בני תבור, חנין זועבי וליברמן: גרסה חדשה ונכונה לקלישאת תצביע-תשפיע

ברוח פרומו שלא היה מבייש שום ערוץ או זכיין טלוויזיה, מתקבצים טאלנטים שכוכבם בהחלט דרך, ומעריצים את האדם האנונימי. האנטי סלב. במקרה שלנו הוא בני. בשבילכם - בני תבור. כולם רוצים לצלם אותו, לקבל ממנו מבט או חתימה. כולם נפעמים מזה שהוא אמיתי ועובר לידם ברחוב כאן ועכשיו.

הם אוהבים אותו ורודפים אחריו. הקלישאה "אתה נראה הרבה יותר טוב במציאות" מגיעה מפיה של לא אחרת מאשר בר רפאלי, מגה סלב שכולנו נפעמים לפגוש במקרה במציאות, וכשזה קורה כמובן שנרצה לחטוף איתה סלפי למזכרת. אז זהו שהיא מבקשת סלפי איתו. עם בני.

בני תבור עד השלב הזה, בעודו מחוזר על ידי מירי בוהדנה או מורכב על אופנועו של שלום אסיאג, הוא לא רק אלמוני אלא גורם לנו, הצופים בבית, להרים גבה כי הוא אבטיפוס של האיש הסתמי ברחוב או במלים אחרות - כל אחד מאיתנו. הפואנטה ברורה.

ביום הבחירות האדם ברחוב הוא הכוכב האמיתי - בניגוד לכוכבים ה"אמיתיים" של שאר ימות השנה. האסטרטגיה חכמה ומשווה כל אחד ואחת מאיתנו לאנשים בעלי מגה - השפעה ופופולאריות כמו אותם כוכבי טלוויזיה. אנחנו חיים בעולם המעוצב בידי המדיה וכדי להעביר את המסר העתיק "תצביע - תשפיע", מתגייס עולם המדיה ה'סטארי' כמטאפורה להשפעה שעשויה להיות לאדם ברחוב. לי ולך.



בניגוד להתעקשות על ה"מוצר האמיתי" דהיינו - ההטפה האפרורית המוכרת לנו לשים פתק בודד בקלפי כדי להשפיע השפעה מוטלת בספק על כנסת ישראל ועל הממשלה, מדומה ההשפעה הפוליטית לכוכבות טלוויזיונית. הווה אומר - תשומת הלב שהקול הבודד שלך יקבל ענק פי כמה ממה שנדמה לך.
ההשראה לקליפ של בני תבור מגיעה בחלקה מקליפ העונה החדשה של רשת בכמה אספקטים לרבות הטאלנטים עצמם וכמובן הרכיבה על האופנוע של קובי אפללו ובכלל - אפקט ה'עדר' המתגבר שמייצר את התחושה של התהילה וההצלחה שמלוות את הכוכב.



הקליפ מסתיים במחיאות כפיים שמקבל בני מקהל הכוכבים בססמא "זה הקול בידיים שלכם" כאשר הרעיון של היפוך התפקידים בין האלמוני בקהל לבין הכוכב על הבמה מבהיר את מאזן הכוחות בין המצביע הבודד לבין הממשלה הנבחרת. יש לנו הרבה יותר השפעה ממה שנדמה לנו, זה הרעיון. היפוך זה מיועד להעצים את האחריות על כתפיו של הבוחר ומצלם אותה מזווית פחות שגרתית מזו שאנחנו כה רגילים לה.

השראה נוספת בכוונה או שלא בכוונה מגיעה כמובן מהשיר Nowhere Man של הביטלס. שיר שמדבר גם הוא על החלק האפרורי והאנונימי שמאיים לטשטש את זהותנו ולבטל אותנו כמשמעותיים וחשובים. השורה שמזכירה לי את בני תבור היא: Doesn't have a point of view, Knows not where he's going to ,Isn't he a bit like you and me. כמובן שהפנייה ל-nowhere man מסתיימת בתובנה כי העולם עומד לפקודתו - Nowhere man, The world is at your command, שזהו מסר שגם קליפ בני תבור מעביר לנו בשפת שאנחנו מבינים: אתה יותר חשוב ממה שנדמה לך, והעולם כן מחכה לך. זה בידיים שלך.



קמפיין פרינט שמתכתב גם הוא עם הקונספציה שכל אחד מאיתנו עשוי להטות את כף המאזניים יותר ממה שנדמה לו - הוא קמפיין התודה של פוליטיקאים. בקמפיין זה מודים פוליטיקאים לאנשים ספציפיים שנמנעו מלהצביע, למעשה, למתחרים שלהם.









ההגיון אומר שאדם שנמנע מלהצביע למפלגה בה הוא תומך נותן למעשה את הקול שלו למפלגה מתחרה. הטקטיטה חיננית כי השמות ש'לא הלכו לבחור' משוייכים סטראוטיפית ל'צד השני'. למשל - חנין זוועבי מודה ל'בת אל', נפתלי בנט מודה ל'צוף ודן', ליברמן מודה לסלים ויאיר לפיד - למנחם מנדל. הרעיון לתת קול למפלגה מתחרה אם אנחנו לא הולכים להצביע אינו חדש אבל האחריות לחסום את זה תוך שהיא מגיעה דרך אסירות תודה של המתחרה - מקורית. גם קמפיין זה מעצים את האדם הבודד שחושב שלא רואים אותו ובוודאי שהקול שלו לא ישנה לכאן או לכאן.