הבשר הפכו משותפים לדבר עבירה לרוצחי המונים שדמם מותר, גם ההשוואה לשואה, נקודה רגישה בהיסטוריה היהודית, לא איחרה לבוא.

לכתבה באתר ynet - לחצו כאן

המסרים חלחלו לגרעין הקשה של תומכי יורופסקי בארץ, שמיהרו להפיץ אותם על כל קיר בפייסבוק ובכל טוקבק רענן. אריאנה מלמד הובלה ללינץ' בכיכר העיר החדשה, ואחריה עוד רבים וטובים, יותר או פחות. המעבר מהאלימות המילולית לאלימות הפיזית כפי שקרה באמבוש לאראל סג"ל, היה רק עניין של זמן.

יורופסקי החל לדמם מחרב הפיפיות שהוא עצמו יצר, ובמקום לעצור את הסחף - דבק בעמדותיו, סירב להביע חרטה, והפך את הזרם הקטן של הדם הרע לשיטפון. כמה שיטפון? אפילו באתר מיושב ורציני (לרוב) כמו ynet לא התאפקו, והפכו סצנה של שחרור לחץ ועצבים מצד יורופסקי לאחר שהסתיים ראיון אתו (שהיה רגוע ברובו) לכותרת ראשית באתר.

האם שידור הסצנה הזו, כאמור לאחר שהסתיים הראיון הרשמי, עומדת במבחן האתיקה? אולי, ואולי לא. מה שבטוח שב-ynet לא פספסו הזדמנות לרקוד על הדם.

היה אפשר לעשות זאת אחרת. הקו הראשוני של ה"מהפיכה הטבעונית" היה נכון. השימוש באלמנטים הגרפיים של טבח החיות היה נכון. גם הרטוריקה הלעוסה משהו של יורופסקי עבדה - ולראיה כמות הצפיות ביו-טיוב. תומכי התנועה יכלו לעשות מגוון פעולות שיחדדו את המסר שלהם, מבלי לפגוע באלימות במתנגדיהם. לשנות את תמונת הפרופיל בפייסבוק של עשרות אלפים למשך יום אחד לזו של חיות מסכנות, מבלי לקבוע שאוכלי הבשר הם רוצחים או נאצים; לבקש מהחקלאים עודפי ירקות ולחלק אותם במרכזי הערים כאלטרנטיבה לארוחה בשרית אחת; להצטרף ליוזמת "יום שני ללא בשר" של חיימוביץ מתוך הבנה ששינוי גדול לא יכול לבוא בזמן קצר; להציף את התקשורת והרשת החברתית במסרים חיוביים על היתרונות שבאי אכילת בשר.

בואו נסתכל לאמת בעיניים: רובנו, בלי קשר למה שאנו מעמיסים או לא על צלחתנו, עדיין צמאים לדם. זה יכול להיות דם של זמר מזרחי שנחשד או לא בפרשיית הקטינות, זה יכול להיות דם של פוליטיקאי זה או אחר שראוי לצליבה או לא, זה יכול להיות סתם סטייק מדמם עם קצת רוטב למעלה וזה יכול להיות דם של המתנגדים לדעתנו או לאורח חיינו, שאפשר לשפוך היום בקלות ברשת החברתית.

יורופסקי ותומכיו הוכיחו שהם אולי לא רוצים דם בצלחת שלהם, אבל הם בהחלט רוצים להפוך את מתנגדיהם למידיום-רייר. התקשורת מספקת לנו את הדם הזה, כי אנחנו אוהבים אותו. דם מוכר. דם מביא רייטינג. זו דרך העולם. בתנועה הטבעונית-קיצונית חדשה הפנימו את המסר הזה והלכו איתו כברת דרך, עד שאחז בהם שכרון הדם. יורופסקי, אמן תקשורתי שבראיונות איתו מצליח תמיד להעביר את המסר שלו בלי שום קשר לשאלה שנשאל, הלך רחוק מדי, והפך את המאבק לסתם עוד דם רע.