הבעלים הבא של הניו יורק טיימס? על המיליארדר הסיני הצבעוני - והבעייתי

בתחילת ינואר הגיע לניו יורק הטייקון הסיני צ'ן גואנג-ביאו והודיע: "באתי לרכוש את הניו יורק טיימס". במאמר דעה בעיתון סיני, כתב גואנג-ביאו כי "המסורת והסגנון של הניו יורק טיימס מקשים עליו מאוד לסקר בצורה אובייקטיבית את סין. אם היינו יכולים לרכוש אותו, הטון שלו היה משתנה". בהמשך החודש הוא הודיע שבכוונתו לרכוש את הוול סטריט ג''ורנל. החדשות המרעישות פורסמו בכלי תקשורת מערביים רבים, חלקם ישראלים, ותרמו למסע יחסי הציבור של הטייקון הסיני. אולם מתברר שמאחורי המסע המסיבי הזה לליבו של הציבור המערבי מסתתר סיפור שונה לגמרי ומניעים סמויים מהעין. לאפוק טיימס נודע כי צ''ן נשלח לניו יורק מטעם "משרד התעמולה" של המפלגה הקומוניסטית הסינית כדי להשיג מטרה ספציפית, ולהגעתו אין קשר לרכישת הניו יורק טיימס או הוול סטריט ג''ורנל.

תחילתו של הסיפור בסוף שנות ה-60, בימי המהפכה התרבותית הגדולה בסין, אז נולד צ'ן למשפחת חקלאים. סיפורו עשוי להישמע כמו גרסה מודרנית למעשייה קלאסית על ילד עני ממשפחה דלת אמצעים שגדל רעב, ועסק בנעוריו ברעיית צאן. גורלו התהפך בשנות ה-90, אחרי שרשם פטנט על המצאה גאונית שפיתח, הקים את אחת החברות הגדולות בסין למחזור פסולת מאתרי בנייה, והחל לגרוף הון עתק מכך.

לכותרות הוא עלה כשמכר פחיות של "אוויר צלול" לתושבי בייג'ינג בימים שבהם סבלו מזיהום אוויר חמור; כשחילק כסף מזומן לאנשים עניים ברחוב וכשתרם מכספו לחילוץ אנשים ברעידת האדמה הקטלנית שהייתה ב-2008 בסין. מאז הוא מכנה את עצמו הפילנתרופ הידוע ביותר באסיה, המנהיג המוסרי של סין והגיבור שהציל את סין בזמן רעידת האדמה.

צ'ן מקפיד ליצור לעצמו תדמית של טייקון נדיב, של פעיל סביבתי ושל אדם המעוניין לקדם שלום עולמי ולתרום את כל כספו לפני מותו. "אני רוצה שההיסטוריה הסינית תזכור אותי כפי שזוכרים את קרנגי (נדבן אמריקני). אני רוצה שהעם הסיני יזכור אותי כפי שהם זוכרים את מרקס ולנין. אני רוצה שבעשור הבא אנשים יחשבו עלי כשהם שומעים את המילה פילנתרופ", אמר בראיון שהעניק בעבר לעיתון סיני.

אולם מבעד לחלון יחסי הציבור והתדמית הפופוליסטית של הטייקון הסיני, מתגלה תמונה שונה. בכפר הסיני שבו גדל, הוא ידוע כמי שאחראי לפינוי כפוי של תושבים מביתם, שחלקם הפכו להומלסים, הוכו, אושפזו ואף נאסרו; ובחינת תרומותיו מגלה כי חלקן לא הגיעו ליעדן, ובמקרים אחרים האנשים שאמורים היו לקבל את התרומות - כלל לא קיימים.

עיתונאים שניסו לחקור את תרומותיו של צ''ן ואת עברו, קיבלו איומים על חייהם. כך זה נשמע בשיחה שניהל צ''ן עם אחד העיתונאים:

"אתה אולי מרוצה מהחומרים הסודיים השליליים שהעבירו לך אנשים אחרים, אבל כשזה קשור אלי, אתה צריך לשים לב, כלומר אם תחשוף עליי משהו שלילי - זמנך יגיע... אני רק יכול להזכיר לך את זה. אמרתי לך את זה בצורה ברורה מאוד".

עוד תכניות

"בדיוק דיווחתי על כך למשרד (התעמולה)... הם אמרו, ''האם הוא יעז לפרסם את זה?'' הם בדיוק אמרו את המשפט הזה... האם תעז לפרסם את זה? אלה לא המילים שלי, המנהיגים דיברו בצורה הזו". בהמשך קיבל העיתונאי איום על חייו באימייל שנשלח אליו ממקור לא ידוע. כשפתח את האימייל, נדהם לגלות תמונה של גופה מרוטשת.

קשריו של צ'ן למשרד התעמולה של המפלגה הקומוניסטית, שלדברי ה''אפוק טיימס'', שלח אותו לניו יורק למשימה שאינה קשורה לרכישת הניו יורק טיימס או הוול סטריט ג''ורנל, מורכבים וסמויים אף יותר מהעין. בראיון לעיתון סיני אמר צ'ן: "קרנגי שילם בחזרה לאלוהים, אני משלם בחזרה למפלגה (הקומוניסטית)".

איל לוינטר הוא העורך הראשי של מגזין 'אפוק טיימס'. כל הכתוב בטור זה הוא על דעתו הפרטית של הכותב. עוד פרטים על צ'ן וסיפורו, יתפרסמו בגיליון חודש פברואר של 'אפוק טיימס'