"הרגע המביך שלי? קיבלתי בריף על היורוליג והכנתי סקיצה של מגרש כדורגל"

בגיל 26 בלבד, חזי יוסף הצליח להתברג לאחת ממשרות עיצוב הדיגיטל המכובדות בענף הפרסום בישראל - כמנהל העיצוב והארט בסטודיו דיגיטל של מקאן. גילו הצעיר רק מוסיף לעובדה הבלתי נתפסת שיוסף עשה זאת מבלי שלמד "בשנקר או בצלאל" כפי שהוא מסביר, אלא באופן אוטודידקטי - למד את המקצוע והפך לאומן בשליטה על תוכנות העיצוב בכוחות עצמו.

יוסף, רווק תל אביבי, עובד במקאן דיגיטל בשנתיים האחרונות כמנהל עיצוב וארט סטודיו דיגיטל במקאן ובענף הוא עובד מזה כ-7 שנים. לפני כן הוא שימש כמעצב דיגיטל בגיתם BBDO, מעצב ראשי בחברת 'פורקס' ומעצב ראשי בקטלוג "חתן כלה". בשבוע האחרון הוא התבשר על כניסתו לרשימת 200 המעצבים הדיגיטליים הטובים בעולם ע"פ מגזין הפרסום הבינלאומי 'ארכייב' וכמו כן חתום על עיצוב המודעה של מקאן לדומינו'ס פיצה ישראל - מודעה שחרכה את הרשת עד שדומינו'ס העולמית נאלצת לפרסם תגובה רשמית לגביה בארה"ב.

1. עבודה: אני לא בוגר "שנקר" או בוגר "בצלאל", אני אוטודידקט. כל הידע שיש לי נצבר ונעשה מתוך סקרנות ואהבה עצומה לתחביב שהפך למקצוע. בגלל חוסר הניסיון וחוסר "התעודה" הייתי חסר ביטחון בתחילת דרכי.

המשרד הראשון שעבדתי בו היה "חתן כלה", שם התחלתי כמעצב בגיל 19 ללא רקע והבנה במונחים המקצועיים. אני זוכר שהגעתי לראיון והתקבלתי במקום - מרוב ההתרגשות ניגשתי לעמדה והתחלתי לעבוד מיד. זה היה הרגע שבו הבנתי שהתחביב שלי הופך למקצוע. מהר מאוד קודמתי לאחראי על המחלקה הגרפית.

ככל שהתפתחתי וחוויתי הבנתי ששום בית ספר לא היה מקנה לי את הכלים שרכשתי בכוחות עצמי. היום אני בתפקיד מנהל עיצוב וארט סטודיו דיגיטל במקאן. במסגרת התפקיד אני אחראי על העיצובים שיוצאים מהסטודיו, ומספק פתרונות קריאטיביים וארט למהלכים דיגיטליים. בנוסף למסגרת תפקידי, אני גם מעצב פרינט מורכב ועושה מיתוג ללקוחות וקמפיינים. מקאן בשבילי זה הבית. משרד שיודע לעודד להעריך ולפרגן לעובדים שלו מבלי לפחד שהם "יתפסו תחת".

2. בית: גר בת"א. שונא לעזוב את הבית בבוקר ושונא להיכנס אליו בערב. (חייב להחליף את הספה בסלון- הלך לי הצוואר ממנה!!!)

3. הישג: ההישג האחרון שלי - הכניסה לרשימת 200 המעצבים הדיגיטליים הטובים בעולם ע"פ ארכייב. מאוד מחמיא, אבל כמעצב פרפקציוניסט אני עדיין חושב שתמיד יש לאן להתפתח ואיך לעשות את הדברים יותר טוב, אפילו היום כשאני מסתכל על המודעות שנבחרו, אני רואה דברים שיכולתי לשפר.



4. רגע מכונן: מציאת הדירה בת"א.

5. רגע מביך: הבריף: ניוזלטר בנושא "יורוליג". הסקיצה שהכנתי: מגרש כדורגל

6. מודל לחיקוי/השראה: דה וינצ'י - דוגמא לאדם גאון שאהבתו וסקרנותו למה שהוא עשה הובילה ליצירתיות אין סופית.

7. חלום: בגלל שהמקצוע שלי הוא סוג של הגשמה עצמית מאוד קל לי להישאב אליו, גם כשאני מגיע הביתה העבודה הולכת איתי. החלום העיקרי שלי כרגע הוא להצליח לעשות את הבאלאנס וההפרדה בין חיי המקצוע לבין חיי הפנאי. אני מאמין שבעתיד ארצה לפתוח סטודיו משלי.

8. מתחרים: אני מול עצמי. בכל פעם מחדש אני מנסה להתעלות על עצמי.



9. ילדות: נולדתי וגדלתי ברמת גן. זכיתי לגדול בבית אוהב שתמך תמיד בכל ההחלטות שלי ונתן לי חופש מלא ועצמאות למצוא את מי שאני - התנאי היחידי שהיה הוא שאהיה מאושר. אמא שלי אמנית בתחביבה ואבא שלי הוא מקגייוור שיכול להפוך עציץ למכונית על שלט (נשבע!). כבר מגיל צעיר ציירתי ופיסלתי להנאתי.

בגיל ההתבגרות, אותו גיל שכולם הופכים ליצורים בלתי נסבלים, אני הפכתי ליצור בלתי נראה. לא מצאתי עניין בבני גילי ובחרתי להתבודד. באותה תקופה בדיוק גיליתי את הפוטושופ, זו הייתה הבריחה שלי, ההתנתקות שלי, הזמן לחשבון נפש, התרפיה, הפורקן, הריגוש והאוזן הקשבת. הייתי סוגר את עצמי בחדר, מבריז לעיתים מבית הספר ויוצר עד השעות הקטנות של הלילה. את אמא שלי זה קצת הדאיג היא חשבה שאני חווה דיכאון אבל היא לא ידעה שאני חווה את הרגעים הכי יפים בחיי. בדיעבד מסתבר שגם רכשתי מקצוע.









10. לא יודעים עליי ש...יש לי זיכרון ויז'ואלי בקטע מפחיד, אני יכול לזהות אנשים ברחוב רק על סמך תמונה עם חצי פנים שלהם.

11. אנדר רייטד ואובר רייטד: האנדר רייטד בעיניי הוא פונט בולד אדום 50 במייל והאובר רייטד זה יחסי אנוש.

וטיפ לסיום: מעצב טוב זה מעצב שיודע לרצות את הלקוח מבלי להיכנע לגחמות שלו.