האירוויזיון זה לא רק מוזיקה: "כותבים עלינו בעולם, ולא מזכירים סכסוך ופצצות"

מיי פיינגולד תייצג אותנו בתחרות האירוויזיון לשנת 2014, שתיערך בקופנהגן, בבירת דנמרק. פיינגולד גברה על הצמד TYP ועל מאיה בוסקילה, אחרי שהשנה הוחלט לא לקיים מופע קדם אירוויזיון, ואת מקומו החליפה ועדת מיוחדת של רשות השידור.

למרות שרשות השידור הבטיחה בשנה שעברה להתחיל במסורת של קדם אירוויזיון על פני מספר שידורים - ביוזמת היו"ר אמיר גילת, הרי שתכניות לחוד ומציאות לחוד. השנה הוחלט לחזור לשיטה הישנה של הוועדה המסדרת, כלומר הבוחרת.

יצחק זוננשיין, חבר הוועדה, מפיק וראש המשלחת הישראלית, לא מסתיר את אכזבתו מההחלטה על ביטול מופע הקדם, ומסביר למה האירוויזיון רלבנטי וחשוב לישראל ולמה הוא מאד מאמין בפיינגולד.

זוננשיין מסביר את הליך בחירת השיר: "בשבועיים האחרונים התחלנו לקבל שירים, ויש עוד שבוע שבו ניתן לשלוח, בין השאר דרך אתר רשות השידור. הוועדה שבחרה את הזמרת, תתכנס ותבחר מתוך השירים - שיר אחד או שניים. גם מיי פיינגולד רשאית להביא שירים משלה לוועדה. 3 השירים שייבחרו לבסוף יופקו כקליפים, ועוד כחודש הם ישודרו בכל ערוצי רשות השידור, ערוץ 1, רשת ג' ו-88 FM, ואנשים יצביעו, וזה הקליפ שיראו בכל המדינות לפני התחרות".

-אבל למה בעצם בוטל המופע?
זאת החלטה של מליאת רשות השידור. אין מופע, אלא תהליך שאנחנו בעיצומו. אני שייך לדרג הביצועי. אנחנו הגשנו הצעה לאירוע יפה השנה, אבל מי שמקבל את ההחלטות, אלה מוסדות הרשות, אני לא יודע מה הסיבות.

-יש לזה אולי קשר לתוצאות השנה שעברה - שלא עלינו לגמר?
אין קשר וזה הוכח - בין התהליך והתוצאות. היו שירים של ועדות שזכו, כמו דנה אינטרנשיונל. ברמה האישית, מהניסיון שלי, מופע קדם אירווזיון הוא טלוויזיוני - וכל נושא הקדם צריך להיות שואו כזה. בכל המדינות מתבצעים שידורים טלוויזיונים שמחברים את אירופה - זה הרעיון. החשיבות היא לא בתוצאה - אלא במופע עצמו.

-אז אתה מאוכזב מההחלטה?
אני איש של מופעים... אני לא מאוכזב, אבל זאת המהות שלנו.

-וזה לא קשור לעובדה שלא עלינו לגמר בשנה שעבר?
לא. מיי פיינגולד היא בחירה מעולה, וזה לא קשור.

-יש חשיבות לכך אם הגמר הוא הפקה חיצונית או של רשות השידור?
הקדם חשוב בגלל הקשר עם המסך. המופעים הופכים למשהו תרבותי. הגמר עם אקי אבני היה הפקה חיצונית, וזוכרים אותו בגלל כל מיני פשלות. בקדם, כמו בתכניות אחרות, אין שום יתרון להצלחה להפקות חיצוניות על פני פנימיות. הפקות קדם של עובדי רשות השידור כמו בשנים 2005 ו-2006 זכורות לטובה.

