מהרדיו, דרך מקאן לפראג: דנה בלום תנהל את הדיגיטל באוגילבי ONE

בתוך 5 שנים דנה בלום סרטורי הספיקה הרבה, ועשתה זאת בדרך שלה: היא השתחלה לתוך ענף הפרסום המקומי מבלי שממש התכוונה לכך - מצאה את עצמה כחברת צוות שנחשב בזמנו לאחד המובילים בשוק הדיגיטל בישראל תחת כנפי מקאן דיגיטל. בהמשך פרשה לחיי פרילאנס ועבדה עם מגוון רחב של משרדים בישראל.

וכעת - התחנה הבאה של מי שהחלה את דרכה כמגישה ועורכת ברדיו ובטלוויזיה היא פראג, שם היא תצטרף ל-OgilvyOne פראג - יחידת הדיגיטל של ogilvy & mather ברשת אוגילבי הבינ"ל ותנהל תחתיה מחלקת דיגיטל שכוללת 10 עובדים כשהיא משמשת כדמות הבכירה ביותר בקריאייטיב הדיגיטלי .

את תחילת דרכה עשתה בלום כשעסקה ב"אהבה הכי גדולה שלה" לדבריה - הרדיו. ב-2003 היא הצטרפה לרדיו תל אביב ולאורך השנים עבדה במערכות שונות בתחום התקשורת כעורכת תוכן ומוזיקה, ומגישה ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט. העבודה ברדיו היתה זו שחיברה אותה לענף הפרסום באמצעות ההיכרות עם מירב כנת איתה הגישה תכנית בשישי בבוקר ברדיו תל אביב. כנת שהיתה פלנרית (וכיום משמשת כסמנכ"ל תוכן) במקאן הכירה לבלום את ניר רפואה, לשעבר סמנכ"ל הקריאייטיב דיגיטל במקאן, שהפך לאורך השנים לזרז חשוב בקריירה המקצועית של בלום.

בין 2010 ל-2011 בלום עבדה לצד טל שוויגר, דניאל ברק, ניר הרשטט, דנה לפינסקי, אליזרין זרוב, יתיר קרן ורפואה, במה שהיה נבחרת החלומות של מקאן בדיגיטל תחת ניהולו של עופר עובד ומאוחר יותר תחת אלדד ויינברגר. את מעבדת הדיגיטל הזו בלום מגדירה כ"צוות קריאייטיב שלימים אני יודעת שהיה הכי טוב בארץ, וכל אחד מהם הגיע רחוק".

כאמור, לפני כשנתיים פרשה בלום ממקאן והחלה לעבוד כפרילנס ובמקביל לקחה חלק במספר פרויקטים במדינות מזרח אירופה. ההיכרות עם רפואה, שהספיק לעבור לחו"ל לפני כשנתיים לתפקיד ראש תחום החדשנות של מקאן מזרח אירופה, העניקה לה הזדמנות פז להגות ולהוביל את קמפיין בוקרשט לא בודפשט שהפך אותה לשם מוכר באירופה לאחר שזכה באריה ברונזה בפסטיבל קאן.



את המעגל עם מקאן היא סגרה השבוע, כשהפרויקט האחרון שלה בישראל הוא תחושת שליחות , עם מקאן דיגיטל, לקבוצת שורשים, פרויקט שעליו היא אומרת "אני מאוד מאוד גאה בו ושמחה שהוא האחרון שלי בישראל לזמן הקרוב".

כעת, לאחר מספר הצעות פחות אטרקטיביות ממדינות מזרח אירופה נפלה לידיה ההצעה לה חיכתה מאוגילבי פראג - משרד שבו מחכים לה לקוחות ענק כגון הבנק הגדול ביותר בצ'כיה, מותג החשמל 'פיליפס' ומותג המוסיקה 'ספוטיפיי' לצד לקוחות מקומיים ובינ"ל נוספים.

לפני שהיא מקפלת את מטלטליה ונוטשת לאירופה, שאלנו את בלום כמה שאלות על מה שהיה ועל מה שמחכה לה בעתיד ולמרבה ההפתעה, למרות ההתרגשות הטבעית, מצאנו אותה מאוד מחוברת לקרקע ועם מידה לא מועטה של שליטה עצמית ופרופורציות לקראת הבאות.

-איך התחיל החיבור עם אוגילבי ולמה בעצם לא מקאן?
"היו לי כמה הצעות, ברומניה, בבולגריה וסלובקיה. למעט רומניה, בולגריה וסלובקיה הם לא שווקים מספיק גדולים, הם דומים לישראל בהיקפם אבל לא מפותחים מספיק כמו בישראל. החלטתי ללכת לאוגילבי שכבר ידעו מי אני ושמעו כמה המלצות מניר רפואה, בעיקר מתוך התרשמות אישית מהסוכנות והחזון הקריאיטיבי שלה כפי שהוצג בפניי. הסוכנות הזו היא חלק מהרשת שעומדת מאחורי קמפיין החוצות זוכה גראנד פרי בקאן של בריטיש אייורוויס".

