אף פעם לא מזיק לעשות צחוק מעצמנו: רולידר יצא גדול בפרסומת קליק החדשה

בשורה התחתונה: כדי למתוח מותג ילדים לקהל של הורים צריך מותג כמו רולידר שמגדיר מחדש את 'איך להיות הורה בלי להרגיש אשם'. כדי למכור שוקולד להורים בלבד, תחת מותג שהיה שייך "פעם" לילדים צריך לרקום מזימות מרושעות ול'תחמן' את הילדים בדיוק בטכניקה שהם משתמשים כשהם 'מרמים' את הוריהם. ומי מוביל את זה? מחנך הדור, רולידר.

אף פעם לא מזיק לעשות צחוק מעצמינו. בואו נודה בכך, עמוס רולידר צוחק על עצמו ודמותו הציבורית טוב יותר ממה ש'ארץ נהדרת" היתה יכולה. רולידר, אושיה חינוכית קונצנזואלית, משתמש בדיאלקטיקה הרגילה, החינוכית שלו, כדי להעביר מסר שהוא שפל ואנטי חינוכי בעליל, רק כדי לאפשר להורים ליהנות מכמה טבליות של שוקולד, או למעשה, לאפשר למותג קליק Label לנסוק אל מעבר לדימוי הילדותי של עצמו ולהרחיב קהלי יעד.

כידוע, מאד מאד קשה למתוח מותג שנולד כמותג ילדים מעלה בגיל, או מותג שנולד זול - במחיר. מאד קשה לייקר מותג low cost ומאד קשה לבגר מותג נוער או ילדים. ההיפך אפשרי. קל לשווק הוניגמן לילדים או לפתוח חנויות אאוטלט של מותגי על או 'אמפוריו' של ארמאני.

לייצר טויוטה סופר פרימיום זה כמעט בלתי אפשרי, ובדיוק בגלל זה נולדה לקסוס. הדבר נכון לגבי גיל ומין. קל לייצר ורסיה נשית ממותג גברי, וקשה לייצר קו גברי ממותג נשי. קסטרו מן לא היה מהלך טריוויאלי, בעוד שליווייס לגזרה נשית היה קל מאד לשווק. וכמובן זה מביא אותנו לסוגיית החטיפים.

במבה נולד כחטיף תינוקות. בתחילת שנות ה-90 נעשה נסיון להציע את במבה לבני נוער וחיילים תוך הפיכת התינוק לאייקון תרבות חוצה גיל בדומה למיקי מאוס שאותו לגיטימי ללבוש בכל גיל. אבל המהלך היה לא פשוט והצריך "ביגור" של התינוק כמו למשל לגרום לו לרקוד ברייקדאנס יחד עם בחור צעיר, לקחת על עצמו תפקידים חינוכיים כגון עידוד לבטחון עצמי עד כדי שבירת כללי התנהגות, ויציקת אישיות פלפלית סמי - אנוכית ("לא נותן ולא מכבד כי אין אין אין תחליף") אשר מתכתבת עם תינוקיות אבל יכולה גם לעורר בכולנו הזדהות רוויה בהומור.

במבה - אסם




קליק נולד כחטיף ילדים, לרבות שמו שהונדס מבעוד מועד כמילה משפת בני הנעורים.. ורד הגליל שחיפש ומצא חטיף שאינו דומה לשום חטיף או שוקולד אחר בשוק, השיק אותו על צורותיו וטעמיו השונים והמגוונים כמותג 'מתבגר' עם אישיות שובבה קופצנית ותואמת שלב צר בחיים. אי אפשר לסטות ממיתוג זה, כלומר חייבים, גם אם פונים לקהל מבוגר חדש, להשאר נאמנים לרוח המותג ובכל זאת צריך לסמן את השוני.

כדי להרחיב את המותג למבוגרים ולתת להם לגיטימציה לאכול קליק כמו שקליק 'יודע להיות', צריך למצוא טוויסט שמצד אחד פותח את המותג למבוגרים ("הורים") ומצד שני לא שוכח מאיפה הגיע ולא מתכחש לבית הגידול שלו.

קליק - עכשיו למובגרים


אז הפתרון נמצא בדמות מחנך ילדים שהוא למעשה מאמן של הורים, אשר אמור לייצג ערכים חינוכיים נאותים, אך לצורך ענייננו מלגלג על עצמו ומציע להורים אסטרטגיה שפלה וחסרת כל אמות מוסר כדי להתחמק מילדיהם, במטרה שלא לחלוק איתם את החטיף. במילים אחרות - "להחריש" את הקליק לייבל ובעצם לשקר לילדים דרך הסוואה כזו או אחרת, כאשר גולת הכותרת היא הסתרת החטיף מאחורי "ספר חשוב" שאינו אחר מאשר הספר של רולידר עצמו "הורות ללא רגשות אשם".

בסופו של דבר המסר אומר - אפשר לקחת לעצמינו פסק זמן, סליחה, קליק משל עצמינו בלי להרגיש שאנחנו חייבים לחלוק כל ממתק עם הילדים שלנו. ההתנערות מרגשות אשם מומחזת לא רע בהגזמות נקלות ועקומות, ורולידר בעצמו די 'יוצא גדול' על חשבון עצמו, לא בלי לפרסם קצת את מרכולתו. שפל וערמומי כבר אמרנו?