-אז זאת הייתה טעות להוציא את זה להפקה חיצונית?
אין ויכוח שההפקה היתה צריכה להיות מושלמת, תכנית וטכנית, וברמת הלוק. העמדה האישית שלי היא שזאת לא שאלה של צריכים או לא צריכים - השאלה היא האם אנחנו יכולים, והתשובה היא כן. עובדי רשות השידור הם אנשים מצויינים, וחלקם הם הטובים ביותר בשוק. כשלוקחים מהם את הפוטנציאל לעשות הפקות ואז אומרים שהם לא עושים מה שהם צריכים - זה לא הגון. הם יכולים. אם רוצים רפורמות ולשנות - זה בסדר. אבל היכולת שלנו מוכחת. בעשור האחרון, כל התכניות הגדולות - ימי עצמאות, 'שישי בגאון', 'בטברנה', שירה בשידור ו'רעש מקומי' - כולן הפקות פנימית שיש בהן שילוב מושלם בין תוכן ומראה והצד הטכני. ויש תכנים שהם המנדט של שידור ציבורי, לא בידור לשם הבידור. כשנותנים לנו - אנחנו עושים מצוין.

-אבל אין ויכוח שצריך ליעל את המנגנון הזה
אני בעד התייעלות. חשוב להדגיש שכאשר אנשי הטלוויזיה הישראלית קיבלו פרויקט לידיים, הם עשו אותו על הצד הטוב ביותר, טוב מאיך שזה נראה גם בערוצים אחרים, ומאותה סחורה שהופקה מבחוץ, וזה מבלי לפסול את המפיקים בחוץ. היום אין כמעט הפקות פנימיות. הכיוון של הרפורמה שלא היתה, זה שהכל צריך להיות אאוט-סורסינג, וזה מה שרואים, אבל נתוני הצפיה לא משתפרים.

-כי הפקה היא רק חלק מהתהליך של להגיע לצופים, ותכנית כמו 'בואו לאכול איתי' - צריך להיות בלש כדי לדעת מתי היא משודרת
מדובר על מכלול שכולל פרוגרמינג, לוחות שידורי בנויים היטב והשידורים עצמם, וגם על באזז שמייצרים. אף אחד מהמרכיבים לא יכול לעבוד לבד. השבוע למשל היה סרט נהדר על אלוף דורון רובין. לא יודע כמה אנשים ידעו שיש סרט כזה וראו אותו. מאידך לא תראי סרט כזה בשום מקום אחר. זה אמור להיות ברור. בכל המדינות בעולם שבהן יש שידור ציבורי, זה ככה - צריך להעביר גם ערכים ורעיונו. בתכניות שיהיו מעולות ויראו מעולה, ולא להיסחף לפרסום ושיווק ורייטינג. אבל צריך לתת לזה לקרות.

-למה ההשתתפות בארוויזיון חשובה בכלל? הרי הוא כבר מזמן לא אירוע מוזיקלי חשוב
האירוויזיון הוא תופעה יחודית שלא נשארה כמוה בעולם. זה התהליך העולמי היחיד כמעט שמניחים בו בצד הבדלים פוליטיים ומאחדים ידיים ליצירת פרויקט תרבותי משותף של הרבה מדינות. אף מדינה לא מחרימה את המדינה השניה. אלפי כלי תקשורת מסקרים את זה וכל מדינה מסוקרת בהיבט התרבותי שלה. למדינה כמו ישראל זה דבר שאין שני לו. אנחנו זוכים שם לכתבות ברחבי העולם שלא מזכירות סכסוך ופצצות. הנה כבר מגיעים אלינו מהטלוויזיה הדנית לעשות כתבות על הזמרת ועל תל אביב - וזה סיקור תרבותי וחיובי. ב-2009 עם אחינועם ניני ומירי עוואד, הכתבה המרכזית של CNN היתה עליהן.



-כי זה היה ליהוק מושלם. חוץ מזה שבעולם היו לא מעטים שטעו לחשוב שמירה עוואד היא היהודיה ואחינעם ניני היא הערביה. אז החשיבות של האירוויזיון היא קודם כל יחסי ציבור טובים לישראל?
כן. לאיורויזיון יש חשיבות לאומית.

-אבל בראש ובראשונה זאת תחרות שירים. מה הסיכויים שלנו בכלל להגיע לגמר, כשכל כך הרבה מדינות מתחרות?
בשנים האחרונות באמת הצטרפו הרבה מדינות. בשנה שעברה היו 40, השנה "רק" 37. המון מדינות אחיות, כמו יוגוסלביה לשעבר, סקנדינביה, המדינות הרוסיות או הבלטיות - מצביעות אחת לשנייה, לעצמן בעצם - כי הן מכירות את הכוכבים שנשלחים. זה לא מבטיח להן ניצחון, ברוב המקרים זוכה השיר הכי טוב באמת, אבל זה מבטיח שהן יעלו לגמר. ולנו אין ביטחון כזה. אפילו האנגלים לא יכולים להבטיח כזה דבר, לפני כמה שנים הם שלחו את אנדרו לויד וובר וגם זה לא עזר להם.

