הערוץ לקהל שנמאס לו מטלוויזיה: לוגי מתנשא ויורק לבאר, אבל בחן ובהומור

בשורה התחתונה: ערוץ לוגי מגייס את הפלטפורמה הלוגית ויוצק לתוכה חוסר הגיון והומור ובכך לוכד במכה אחת גם ילדים וגם הורים.

ההזדמנות הגדולה של ערוץ לוגי היתה ממש מתחת לאף כי נעשתה פה אבחנה של משהו כל כך פשוט ובסיסי באופי האנושי. ללמוד חייב להיות כיף, אחרת לא באמת מתבצעת למידה. מתישהו בהסטוריה האנושית מישהו, אולי האינקוויזיציה ואולי מוסדות חשוכים אחרים, יצרו סדק שהפך לתהום בין ביזנס לפלז'ר. למידה היא תוצאה של סבל והבלגה על תענוג.

כל מה שקורה כיום בעולם העסקים והחינוך מרוויח ממילוי התהום וצמצום הסדק. החל מלומדות ושיטות דוגמת edutainment המערבת בידור עם למידה, דרך מומחים מה MIT Media Lab שאפילו מתנגדים לאדיוטיינמנט כי הם טוענים שאסור אפילו להניח שלימוד הוא גלולה מרה שיש לבלוע עם סוכר, שיצרו את ה Playful Invention and Exploration (PIE) Network - שאינה אלא רשת מוזיאונים בהם הלמידה נעשית דרך חקירה ומשחק התנסותי, וכלה במשרדי גוגל בעשרות מדינות בעולם שמצווים על העובדים להשתעשע וליהנות שוב, בהנחה שיצירתיות נשואה להנאה ומשחק.



אם ניקח צעד אחורה, נגלה שכל מה שקורה בעולם החינוך מסמן מגמה דומה. התלמיד חייב להיות מעורב בדרמה, אחרת הוא לא מפנים את המידע ולא הופך אותו לשלו. ההבדל בין למידה מתוך משמעת ופחד לבין למידה מתוך הנאה הוא ההבדל בין להבין ולא להבין למה אני צריך לדעת איזו צמחיה ניתן למצוא באקלים סוב טרופי. תיאוריות שלמות נשלפו מהעבר הרחוק ומהמזרח הרחוק. כדי ללמוד על האגם יש לטפס על ההר ולראות אותו במו עינינו, ולהאמין שגילינו אותו בעצמינו למרות שהוא שם מיליוני שנים. התגלית האישית תחרוט על ליבנו ותותיר במוחינו מידע לכל חיינו בעוד שאם נקבל אותו כרשימת מכולת מפיו של מורה או מדף של ספר, נראה במידע גוף זר שמפריע את מנוחתנו.

החוויה מולידה חיבור טוב יותר עם העובדות וכמובן המדיה החברתית בימים אלה מניחה את התלמיד במרכז הסצנה ולא רק במושב האחורי ביציע, בהיותו משתמש אקטיבי שמייצר תכנים במו ידיו.

ערוץ לוגי שם לנגד עינו את המשוואה הפשוטה הזו שגורסת שלמידה מתבצעת אך ורק דרך הנאה. משם - השפה הקריאטיבית כבר פתורה. תוך שהוא קוטף את ההזדמנות הזו ואומר לנו שלמידה מתרחשת אך ורק דרך שמחה והנאה, וכדי לסמן את זה בתוך שפת המותג, חושף אותנו ערוץ לוגי לחידות שיושבות בדיוק על אם הדרך בין הגיון צרוף לחוסר הגיון ונונסנס. המבנה הכביכול רציני ומתמטי הוא X+Y=Z אבל לתוכו יוצק הערוץ עולם שלם של צחוק. למשל אטב פלוס שיניים שווה תנין. או דג פלוס כדור פורח הוא (יש ניחושים?) - אבו נפחא. וכן הלאה.

כל עוד קהל היעד הוא ילדים, מוביל לוגי את האג'נדה שאומרת כי העולם יהיה מקום קצת יותר טוב אם נוכל ללמוד דרך הומור ואבסורד, ואם כל מוסד חינוך יאמץ את הפילוסופיה הזו אל בין כתליו.

אולם אל מול קהל היעד ההורי נותרה ללוגי משימה אחת נוספת. אז נכון שגם הורים רוצים שילדיהם ישכילו אבל ככל שנעלה בסולם הסוציו אקונומי, וככל שנסמן הורים יותר משכילים, יותר אידיאליסטים ויותר מודרניים, נגלה שמעמדה של הטלוויזיה בחייהם הולך ונשחק.

הטרנד הכי חם בעולם ההורים המחשיבים את עצמם הורים טובים הוא להגביל את הצפייה בטלוויזיה עד כדי הוצאתה מהבית. יותר ויותר בתים מוציאים מהבית את הטלוויזיה ויש יותר ויותר סקס אפיל להודיע בחברה כי פלוני אינו מחזיק בביתו מכשיר טלוויזיה.

בתוך כל זה ברור שכולנו, לרבות יפי הנפש, צופים במסכי המחשב בתכנים הנחשבים בעיניהם איכותיים, ובמסך הכסף - בקולנוע איכותי. כך, למשל, לגיטימי לצפות בערוצים דוקומנטריים, ערוצי מדע או לצפות עד אין סוף בתוכן וידאו באינטרנט מתוך תחושה דעתנית של בחירה חופשית...

עבור קהל מתייפיף זה של הורים שכולנו קצת משתייכים אליו נולד הקליפ שממצב את ערוץ לוגי כ"לא טלוויזיה". הוא מוצע בטלוויזיה והוא נגיש בטלוויזיה אבל הוא מתנשא עליה ולמעשה קצת יורק לתוך הבאר ממנה הוא שותה והוא עושה את זה בחן והומור המיוחסים להגיון המעוות שלו. בגין הגיון הנונסנס אותו מטפח הערוץ גם אנחנו ההורים ניפול שבי בקסמו ונרצה לחשוף את ילדינו לתכניו.

זה בדיוק המקום להעלות מהאוב את עליסה בארץ הפלאות ואת לואיס קרול שהיה אחד מהאבות הנונסנס שהזכיר לנו שאנחנו יצורים לא הגיוניים בעליל שאוהבים לתפוס את עצמם כמאד רציונאליים. אז לוגי רואה לנגד עיניו אותו 'צופה' ומפעיל אותו באמצעות אותם כפתורים ובכך מייצר בינו לבינינו מערכת יחסים של win win.