קופי שוט והבינלאומי: אחד מפצח בריף במדויק והשני מבריק אך זקוק לליטוש

בשורה התחתונה: הקריאייטיב של 'קופי שוט' לא רק מפצח בריף מדויק, אלא שהוא הוא בעצמו מתפקד כ"שוט" של אנרגיה. הבינלאומי מציג בריף אסטרטגי נבון, אולם הפרלמנט הגברי שמגיש אותו מרגיש "ליד".

כל קפה נועד להעיר. מה שיפה באסטרטגיה של 'קופי שוט' של עלית זו זווית הראייה הייחודית. אספרסו נחשב לממריץ יותר מכל משקה קפה. "שוט" הוא מושג מעולמות הוודקה והוא מקפל בתוכו זריקת אנרגיה. משקה קר, יותר ממשקה חם, מבטיח שנחדד עוד יותר את חושינו. המוצר והשם "קופי שוט" כבר מהווים הברקה.

ועכשיו לסיפור המותג. הסיפור פשוט וחד - כולנו צריכים 'קופי שוט' כי קשה מאד לשמור על רמת אנרגיה לאורך היום. הנרטיב מעניין כי הוא מחלק את האנשים לשחור לבן. אלה שמייצרים אדרנלין בכוחות עצמם בתוקף מצבם ותפקידם - ואלה שלא.

מייצרי האדרנלין הטבעיים הם כמו חיות דרוכות, אלא שהם אנשים. למשל - שופט פינג פונג בסיאול. שיפוט פינג פונג מאתגר את תשומת הלב. קוריאה מטפחת משמעת וריכוז קיצוניים. למשל - איש תותח בקרקס לנינגרד - שוב תפקיד שדורש ריכוז קיצוני במדינה קיצונית מבחינת תובענות ואימון. כנ"ל לגבי שרברב בכלא בוגוטה - דוגמא קיצונית לאדם שצריך להישמר יותר מכל מכל מי שעומד מאחוריו כשהוא כורע לתקן צינור, במדינה עם סטיגמה משולחת רסן וגבולות. כנ"ל לגבי מפעילת בובת ארנב בפלרמו. אנשים שחייבים להפגין עירנות שיא כדי לשרוד הם דוגמאות על דרך השלילה לסמן את כל מי שכן צריך קופי שוט: השאר. כל מי שלא שייך לקבוצה הקיצונית חשוף לאפשרות לנקר על משמרתו בעבודה, בנהיגה ובסיטואציות יומיומיות פחות מעוררות. הסיבוב הענק הזה עם יד ימין לאוזן שמאל יצירתי, ונועד להעביר את המסר הפשוט שרובנו המוחלט זקוק לזריקת אנרגיה כדי להעביר את יומנו, כמובן אלא אם כן אנחנו מפעילת בובת ארנב או שרברב בכלא בוגוטה. עלינו, על פי הנרטיב, לשתות קופי שוט. הקונספט מחודד הן אסטרטגית והן קריאטיבית והוא עצמו מרענן כמעט כמו לקחת שוט של קופי שוט.

• תקציב המדיה של סופר פארם בהיקף 80 מיליון ש' עובר למקאן
• הקמפיין הייעודי של טיב טעם לסניף המשופץ ברמת החייל

הבינלאומי: הברקה שזקוקה לשפה קריאטיבית יותר חדשנית

הבינלאומי עוזב את הבנקאות היצירתית עם אסי כהן ועובר למורשת של שאולי והפרלמנט שלו - רק בלי שאולי בעצמו הלא גם הוא אסי כהן. מה שיפה בפרסומת של הבינלאומי זו התובנה העמוקה והנכונה כי אנחנו צובעים את הכסף שלנו בתכניות ורגשות. עם כל הכבוד למציאות הפיננסית על פיה שקל זה שקל זה שקל, אנחנו אנשים אמוציונאליים ולא רציונאליים, ואנחנו אוהבים להקצות כסף למטרות אישיות שלנו.

אנחנו חושבים ב"צנצנות" בעוד שהבנקים לא זורמים עם זה, וזהו גרעין השנאה שלנו לבנקים. הבינלאומי עלה על זה ולדעתי יש פה הברקה שיכולה לשמש פלטפורמה לדורות.

האגדה מספרת על ג'ין אקמן שהגיע לבקר את דסטין הופמן בצעירותו כשהיה סטודנט תפרן בניו יורק. הופמן ביקש מאקמן הלוואה כספית. אקמן ניגש למדף של הופמן במטבח ואמר לו - הרי יש לך צנצנות מלאות בכסף מדוע אתה זקוק להלוואה ממני? הופמן מסובב צנצנת אחת מלאה במטבעות ומראה מדבקה שכתוב עליה "שכר דירה", על צנצנת אחרת היה כתוב "שכר לימוד" ואילו הצנצנת שהיה כתוב עליה "מכלת" היתה ריקה. ולשם כך ביקש הלוואה (מתוך הספר NUDGE - Richard H. Thaler and Cass R. Sunstein).

• "ארץ נהדרת" הובילה עם 20.4% רייטינג - חדשות 12 עם פער ענק
• הרייטינג לא משקר: חדשות 12 שומרת על הפסגה, ערוץ 14 לא מצליח להתרומם
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הבינלאומי אומר לנו דבר דומה: כסף המיועד לאוניברסיטה שונה ברמה האישית והרגשית מכסף המיועד לחופשות, לקניית מכונית או לקניית דירה. אנחנו מפתחים מערכת יחסים עם הכסף שלנו וככל שנמהר לתת לו שם - נוכל לבנות מערכת יחסים טובה יותר איתו.

חסכון עם שם הוא בסיס טוב ללמוד את הלקוח ולהיבנות סביב חייו - במקום ללמד אותו מושגים פיננסיים חסרי משמעות עבורו. מאידך, הבחירה בפרלמנט הגברי אינה בהכרח הבחירה הכי מבריקה ברמה הקריאטיבית לייצר את פלטפורמת ה"כסף עם שמות" של הבינלאומי. ראינו כבר את הפרלמנט הזה או כאלה הדומים לו במצבים רבים ולמעשה הוא אפילו לא שונה בהרבה מהשיחות הלהגניות והדי מצחיקות של קטורזה ומודי מדיסקונט - פורמט שמייצר עממיות ופאמיליאריות שהולמות את דיסקונט יותר מאשר את הבינלאומי.

לתובנת ה"שם לחסכון" מגיעה שפה קריאטיבית יותר חדשנית ובדומה ל'קופי שוט' - ההתרעננות והאדרנלין צריכים להופיע לא רק במסר אלא גם בביצוע עצמו.