אני יחצן? מעתה קרא לי יועץ תקשורת: על חשיבות המקצוע והדרת נשים

שלשום (יום א') היה אחד מרגעי העדנה שלי כאשת יחסי ציבור, כאשר באוניברסיטת בר אילן התקיים כנס מיוחד וראוי לכל כבוד, לרגל צאת ספרם של פרופ' יחיאל לימור וד"ר לאה מנדלזיס 'יחסי ציבור - אסטרטגיה וטקטיקה'. אין הרבה ספרים ברמה אקדמית בארץ, העוסקים בתחום כה חשוב המהווה את אחד מהענפים המשפיעים כה רבות על הכלכלה והחברה.

ספרם של פרופ' לימור וד"ר מנדלזיס מהווה סיבה ראויה ומכובדת לקיום דיון מקצועי ורציני ביחסי הגומלין שבין העיתונאים לאנשי יחסי הציבור, וההיפך, ובכללי אתיקה של מותר ואסור בעבודתנו. הכנס הופק בחסות המרכז לתקשורת ומשפט באוניברסיטה, קבוצת יפעת תקשורת וקבוצת הפיסיבוק PRguru בניצוחו של זאב ינאי.

אלא שרגעי העדנה התחלפו במהרה באכזבה, כאשר בספירה שביצעתי, מניתי רוב גברי מוחץ מבין המוזמנים ל-2 המושבים, וזאת מול 4 נשים בלבד, ובכללן ח"כ פנינה תמנו-שטה, שהנחתה את המושב הראשון שעסק ביחסי הגומלין בין עיתונאים, אמצעי התקשורת ויחצנים. יתר 3 הנשים המכובדות שהשתתפו - פרופ' רינה בוגוש - ראשת בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן, ד"ר ענת פלג - מנהלת המרכז לתקשורת ומשפט בבר אילן, והשופטת בדימוס ורדה אלשיך.
יתר 13 המשתתפים היו גברים, כל זאת לאור העובדה שאת מרבית משרדי היח"צ מנהלות מאחורי הקלעים, ללא רעשי רקע ובמקצועיות לעילא, מיטב מנשות יחסי הציבור. דבר זה לא הותיר כל אפשרות אחרת, כאשר 4 מתוכן וביניהן אני שישבו בקהל, אלא ליזום קריאות ביניים ושאלות בנושאים חשובים לעיסוקנו ומעוררי תגובה הולמת. מדוע משקל הנשים המשתתפות בפאנלים בכנסים מסוג זה, לא יהיה הולם ביחס למשקלן בענף בו הן עוסקות למשל?

בשלב מסוים הציע יועץ התקשורת רוני רימון, שהוזמן להשתתף בפאנל על הבמה הגבוהה, להוציא אותי החוצה ולגמור את הסיפור עם השתתפותי היזומה ודעותיי שנאמרו מנומך מקומי בקהל. האם זה שונה למשל מהדרת הנשים במגזר החרדי? חומר למחשבה.

איכשהו הצעתו של רימון להדיר אותי עקב רצוני להיות פעילה בדיון ולבטא את דעותיי המקצועיות, בנושא הנדון, מתחברת להתבטאותו בהמשך הדיון שעסקה בהגדרת עיסוקו כיועץ תקשורת, שהוא שונה בתכלית השינוי מהגדרתו כיחצן: "אני לא יחצן, אני יועץ תקשורת", אמר. הנימוק העיקרי של רימון היה בין היתר: אני מתווה אסטרטגיה תקשורתית ללקוח שלי. צחקתי כי זה הזכיר לי את התקופה שכל "הספרים" הפכו לפתע להיות "מעצבי שיער".

ולא שיש לי חלילה משהו נגד רימון. הוא אפילו ראיין אותי באמפטיה יתרה לעבודה אצלו במשרד לפני כ-14 שנה - כשסיימתי את עבודתי כעיתונאית - ואני בהחלט מכבדת את האיש. אבל בואו ננצל את ההזדמנות הזו ונעשה פעם אחת יחסי ציבור לעצמנו: איש יחסי ציבור אינה מילת גנאי. יחסי ציבור הוא מקצוע רציני מכדי שינסו לחבוט בו ללא הרף. זה מקצוע הראוי להתייחסות רצינית, קודם כל בקרב אלה ששותים מן הבאר הזו. אנשי יחסי ציבור אחראים על לפחות 70% מחומרי המערכת בעיתונות ועל עיתונאים הניזונים מאותם חומרים כאחד.

איש יחסי ציבור מלווה את הלקוח גדול כקטן, בהתוויית אסטרטגיה תקשורתית, טקטיקה תקשורתית, קשרי עיתונות, ייעוץ, טיפול במשבר תקשורתי, פסיכולוגיה תקשורתית של לדעת לעבוד מול עיתונאים, ועוד. יועץ תקשורת חשוב ככל שיהיה הוא נדבך אחד בתוך כל הלוגיסטיקה הזו. לא מומלץ להסדיר את המקצוע בחקיקה, כן מומלץ להמשיך וליזום כנסים כאלה המשלבים אקדמיה, יחסי ציבור ועיתונאים, עם ייצוג נשי הולם על מנת לגבש סוף כל סוף כללי אתיקה ברורים בענף למען כולנו.

רחל לרנר היא אשת יחסי ציבור ובעלים של משרד 'ניוז יחסי ציבור'