"הנה רדיו ממלכתי שחשף פרשה עם פוליטיקאי, למרות שזה תפו"א לוהט"

לאחר ימים רבים של עבודה, כשהסיפור הוצלב, אומת וניתנה אפשרות לתגובות, החליטה עדי מאירי, כתבת המשטרה של רשת ב', לפרסם שלשום (יום א') בלילה כי היועץ המשפטי לממשלה בוחן תלונה כי "שר בכיר" ביצע לכאורה לפני כ-15 שנה, עבירות מין באישה שעבדה במשרדו.

כבר באותו שלב, גיבשה מאירי מידע שכולל את פרטי תלונה של האישה ליועץ יהודה ויינשטיין, את התרשמותם של אנשי משרד המשפטים והמשטרה מאמינותה, ואת האפשרות שיש נשים נוספות ברקע, כולל פניה של אחת מהן אל הכתבת. אז הוחלט שהסיפור בשל לפרסום.

"התייעצתי עם אורית ברקאי (עורכת 'יומן הצהריים' של רשת ב', א"כ), שליוותה אותי בתהליך העבודה על הסיפור", מספרת מאירי בשיחה עם אייס. "שלשום ב-22:00 התקשרתי לגיא קוטב, שאמור היה להגיש את 'יומן הלילה' שעה לאחר מכן, ואת רון נשיאל, עורך חדשות בכיר בחדר החדשות של רשת ב'.

-בכזה סיפור, עם פוטנציאל ללחצים פוליטיים, לא מתייעצים גם עם המנהלים הבכירים?
"ברשת ב' ובקול ישראל הכתבים כל כך עצמאיים, יש את המנדט להביא את הסיפורים כפי שאתה חושב שצריך להביא, אין הנחיה שמעדכנים את העורכים הבכירים. מעולם לא עדכנתי מנהלים וכתבים".

-לאחר הפרסום לא התקשרו גורמים פוליטיים או אחרים, לדבר, אולי לרמוז, אולי לאיים?
"אחד היתרונות בלהיות כתב בתחום הזה, שאני כל כך מזוהה עם סיקור תחום הפלילים, הוא שזה מרתיע אנשים שחושבים שהם יכולים להשפיע עליי ולבקש ממני לרדת מסיפור או למזער אותו. למה? בגלל התדמית שלי כפליליסטית קשוחה שמכירה טוב את העולם אכיפת החוק, ואי אפשר למרוח אותי, ואז הם מוותרים מראש".

עד שעות הצהריים נשמר השם של השר שלום חסוי, למרות שלא היה צו איסור פרסום על שמו, ומבחינה חוקית לא הייתה מניעה על כך. כלי התקשורת, למעט אתר ניוז1 של יואב יצחק, שפרסם אתמול בשעות הבוקר המוקדמות את שמו של שלום, פליטת פה של הדס שטייף, כתבת הפלילים של גל"צ, שהתנצלה על כך בהמשך, ופוסט של בנו של שלום, הפרסומאי נמרוד ניר, שתקף קשות את המערכת הפוליטית שמנסה לדבריו לחסל אותו פוליטית כדי שלא יוכל להתמודד לנשיאות המדינה, וכעבור זמן קצר הסיר את הפוסט מעמוד הפייסבוק שלו.

-למה נמנעת מלפרסם את השם של סילבן שלום מההתחלה, מה שמטיל עננה על הקולגות שלו לממשלה?
"התיקון לחוק בתי המשפט זה אחד החוקים הכי קטסטרופליים ופוגעניים (אסור לפרסם שמו של עצור ב-48 השעות הראשונות למעצרו, או עד שהובא לדיון בהארכת מעצרו, א"כ). התיקון יצר כאוס ובלבול, האם מותר לפרסם כעת את השם של סילבן או לא, הוא הרי לא נעצר ואפילו לא נחקר. היועץ המשפטי לממשלה הורה למשטרה להתחיל לחקור ולגבות עדויות, וזה מה שגרם לרוב מערכות התקשורת לפרסם טיפין טיפין את שמו של השר שלום. הפרסום בתקשורת ייתר בסופו של דבר משאר המערכות להשאיר את שמו חסוי".

"להגיד לך שבנקודה הזאת היה נכון לפרסם את השם שלו? אין לי ואין ולחוק תשובות", מודה מאירי, שמאז אתמול בבוקר מדלגת מאולפן טלוויזיה לרדיו לאינטרנט וחזור. "החוק עצמו מאד בעייתי. ראיתי את זה בפרשות של אייל גולן וירון ברלד, החוק מתוסבך ומסבך ופוגע בחשודים עצמם. הסיפור ממחיש את העובדה שאחת המטרות הברורות של מי שחוקק את החוקים האלה, הייתה לגונן על פוליטיקאים ולא על בוזגלו, כי על בוזגלו מערכת אכיפת החוק הייתה פחות מרחמת, ומיד היו פותחים נגדו בחקירה ומפרסמים את שמו, והיועץ המשפטי לממשלה לא היה בוחן את זה לפני כן".

על רקע דוח ועדת רם לנדס שקורא לממשלה לסגור את רשות השידור, ולפתוח אותה מחדש, מנצלת מאירי את ההזמנות כדי למחות על התכנית: "עם כל הטענות לפוליטיזציה ברשות, לא ניסו להשפיע עליי לא לפרסם את הסיפור. כשמדברים על הכוונות לסגור את הרשות, אז הנה רדיו ממלכתי שחשף עוד פרשה בה מעורב פוליטיקאי, בלי שאף אחד, לא לפני ולא אחרי הפרסום, העיר לי על כך. לא היה שום ספק שצריך לטפל בסיפור הזה, למרות שהוא תפוח אדמה לוהט. כרמלה מנשה, איילה חסון, קרן נויבך ואסתי פרז מפרסמות ומטפלות בנושאים רגישים שמעלים את חמתם של אנשים רבים, ועובדה שהן עושות את זה בלי חשש ומביאות סיפורים שלא תמיד תראה במקומות אחרים.

לדבריה, "היום ברשת ב' עובדים הכתבים, העורכים והמגישים הכי מוכשרים בשוק התקשורת, וזה יהיה לא פחות מאסון לסגור את הרדיו, כדי לפתוח במקומו משהו אחד בגרסה שאף אחד לא יודע מה הוא יהיה, עם אנשים שהם לא בהכרח אותם אנשים. למה לסגור את הרדיו המצוין הזה? זו טעות חמורה אם זה ייצא לפועל, הציבור יפסיד. גם בטלוויזיה יש לא מעט אנשים מצוינים, מה גם שבעידן טירוף הריאליטי, ערוץ 1 מהווה אופציה שפויה ומעניינת. אני לא אומרת שלא צריך לעשות שינוי, צריך! אבל לא בדרך הזאת ולא באמצעות פגיעה בעובדים ובטח לא באמצעות סגירת רשות השידור".