ימין ושמאל זקוקים להגדרה מחדש: בנט ודנון מקוממים אותי וזהבה גלאון פאתטית

ההגדרות הישנות של ימין ושמאל זקוקות להגדרה מחדש. ימין זה לא מה שהיה פעם וגם לא שמאל. פעם היו להגדרות הללו משמעויות כלכליות, חברתיות ופוליטיות. מאז ששת הימים יש להן רק מובן אחד. ימין הוא בעד המשך ההתנחלויות על חשבון הסיכוי לשלום ושמאל הוא בעד החזרת כל השטחים בתקווה שהדבר יביא שלום. ואני, הקטן, חושב ששני הצדדים טועים.

אני מודה, אינני רוצה לשלוט על הפלסטינאים, אין לי שום משיכה דתית, היסטורית או פשיסטית לשטחי הגדה המערבית ואני משוכנע שהמשך השליטה בגדה מסמן את קץ המדינה היהודית הדמוקרטית. לעומת זאת אינני שוגה באשליות ואין לי צל של ספק שאם נצא מהגדה, נחזיר את כל השטחים ונקבע את גבולותינו על הקו הירוק (מישהו עוד זוכר מה זה?) לא ישכון שלום בארץ. זה בסך הכל יקרב את שכנינו לעבר מטרתם הסופית והיא השתלטות מחודשת על "אדמתם הקדושה" וחיסול "הישות הציונית".

אני נחרד לחשוב מה היה קורה כאן, בימים אלה, אם החמאס היה יושב גם בגדה. וברור לגמרי שזה מה שהיה קורה אם לא היינו שם. עוד אני כותב דברים אלה אני שומע, ברקע, את צעקותיהם של אנשי "מחנה השלום": "מה אתה מדבר? ישראל היא המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון, מי יוכל לנו?" ויכול להיות שיש צדק בדבריהם אבל הניסיון מוכיח שכוחנו בעוכרינו. עם כל הכוח והעוצמה הצבאית העומדים לרשותנו איננו מסוגלים להכריע את אויבינו. אם בגלל שהעולם לא ייתן לנו או בגלל עכבותינו המוסריות או בגלל קוצר רוחנו. ישראל לעולם לא תוכל לנהוג כמו האמריקנים בעירק, הרוסים בצ'צ'ניה או כוחות נאט"ו בקוסובו.

אז מה הפתרון? הלוואי וידעתי. אני רק יודע שבעבר הייתי בעד החזרת רמת הגולן והיום אני שמח שלא עשינו זאת. בעבר הייתי בעד החזרת כל שטחי הגדה והיום אני שמח שלא עשינו זאת וכן, הייתי בעד ההתנתקות מעזה ואני שמח מאוד שעשינו זאת. כשמשמיציי ותוקפיי (הטוקבקיסטים) מכנים אותי "סמולן קיצוני" הם מצחיקים אותי. אבל האם אני ימני? בוודאי שלא. שמאלן? גם כן לא. לא במובן המקובל.

ימנים כמו בנט, אלקין ודנון מקוממים אותי ושמאלנים כמו זהבה גלאון פאתטיים בעיני. אז מה אני? אני יהודי, בעל הכרה היסטורית מזערית, היודע שלאורך 3000 שנה לא שרר שלום בחבל ארץ זו, ואין שום סיבה שדווקא בימינו אנו יפרוץ כאן שלום.

הו, תמימות קדושה. כל שנותר לנו הוא לחיות את חיי היום יום שלנו, להמשיך לבנות את מדינתנו המשגשגת ולקוות לטוב או למשיח, מה שבא קודם. ומה באשר לחזון? אין לנו אלא להמתין, כולנו יחד, לאנשי החזון שביום מן הימים יתייצבו בראשנו. ובראש שכנינו ויוכיחו שאני טועה ואכן ניתן לשנות את מהלך ההיסטוריה.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת