התרגלנו לרע ואנחנו חושבים שזה מצוין: סלקום TV שמה בפנינו מראה עם 'משיח'

בשורה התחתונה: משיח הוא אנחנו. ואנחנו התרגלנו למשהו שנדמה לנו שאין טוב ממנו, אלא אם כן נרים את הראש וניפתח לסלקום tv.

משיח מופיע בדמות המגוכחת של עצמו בתפקיד של מי שהתרגל לרע וחושב שזה מצויין. משיח מטיף לנו, בנאום פומפוזי ועילג, מתובל בפסאודו אריסטוקרטיה, שצריך לדרוש את המיטב מהחיים כאשר הצופה נוכח כי מדובר באפשרויות פאטתיות לחלוטין: ערוץ טלנובלה לא מתורגם, ערוץ אקשן איזוטרי, ערוץ קריוקי יפאני ובמלים אחרות - כמות על חשבון איכות, וביוקר.

אבל הגיבור שלנו מכחיש את המקום הנוח והחמים בו הוא תקוע, ומוכן לשלם עליו גם 500 ש"ח בחודש, עד כדי התעלמות נוירוטית מהצעות ערך הרבה יותר טובות ורלוונטיות.

בקליפ השני משיח מסביר לנו מה זה "הכל כלול". הכל כלול לא כולל את מה שאנחנו באמת אוהבים. למעשה, הכל כלול זה בלוף שכולנו, מלבד משיח שגאה ב"בופה" שהוא מנהל, מאמינים לו.

• ערוצי הספורט מתייקרים: yes מעלה מחירים, גם FreeTV מצטרפת
• בזק רשמה ירידה בהכנסות וברווח. מה קרה ליס ופלאפון?

בשני הקליפים קשה מאד ללכוד את תשומת ליבו של משיח שמגונן על חיי הנוחות אליהם הורגל בחירוף נפש, אולם לאחר שהמראיינת הנסתרת חוזרת שוב ושוב על יתרונות סלקום tv, נסדקת קליפת ההגנה והוא ממשיך, כאילו שהתכוון לכך מלכתחילה, לדבר בעצם בעדה. כלומר - משנה את דעתו בלי להודות בטעות, כאילו תמיד חשב ככה. במלים אחרות, המסר הוא: אם אתם מתקשים להודות בטעות, יש לכם, כנראה, בעיית אגו.

במקרה של ה"בופה" הוא מודה בכך שכמות לא מבוקרת של מזון (כלומר תכנים) עושה "מולארד" בבטן, ובמקרה של "הכל כלול" משיח מפרגן לעצמו את ה"אפונה עדין" שאסר על האורחת לכלול ב"הכל כלול" ואפילו מאשים אותה שהיא קמצנית.

משיח הוא אנחנו. אנחנו נגן בגבורה על הבחירות שלנו וניאטם להצעות ערך טובות יותר כי שינוי עולה לנו בדמים, ודימויינו העצמי בסכנה. נלך למקומות מגוחכים כדי להצדיק את עצמינו וניכנס ל"שוונג" שיהיה לנו קשה מאד להבחין באלטרנטיבות טובות יותר. בסוף, כשנשתכנע שהן קיימות, נמשיך להכחיש את שינוי הדעה שעשינו, ונרצה שיאמינו עלינו שתמיד חשבנו ככה. כולנו קצת שמרנים, קצת בורגנים חסרי בון טון וטיפה לא ישרים עם עצמינו, אחרת לא היינו נקלעים להוצאות כבדות על דברים שהיו יכולים להציע יותר ולעלות פחות.

• לא רק קשת על המסך: מי הצליח להפתיע בפריים טיים?
• חשיפה הובילה בפריים טיים, מי הפתיעה במקום השני?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

סלקום נכנסת לחיינו אחרי כ-12 שנה של דואופול מתוח אך יציב משהו. ענני הקרב של תחילת המילניום התפזרו, בעיקר כי נוצרו שני דברים הפוכים. מצד אחד מבנה דומה של הצעת ערך לצרכן, מצד שני טריטוריות שונות ואפילו משלימות. yes לקחה בעלות על חוויה בינלאומית של צפייה בעוד הוט סיפחה את חווית הצפיה המקומית. בסופו של יום שתי הפלטפורמות נתנו תכנים דומים בתמהיל דומה ומחירים דומים. סלקום מגיחה בזכות שתי מגמות על שמשמשות לה הזדמות לייצר 'אוקיינוס כחול' ולהביא בשורה שאומרת "לראות אחרת". מגמת ה-low cost ומגמת המובייל דיגיטל. סלקום מציעה, לפחות בשלב ההשקה, מחיר תחרותי שכולל את כל הערוצים כולל vod ללא הגבלה כדי לעשות ל-yes והוט מה שקופיקס עשו לרשתות הקפה, אופטיקה הלפרין לרשתות האופטיקה וכן הלאה. כמו כן, מציעה סלקום להעלות אותנו מדרגה בכל מה שקשור לצפיה מכל מקום בכל מכשיר תוך מתן אפשרויות להמשיך לצפות בתוכן במכשיר אחר בלי לאבד את הנקודה אליה הגענו. במלים אחרות - המסכים הופכים להיות שקופים ומשניים, כאשר הלקוח באמת במרכז כי התוכן דואג להנכיח את עצמו באשר הוא, לא משנה מול איזה מסך הוא, ו"ללכת איתו".

כשחושבים על זה, אין שום סיבה שמה שיעכב אותנו בימינו אלה המתקדמים מבחינת הייטק, זה מכשיר הטלוויזיה הביתי שלנו. דווקא yes שעלתה עם הפרסומת "ארלוזורוב" לא הצליחה לשחרר את מותג העל yes משיוך לטלוויזיה הביתית. האפשרות של yes go שהולכת איתנו לכל מקום, נתפסת כאופציה של yes ולא כהשקפת עולם אסטרטגית.

סלקום מציעים לנו לראות דברים אחרת גם מבחינת הרגלי הצפייה וגם מבחינת העלות שנראית, לפחות מנקודת ההתחלה, יותר הוגנת ותחרותית. הקוריוז בתוך כל הסיפור הוא שדמותו של משיח נסקה מחוץ למה שאנחנו מכירים כ"טלוויזיה". אודי כגן יצר את משיח ביו טיוב לאחר שהתדפק על דלתותיהן של הזכייניות השונות וסורב. לא סתם בחרה סלקום דווקא בו. עבור טלוויזיה שחורטת על דגלה לראות דברים אחרת, חשוב לראות את מי שצמח ברשת באופן ויראלי כשווה ערך למי שכיכב בסדרה או תכנית מבויימת למשעי של קשת או רשת.

מהבחינה הזו הבחירה ב'משיח' היא אמירה בפני עצמה שמקיימת את ההבטחה "מכל מקום בכל מכשיר" ומה שיפה זה שאישיותו של משיח מעוררת גם צחוק וגם הזדהות באותו רגע, והיא זו שאולי תשים בפנינו מראה שתניע אותנו לנטוש את אזור הנוחות ה-yes-י, Hot-י שלנו ולעבור למקום שמבטיח לנו ליישר קו עם התקופה והמציאות העדכניות בלי לגרוע מהחוויה.