החוויות מ'צוק איתן': למי מתקשרים קודם כשיש אזעקה - לכתבים או למשפחה?

כשיש אזעקה באשקלון, למי מתקשרים קודם - לכתב שלנו או בכלל למשפחה? זו דילמה שהצוות שלי ברדיו דרום 101.5 ואני, חווים בכל יום, ולא רק מאז החל מבצע צוק איתן, אלא הרבה לפני כן, מאז החלה אותה "הסלמה". מה זה בעצם "הסלמה"? זה כינוי שהדביקה התקשורת הארצית, למרות שזוהי סיטואציה בה חיים תושבי שדרות ועוטף עזה כבר 14 השנים האחרונות.

המונח "סיקור תחת אש" די הולם את המציאות שאנחנו חווים כאן. רק בשבוע האחרון כתבנו באשדוד נאלץ לתפוס מחסה תוך כדי סיקור של אירוע פגיעת רקטה במכונית סמוך לבניין מגורים. כתבנו בשדרות מוצא את עצמו לעיתים רץ ממסיבת עיתונאים לממ"דים יחד עם שרי ממשלה, והכתב באשקלון - אבא צעיר ונלהב, חווה נפילת רקטה ממש בסמוך אליו. ברגעים של אזעקה, אנחנו כמו כל תושב אחר בדרום וכעת גם במרכז, רצים למרחב המוגן, ממתינים קצת ומיד שבים לסקר ולעדכן את המאזינים.

מחלקת האקטואליה, יחד עם יתר העובדים אצלנו ברדיו, מתפקדים בצורה כפולה - מצד אחד אנחנו עיתונאים ואנשי חדשות, שמקדישים את כל מרצנו בכדי למסור למאזינים דיווחים שוטפים, מהירים ומדויקים ככל שניתן, מתוך ההבנה שעלינו מוטלת האחריות ליצור עבורם תמונת מצב אמינה ומרגיעה וכזאת שתאפשר להם להתגונן בצורה נכונה מפני ירי הטילים המאסיבי על האזור. מהצד השני, אנחנו גם אנשי משפחות - וכולנו רצים לממ"דים ומייחלים לשמוע את הקול של יירוט כיפת הברזל, קול שהוא כל כך מפחיד אבל גם כל כך מרגיע. בשעות מסוימות במהלך היום, המגישים שלנו מתקשים אפילו לנהל תכנית רציפה של חצי שעה בשל האזעקות שמשודרות ב-LIVE וקוטעות את השידור. נראה שבצד השני כבר פיתחו לעצמם "נוהל" ובכל פתיחת תכנית, הם מזכים אותנו במטח רקטות שרק מזכיר כמה מערכת החדשות המקומית שלנו נמצאת בעין הסערה. למדנו להכיר היטב את גרם המדרגות שנמצא מחוץ לתחנה, לשם אנחנו רצים כשנשמעת אזעקה באשקלון. שם אנחנו גם נתקלים ביתר עובדי המתחם שרצו קצת יותר מהר, הגיעו לפנינו וכבר ממתינים לתשובות והעדכונים שלנו לגבי היכן נפלו הרקטות והאם כבר אפשר לצאת מהמרחב המוגן. כמחלקת חדשות שממוקמת באשקלון ומסקרת את ערי הפריפריה סביבה, אנו מראיינים ושומעים את תסכולם הרב של ראשי הרשויות מהמצב הביטחוני באזור כמעט מדי יום ולא רק בסבבי לחימה, מלווים את תושבי האזור גם אחרי שהדי הפיצוצים כבר שככו ובעיקר כאשר בעיות החוסן החברתי והכלכלי עולות וצפות.

כשהודעות הוואטסאפ משתלטות על חיינו עם הודעות שלפעמים בכלל לא נכונות, צריך גם כתבים שפרוסים בשטח, מעדכנים את המאזינים ומעבירים מידע אמין, בלי מריחות, כשבצד יש גם מוזיקה מעודדת, בתקווה שהמאזינים יוכלו להמשיך ולקיים את שגרת חייהם בתוך ים הטירוף של אזעקות וריצות למרחבים מוגנים.

גם במהלך כתיבת הטור הזה, נאלצתי בעצמי לרוץ למרחב מוגן בגלל אזעקה באשקלון. ואני שוב חוזרת לשאלת הפתיחה שלי - למי באמת להתקשר קודם כששומעים אזעקה, לכתב או למשפחה? למזלי, לאורך כל הזמן ולא רק במלחמה הנוכחית, צוות הרדיו הוא גם כן סוג של משפחה, מה שמקל מאד על ההתמודדות.

הדר (יעקובוביץ) יבטושנקו היא מנהלת מחלקת האקטואליה ברדיו דרום 101.5