צירוף בלתי אפשרי בברייק: ברלד מוכר נאגטס והורים שכולים מגרשים אותנו

בשורה התחתונה: זה לצד זה מופיעות פרסומות שמסיחות את הדעת מהתופת ופרסומות או יותר נכון קליפים שנוגעים במרכזו של הפצע הפתוח. שתיהן לגיטימיות בעת מלחמה. בלי קשר, אחת מהן, הפרסומת לטבעול, כנראה מחטיאה את מטרתה לייצר food appeal.

הפרסומת לטבעול עם ברלד יודעת כנראה משהו שאני לא יודעת*. אבל עד כמה שאני חווה את הפרסומת לחטיפי קראנצ'י של טבעול - התפקיד של ברלד גורם לחטיף להראות דוחה. גם אם אתה מתבגר בן 15.

הקומיקאי ברלד מצטיין ברפרטואר מרשים של דמויות וחיקויים. נכון. הוא עושה "יונה" מצויין, וגם ממטרה ודבורה. נכון, הוא מעולה בתפקיד אשה פוזלת. נכון, ברלד הוא כוכב שהוכיח את עצמו ב'ארץ נהדרת' בעיקר בתפקיד יעקב ("מי הוא? מה הוא? אלן דילון?!") שיושב בתחתונים מול הטלוויזיה. אבל הפרסומת לקראנצ'י נאגטס של טבעול לא עושה חשק לאכול קראנ'צי נאגטס, והיא אפילו לא ממנפת את הכשרון של ברלד למחוזות חדשים שלא לומר ייחודיים לטבעול.









המזון/חטיף יוצא במהדורה מוגבלת לקראת הקיץ תחת הססמא "יסדר לכם את הקיץ" ומופיע בטעמים ברביקיו, אקסטרה ספייסי וקלאסי. אז קודם כל אין שום קשר בין שרשרת הלהטוטים המאולצים של ברלד ("ב.לארד" - טייק אוף על ג.יפית) לחטיף עצמו. יש תחושה שבפורמט של "או שתעשו..... או שתאכלו קראנצ'י נאגטס" פשוט דחפו בכוח את כל מה שהשחקן יודע לעשות, וכי באופציה השניה, הווה אומר, "או..." לאכול את החטיף, אנחנו עדים לטיפול לא אסטטי בחטיף אותו חופן ברלד בידיים ודוחף לפה במחווה חזירית מכוונת.

דוד טמיר ז"ל היה אומר: "תעשו הכל רק - "never mess with the product". מדובר בכלל ברזל שהוא נכון במיוחד למוצרי מזון. ההשתטות לא מצליחה לזכות בהצדקה כי לפרסומת אין פואנטה. אנחנו יושבים ומחכים להבין במה מהווה טבעול 'אלטרנטיבה' אמיתית לשרשרת הליצנויות, ולדאבוננו - הוא לא.

ה-reference הכי טוב הוא דנית והברנפלקס של תלמה. גם פה מדובר בגבר בתפקיד אשה מוגזמת ומגוכחת. גם פה יש הליכה על קצה באופן ש"דנית" מדברת ומתנהגת, אולם ברגע האמת האכילה מגרה והצופה משתכנע שמדובר במשהו טעים ומנחם שמשמש 'אלטרנטיבה' אמיתית לאוכל לא בריא ומשמין.
טבעול קראנצ'י נאגטס עלו על "פטנט" שקוראים לו "יסדר לכם את הקיץ" כנראה מתוך היכרות עם צעירים, אולם בין הבסיס ההתחלתי הלא רע בכלל הזה, לבין ברלד ומחוותיו הגסים אין שום קשר והחטיף עצמו מתרסק לו בין הכסאות.

* לאחר כתיבת שורות אלו אכן נתקלתי בתגובות בני נוער לפרסומת, רובן אוהדות ומדווות על כך שהפרסומת הצחיקה אותם. חלקם הגדול טוען שהיא עושה חשק לטעום את החטיף והמיעוט טוען שלא. זר (או מבוגר) לא יבין את ה'ראש' של בני נוער, וכותבת שורות אלו מודה בכך שהביקורת נכתבה בהסתייגות זו, ובכל זאת מאמינה בחלקים ניכרים ממנה.

בתפנית חדה מאין כמותה, אנו נחשפים לפרסומות מלחמה שמציפות את המדיה. חברות ואמצעי מדיה מגוייסים לתמוך בחיילים, במשפחותיהם, בתושבי הדרום ובעם בכללותו. אחד הסרטונים הבולטים הוא "אנחנו לא רוצים אתכם" של פורום הורים שכולים.

במקום לקחת צד ולהחריף את הסכסוך, אפשר להציג צד אחר של הסכסוך שאי אפשר להתווכח איתו. קליפ ראשים מדברים שכל מי שמופיע בו איבד אדם בעקבות הסכסוך מצהיר כי אינו מעוניין בחברים חדשים. השימוש הפרדוקסאלי בנרטיב הממדר, האקסקלוסיבי משמש "הפרעה" יצירתית שמפצירה בנחשף לעצור ולנסות להבין. ברגע שהוא מבין את השלילה הכפולה ואת הלוגיקה של המסר הוא מבין שאת הסכסוך הזה חייבים לסיים. ה"מוצר" - פורום הורים שכולים - מבקש שלא 'יצרכו' אותו. הוא מבקש להשאר בלתי מבוקש. ובצדק וכאב רב.

הסכסוך הישראלי פלסטיני מתקיים על שני מתרסים. מתרס אחד הוא מתרס של מלחמת צד בצד. המתרס השני הוא מתרס המוות והשכול שהופך את המתים ואת השכולים לשווים.



היות שהמתים לא יכולים לדבר, נציגי השכול מדברים בשמם ורוצים להשאר קבוצה ממודרת, אקסקלוסיבית. כזו שלא פותחת דלתות למצטרפים חדשים. המסר הכאילו קר ומתנשא אינו אלא ההיפך הגמור. מדובר בכמה רגעים של הושטת יד לשלום או לפחות - לא למלחמה. הושטת היד משכנעת יותר מכל הסברה שכלתנית והיא חוצה דעה פוליטית, מוצא אתני וצדדים של הסכסוך. "אנחנו לא רוצים אתכם" שופך אור על העובדה שעבור פורום ההורים השכולים המלחמה שאורכת לכאורה ששה או עשרים או שמונים ימים - נמשכת כל החיים.

לדאבוננו, מאז תחילת המבצע, נפתחו דלתות הפורום ל'חברים' חדשים (מכל הצדדים) ויש בכך משום קושי עצום להתייחס בשלוות נפש לקמפיין שמקבל צביון כמעט גרוטסקי. ובכל זאת "אנחנו לא צריכים אתכם/ לכו מפה" קודח בראש ולא מרפה ועשוי להניע צדדים אלה ואחרים לשקול את האופציה לוותר על הסכסוך ביום מן הימים, ולשם כך הוא נועד.

הכותבת היא מנכ"לית משותפת ב'זיגוטה' - חברה לבניה והטמעה של מיתוג