-האירוויזיון רלבנטי פחות ופחות למוזיקה, אז מה בעצם נשאר ממנו?
כל כך הרבה מדינות מאמינות באירוע הזה, סימן שיש בו משהו. נכון שהוא פחות קשור למוזיקה, אבל את זה אפשר להגיד על כל התכניות המוזיקליות. גם בX פקטור או הכוכב הבא, מה שחשוב הוא הסיפור ולא השיר. השירים שאנחנו זוכרים לזמזם משנות ה-60 וה-70 - כאלה לא תמצאי יותר. מבחינה מוזיקלית, הדגש עבר לשואו, לסיפורים האישיים, אבל זה לא קרה רק לארווויזיון, אלא לכל תכניות המוזיקה. בתחילת השידור המסחרי בארץ, יכולת לראות תכנית עם יוני רכטר על פסנתר - והיום לא רואים דבר כזה, היום זה המון וי ג'יי וסיפורים אישיים. הקטע של המוזיקה שולי.

-אז בשביל מה אנחנו משקיעים הרבה כדי להיות שם?
כל העלות שלנו שווה בערך לפרק וחצי של 'הכוכב הבא' או 'X פקטור'. אנחנו מוציאים את המשלחת בהרבה פחות מהמקובל בשוק. אם אתה לא חושב שזה שווה, אז שקל אחד זה כבר יותר מידי. ואני חושב שזה שווה.

-ומה אנחנו מקבלים מזה?
בעשור האחרון הנהגנו הרבה דברים חדשים. המשלחת עושה שליחות לקהילה היהודית בשיתוף עם שגרירות ישראל. גם השנה, חצי הגמר הראשון יוצא ביום הזיכרון וכל האירוויזיון יודע שישראל לא משתתפת, אלא עושה אירוע גדול בקהילה במקום. תמיד משתלבים דברים שליחותיים שאינם חלק מהוראות אירווויזון.

ב-10 השנים האחרונות אנחנו גם עורכים את המסיבה ישראלית האחרונה שכבר הפכה למסיבה הכי אטקרטיבית. כל המשתתפים מכל המדינות באים לשיר את השיר במסיבה, וגם שוברים את השיניים באיזה שיר בעברית. הביקוש למסיבה גבוה. אני כבר מקבל אימיילים בנוגע לזה. זאת חשיפה חיובית לישראל. השידור הציבורי צריך לייצג את המדינה, לא רק בשואו אספקיסטי. זה חלק מהמטרות שלו.



-כלומר, ההשתתפות בתחרות היא למטרות לאומיות הסברתיות חוץ מסכיות?
כן, אבל לא רק. גם התחרות עצמה חשובה. ב-2005, כששירי מימון הופיעה, הרייטינג היה גבוה והשידור היה בעשיריה הראשונה של התכניות הנצפות בישראל באותו ערב.

-אבל זה היה לפני 9 שנים. יש לנו בכלל סיכוי השנה?
השיר עדיין לא נבחר.

-אני מתכוונת פוליטית ומנגנונית
השנה החמירו את ההנחיות לשופטים, אחרי שהיו חשדות על קומבינות. אני מאמין שיבחרו לגופו של עניין, ואז אני מקווה שמיי תעלה לגמר. זה תלוי בשיר, כלומר בציבור. כזמרת יש לה כוח וכריזמה וקול, אני מאמין בה מאד. עכשיו צריך שיר טוב, ואז הופעה טובה, ואז שיצביעו לנו.

-יש בו הרבה דברים ומעט מוזיקה
דבר אחד ברור: לא יכול להופיע שם זמר לא טוב. השירה חייבת להיות בלייב וגם הליווי. אז מי ששר, חייב לתת בראש מבחינה קולית, אחרת אין לו סיכוי. היום כולם משתמשים בפלייבק במופעי ענק, תראי מה קרה בהופעה של ריהאנה, אבל באירוויזיון הזמר לא יכול לסמוך על שום דבר חוץ מעל הקול שלו.