-מה את חושבת על הענף המקומי, אותו את עוזבת עכשיו?
"אני חושבת שהרעיונות כאן והכשרונות כאן הם ברמה מאוד גבוהה. יצא לי לעבוד עם הרבה פרסומאים בחו"ל ואני לא אומרת שהם בעמדה פחותה משלנו, אבל הם בטח לא יותר. יש בארץ רעיונות מעולים אבל משהו באמצע לא עובד. אני לא אומרת שכל הלקוחות חסרי תעוזה אבל מספיק להסתכל על התוצר הסופי כדי להבין".

אם היא הייתה צריכה להמר על ה-X פקטור שמעכב את התעשייה המקומית, בלום חושבת שמדובר בבעיה במערכת היחסים בין המשרדים ללקוחות. "אי אפשר להתווכח עם התוצאות האפקטיביות של שוק הדיגיטל כך שזו לא הבעיה. עברנו במדינה תהליכים חשובים, על רקע המחאה החברתית ותוך כדי עולם השיווק השתנה. מנהלי שיווק הפכו לחכמים יותר וכיום צריך לשכנע אותם שהרעיונות שלנו טובים. אם אז היינו באים לרענן ולחדש להם ומציגים בפניהם פרזנטציה טובה - עכשיו זה יופי, זה מגניב אבל עכשיו בוא נראה שזה עובד. פשוט התווספו יותר שאלות וירידה לפרטים מצד מנהלי השיווק". באופן כללי היא אומרת ש"האבולוציה של מנהל השיווק הפכה אותם ליותר חכמים. אני לא חושבת שמדובר בפחדנות, אבל אני חושבת שיש משהו במערכת יחסים בין הצדדים שלא נפתר. אם אני מחושבת ואתה קריאטיבי זה לא אומר שאי אפשר להפגש באמצע - אני חושבת שעדיין יש כאן לקוחות שמוכנים להעיז ולנסות אבל משהו באמצע לא עובד - יש מערכת של חוסר אמון, כאילו מנהלי השיווק לא מספיק סומכים על משרד הפרסום כדי לשים אצלו את כל הכסף על הרעיונות".

-מרגישה שהגעת למיצוי בישראל?
"לא ממש לא. כרגע זאת הזדמנות טובה וברמה האישית חשוב לי לציין שמאוד קשה לי לעזוב - אני משאירה מאחוריי בית ומשפחה וחברים טובים ועוזבת גם תחביב שהוא חשוב מאוד עבורי, וזה הרדיו. ברמה האישית קשה לי, אבל ברמה המקצועית זו הזדמנות שקשה לוותר עליה ולא לתת לפחדים להפריע לי, אבל בוא נכנס לפרופורציות - עם כל האהבה העצמית אני עדיין לא המנכ"לית של באומן - יש לדנה בלום עדיין הרבה לאן ללכת".

-זה היה יעד ששמת לעצמך איפשהו בדרך או דבר שהתפתחת אליו מבלי ממש להתכוון לכך?
"אני חושבת שלכל איש קריאייטיב לא משנה איפה זה יהיה, מה שממש חשוב לו זה שהעבודה שלו תצא החוצה. אני הולכת למקום שאני חושבת שבו הרעיונות שלי ייצאו ובצורה הכי טובה שיש. מחכה לי שם צוות שאני מאמינה בו, ויש שם חזון שאני מאמינה בו ובגלל זה הצטרפתי כי זה נראה לי מקום שאני יכולה ליצור בו".

-מה את חושבת על המעבר מחברת צוות – גם אם בכירה - לתפקיד ניהולי שכולל אחריות על 10 עובדים, ועוד בשפה זרה. איך עושים את המעבר הזה וממה חוששים?
"האמת שגם במהלך השנים שלפני - גם במקאן דיגיטל ניהלתי את הצוות תקופה מסוימת וגם כפרילנס ניהלתי צוותים מקומיים במכרזים וכאלה אבל ברור שזה לא אותו דבר - זה לעבוד בארגון על כל המשתמע מכך וזה לא דנה שבאה מישראל. החששות שלי הם שאחרי שנתיים של פרילאנס אני צריכה לקום כל בוקר וללכת למשרד, אבל אם 90% מבני האדם מצליחים לעשות את זה - אז גם אני אצליח".

-איזה ערך מוסף את חושבת שמישהו מישראל יכול להביא איתו לאירופה, ומה לנו יש לקחת מהם?
"המון. אנחנו מהירי מחשבה בצורה בלתי רגילה, בקטע אחר. הרעיונות שלנו הם סופר חכמים. כשאתה מדבר עם איש קריאייטיב ישראלי ולא ישראלי אתה רואה את ההבדל במהירות. זה האופי שלנו והטמפררמנט ומצד שני על אותה התכונה אנחנו יכולים ללמוד מהם כמה דברים על ערך היסודיות".

-יש תכנון למשוך אחרייך טאלנטים מישראל?
"הלוואי. אם אני אני אאמין במישהו מספיק אז כן".