פרסומת מיצובישי 'אטראז'' בנתה עולם חדש עם זווית רעננה וקונספציה שלמה

בשורה התחתונה: הדילמה בשוק הרכבים היא פשוטה. או שהוא משפחתי, או שהוא מספק חווית נהיגה מרגשת, או שיש חידוש טכנולוגי שהופך אותו לחללית, או שהוא בטיחותי במיוחד. בגלל זה קשה מאד לרגש, שוב, עם אחד מה'שדות' האלה. לרבות השדה המשפחתי.

לפעמים באמת נדמה שהבאר ריקה. הבריף היבש "רכב משפחתי" יצליח לאתגר את הדימיון של הפלנר ואיש הקריאטיב הפרועים ביותר. אז היינו בפרסומות הוותיקות להונדה שמספרות לך שכל כך כיף לנהוג בה שאתה עלול לשכוח שזה רכב משפחתי. הטוויסט היה סביב הרעיון שרכב משפחתי פוגע בסקס אפיל של הנהג כי הוא לא מציע חוויה סקסית של נהיגה. הפיצוח, בזמנו, היה גאוני - דווקא מאד כיף לנהוג בה, שלא רק שתשכח שהיא משפחתית, אלא תשכח שיש לך משפחה. ועוד בספסל האחורי...

כמובן שיש את הפרסומת היפה לסובארו אימפרזה בה הילד כל כך אוהב אותה שהמילה הראשונה שהוא כותב היא "אמפרזה", כשההורים ממש בטוחים שהנה הוא כותב את המלה "אמא". גם בה מרגישים את החיפוש אחרי זווית שונה מהזווית הפונקציונאלית. הבחירה בזווית רגשית, של הילד, לא של הנהג, מפתיעה ושוברת ציפיות, ולכן טובה.

במיצובישי אטראז' קיבלנו טוויסט, או disruption מסוג חדש. למרות שהשורה התחתונה פונקציונאלית, ולמרות שהצעת המכר הבסיסית מדברת על נוחות, מרחב פנימי ועזרים ארגונומיים - הפרסומת מציגה זווית רעננה ומצחיקה. הפרסומת מתמקדת דווקא באתגרים של מה שמכונה 'המשפחה החדשה', ויוצרת ממנה קונספציה שלמה.

משפחה חדשה מתפרשת, על פי אטראז', כהורות סובלנית במיוחד. המשפחה החדשה נוסעת הרחק לטיולים ברכב המשפחתי. המשפחה החדשה מתמודדת עם ילדים שבוכים וצורחים ותובעים תשומת לב לאורך כל הדרך. המשפחה החדשה מכילה את הילד ולא כועסת עליו כי ההורות החדשה נקראת לכך. למעשה, הנהיגה המשפחתית ממוצבת בפרסומת של האטראז' כמסלול מכשולים עמוס מהמורות והתקלות.

"ההתקלות" כוללות לתת מוצץ לילד בספסל האחורי, לשיר איתו, לשחק איתו "ארץ, עיר" וכמובן - להותיר את האבא לנהוג לבד בפקקים כשהאמא והילד ישנים. כל המחזה הזה הוא חלק ממה שחשבו המתכננים של מיצובישי כשהם יצרו את האטראז'. במקום לומר "מתוכנן היטב למשפחות", שזה בנאלי, או להראות crash dummies שמעידות על בטיחותיות, הומחזה סצנה משפחתית היפר ריאליסטית שהיא מאתגרת לא פחות מנהיגת סלאלום מפוצצת באדרנלין - כרקע לנהיגת מבחן אותנטית.

רעיון הנדסת האנוש איננו חדש אבל הזווית של מיצובישי חדשנית ורלוונטית במיוחד. כשרואים כזו פרסומת מתעוררת השאלה כיצד תהיה הפרסומת הבאה של האטראז' והאם מדובר בהבלחה חד פעמית או שנברא עולם זהותי בתוכו תחיה האטראז' ואותו היא תוביל. כמובן שהאופציה השניה היא הנכונה. לקחת בעלות על מה שיצרת, לגרום לאנשים לייחס לך את הסיפור שהתחלת, ולהפוך אותם, בסופו של דבר, לספר אותו בעצמם.

• לא רק קשת על המסך: מי הצליח להפתיע בפריים טיים?
• חשיפה הובילה בפריים טיים, מי הפתיעה במקום השני?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

ועוד משהו: הפרומו החדש של 'רשת' הוא לא רק יפה ולא רק מציג את כל הטאלנטים של הזכיינית. הוא מעביר מסר חברתי עדכני לגבי מקומה של הטלוויזיה בחיינו. הפרומו, שמייחס לכל טאלנט וטאלנט מעין אקט מטאפורי לתפקיד שלו כמו למשל שחיית הישרדות לרון שחר, מצלמת תחקיר למיקי חיימוביץ, נסיעה על גבי משאית עם ילדה קטנה לצופית גראנט, מתחיל בניו יורק, עובר דרך נופים שיכולים להיות כל מקום שהוא בעולם, ומתמקם בסופו של דבר בנגב, במפעל תעשייתי. התפאורה קסומה ואגדית כמעט כמו אווירה של הסרט "קפה בגדד" - ערבות מדבריות נידחות והזויות. אולם המסר ברור - אנחנו ברשת לא נעולים בבועה התל אביבית. אנחנו מקדשים את הפריפריה ונוגעים בה. ואנחנו מקדשים את הביחד.

הפרומו מקבץ את כל הפנים שמופיעות על המסך של רשת בסיטואציות של חיבוק, ריקוד ואינטימיות טבעית ומצהיר "מרגישים ביחד" . הנרטיב שמסתתר מאחורי הסרט: אנחנו מדורת השבט הישראלית. אנחנו מקבצים את כל המדינה ומרגשים אותה ולא משאירים אבן לא הפוכה. לא מזניחים או מפלים לרעה מגזרים ומחוזות כאלו ואחרים. ומחוייבים להדק את ההוויה הישראלית עד כמה שניתן - באמצעות תוכן חוויתי. אהבתי.