להסתדרות יש קמפיין - אבל התאגדויות העובדים לא הגיעו למשרדי הפרסום

ציניות בסדר עולה: 1. ממציא הסאגווי נהרג מנפילה ממנו; 2. פועלים סודנים עסקו בהקמת גדר התיל סביב מתקן הכליאה למסתננים בנגב; 3. ההסתדרות יצאה למכרז בין משרדי הפרסום לקמפיין המעודד התאגדות עובדים למען שמירה על זכויות העבודה שלהם.

קמפיין ההסתדרות החדש לעידוד התאגדות עובדים שעלה השבוע, נוגע בעצב הכואב של הביטחון התעסוקתי הרעוע אצל העובדים בכל הדרגים, בגלל שהם מרגישים שהוא נכתב עבורם.

הקמפיין מציע לעובד, לשפר את תנאי העבודה ע"י הקמת איגוד עובדים בלי פחד, כי החוק אוסר מעתה על מעסיק, להתערב בניסיון התאגדות בכל דרך שהיא. התקדים החשוב (שהוא בעצם רק פרשנות אמיצה של החוק) נוצר לאחר הניסיונות של הנהלת פלאפון לחבל בהתאגדות של עובדי החברה ע"י הצרת צעדי העובדים ה"פרובלמטיים". הנהלת פלאפון טענה מבחינתה שזה לגיטימי, אך בית הדין לעבודה חשב אחרת ובכך הניח יסוד חשוב בנושא זה.

לדידנו, מה שאומר התקדים בעצם, הוא שמהיום כל עובד פרסום יכול לגשת למקלדת ולהפיץ מייל לתפוצת נאט"ו, כולל הנהלה בכירה, כמו "היום ב18:00 יש בחדר ישיבות גדול כינוס בנוגע להתאגדות עובדי המשרד", באותה הקלות שהוא מפיץ מייל "אני עובר לאסוף עשרה שקלים ליומולדת של ליאורה".

פלאפון, מקדונלדס, חברת כלל, הוט, לאומי כארד ועוד, צונאמי התאגדויות העובדים הפוקד את שוק העבודה בישראל על כל סוגי הצווארון בשנתיים האחרונות, פסח על משרדי הפרסום בישראל.

המבנה הארגוני של משרדי הפרסום די מקשה על התאגדות, לאיגוד דרוש רישום של שליש מהעובדים, מחלקת הקריאיטיב היא המחלקה היחידה שיש לה אינטרס להתאגד כי לרובם אין שאיפות מעבר לעשיית קריאייטיב, בניגוד לאנשי תקציבאות ופלניניג שנקרעים שנתיים שלוש ואז עוברים ללקוח, להם יש פחות אינטרס לשנות במקום שהם לא יהיו בו מחר ופחות רצון "להתלכלך" בדרך אל משרת החלומות.

אם ירצו עובדי הענף להתאגד, עליהם לעשות זאת ע"פ המודל של איגוד העיתונאים החדש שהוקם לאחרונה ע"י דרור פוייר, המבנה הארגוני די דומה: מערכות העיתונים מקבילות למשרדי הפרסום: קריאיטיב זה כמו הכתבים, הפקה להפקה, מנהלי לקוח לתקציבאות וסטודיו זה סטודיו.

אישית אני חושב שבמקצוע כה יצירתי מה שצריך להבטיח את מקומך הוא מקצועיות נטו ולא וועד עובדים כזה או אחר, אבל לנוכח המודל העסקי וסוחט הלימון שהתפתח בחלק ממשרדי הפרסום ואילץ משרדים אחרים להתיישר אליו, אין הרבה ברירות.

המודל מתייחס לעובד המשרד כאל רכב ליסינג: סע איתו לאן שאתה רוצה ומתי שאתה רוצה כולל בשישי שבת, קרע אותו בכביש או בשטח זה עולה אותו כסף. חוזי ההעסקה הבעייתיים, מגלמים בתוכם את השעות הנוספות, כל זאת בניגוד לחוקי העבודה בישראל. אז למה לא להצטיין ב-over שירותיות בכל שעה ובכל יום מול לקוח שמאיים מצידו כל הזמן לעבור אל המשרד המתחרה?

אם לא יהיה שינוי, שיטה זו תמשיך לקרוס לתוך עצמה בדיוק כמו הרבה דברים שמשתנים היום. משרדי הפרסום ימשיכו לאבד לקוחות לטובת האלטרנטיבות הצעירות והדינאמיות שנוצרו בשנים האחרונות: ה-Hooligans, חברון זלצמן שביט, הביילינים, טוונטי-טרי, אלסטיק, KDA, מנצ', המזבלה של דורי בן ישראל, גולן נוחיאן Believe, יריב טוויג, אנדרומדיה, רספקט, דרייב ועוד.

בימים שאיגוד הפרסום עומד בפני השוקת שהוא עצמו שבר, מול אנשי מקצוע מעולים שנוזלים ממנה ללא שוב, הישועה יכולה להגיע דווקא מכיוון הפוביה הכי גדולה שלו.

במקום להמשיך לדסקס ולטחון "הענף לאן", צריך איגוד משרדי הפרסום להכריז שמעתה המשרדים החברים בו יכבדו את חוק שעות העבודה והמנוחה, ישלמו שעות נוספות החל מהשעה העשירית ויחתימו את עובדיהם על חוזי עבודה לא שקרניקים. זה המפתח לשימור וגיוס אנשי מקצוע טובים שישימו את המשרד בפרונט, זה המפתח לשינוי שיטת התגמול - חיוב לקוחות בשעות נוספות בכל המשרדים ירסן תיאבון לא בריא של לקוחות לסבבי עבודה אינסופיים בלוזי"ם לא הגיוניים. ואז סתם יחזרו להתלונן על הבורקסים שמביאים בהפי האוור ועל המעלית שזזה לאט, כי על משו צריך להתלונן לא?!

הכותב הוא בעלים של קריאייטיב ובניו המעניקה שירותי פרסום לעסקים קטנים ובינוניים