"למדתי שאם יש ערוץ שכולם מדברים וממליצים עליו - הוא בטח לא הנכון"
בעוד 3 חודשים יהפוך רועי פוברצ'יק לאבא, כשאשתו תלד את בתם הראשונה, לתוך עולם דיגיטלי מטורף, בדיוק כמו שאבא רועי אוהב.
פוברצ'יק גם אוהב להיות הראשון בכל מה שהוא עושה. לאחר שהיה מהראשונים שהשיקו קמפיין פרסום למוזיקאים ברשתות החברתיות, והיה מהראשונים שעשו מדיה חברתית ותוכן לסטארטאפים, כיום הוא מהבודדים בישראל שעוסק ב-Growth Hacking.
הוא נמצא בעולם הדיגיטל והרשתות החברתיות מזה כ-7 שנים. "החברה נקראת על שמי. ככה שהמייסדים הם בעצם ההורים שלי ;) אבל אני המנכ״ל - בעלים". ומה הוא עושה? "אני עוזר לסטארטאפיסטים מצד אחד לגייס משתמשים חדשים ולעלות את אחוזי השימוש החוזר במוצר, ומצד שני מטפל בתוכן, עושה שיפורי פיצ'רים, אי-מייל מרקטינג, ושיפור חוויית משתמש".
1. עבודה: אני עובד מגיל די צעיר. העבודה הראשונה שלי הייתה בגיל 16 ובעיקר כי רציתי, לא כי הייתי צריך. עד היום אני מאוד אוהב לעבוד. אני די וורקוהוליק. התחלתי את העסק שלי במקור כיחסי ציבור לאמנים (ב-2007, או בכלל ב-2008?) ושם בעצם גיליתי את האינטרנט כמדיום אמיתי לשיח וקידום. מתוך הצורך בלקבל תשומת לב לאמנים שלי, התחלתי לעבוד עם רשתות חברתיות, בלוגים וכדומה. באותו הזמן יוטיוב עוד לא הייתה שייכת לגוגל אפילו. מאז עזבתי את האמנים ועברתי לסטארטאפים. אני בין הראשונים בארץ שהתעסק עם Growth Hacking ו-Content Marketing בצורה רצינית. אני גם אחד היחידים בתחום בארץ שכותב ומופיע בבלוגים והמגזינים המובילים בעולם בתחום הזה.
2. בית: נולדתי וגדלתי בכפר סבא. בגיל 20 עברתי לתל אביב בפעם הראשונה, חזרתי לכפר סבא לשנתיים ואז חזרתי לתל אביב. בית עבורי זה פשוט המקום שיש בו חום ואהבה, ו-Wifi, אתה חייב Wifi. גם בתור ילד הייתי סוג של היפסטר/חנון שכזה, אז תמיד הרגשתי קצת לא שייך ברמת "מה שקורה בכפר סבא" ותמיד הרגשתי שהדברים האמיתיים קורים בת״א.
בבית יש משהו תמיד דואלי כזה. מצד אחד זה מקום בטוח ואוהב, מצד שני כדי להתפתח אתה תמיד חייב להתלכלך בבוץ בחוץ, אתה חייב לחוות מלא דברים ואז לחזור לבית שמסוגל להכיל אותך. למזלי היה לי כזה בילדותי ויש לי כזה עכשיו עם אישתי, שתי כלבות ובקרוב 1 ויש בו כל מה שאני צריך - חום, אהבה ו- Wifi חוץ מכשיש גשם, ואז אין Wifi.
3. ילדות: אני חושב שבאיזשהו מקום הילדות שלי היא אחד האתגרים הגדולים ביותר של חיי הבוגרים. הילדות שלי הייתה נהדרת, באמת. אין שום דבר בה שהייתי משנה. זה לא אומר שהכל קסום וכו וכו, אבל בפרופורציה של זמן הילדות שלי היא כנראה אחת הטובות ביותר שהיה אפשר לבקש. משפחה, חום, אהבה, חברים, חינוך לבטחון עצמי ולתת מעצמך לאחרים בו זמנית. זה מה שילדים צריכים באמת. כל השאר זה קישוטים.
4. לא יודעים עליי ש... בעידן של פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם אני חושב שיש דברים עליי שאנשים בעיקר רוצים לשכוח כבר. אני קם כל יום ב-7:00 ועושה מדיטציה (בהשראת יאיר יונה), אני פנאט של מוזיקה - ממוזיקת אינדי ופאנק שרק קוומי דה לה פוקס משדר ועד נויז, פוסט רוק וכו׳ ואני מתרגש ממש בקלות. לא בוכה וכאלה, אבל מתרגש בקלות מדברים שהם אינטימיים או מאוד ״אמיתיים״.
- "ארץ נהדרת" הובילה עם 20.4% רייטינג - חדשות 12 עם פער ענק
- הרייטינג לא משקר: חדשות 12 שומרת על הפסגה, ערוץ 14 לא מצליח להתרומם
- תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"
5. הישג: אני בונה את החברה שרציתי לבנות, אני קם כל בוקר לעובדים שאוהבים לבוא לעבוד איתי. אני נשוי לאישה מדהימה ומצפה לילדה הראשונה שלנו. נראה לי שזה אחד ההישגים הגדולים ביותר שאפשר לבקש לא?
מעבר לזה, אזכורים בגרסת האונליין של Time Magazine שימחו אותי כמובן, הרצאות בחו״ל, לעבוד עם סטארטאפים שפעם הייתי משתמש שלהם ועכשיו אני יועץ או כותב אצלם בבלוג וכדומה.
6 רגע מכונן: אני לא יכול להצביע על רגע מכונן אחד, זה פשוט סדרה מאוד ארוכה של אירועים טובים ורעים שקורים ברצף ואיכשהו בגדול זה הכל במגמת עלייה. אם אני צריך ממש להצביע על כמה רגעים אז אני חושב שהגיוס של העובדת הראשונה היה מאוד מרגש עבורי, הפעם הראשונה שכתבתי פוסט בבלוג של Buffer. אולי גם הפעמים הראשונות שקיבלתי אימיילים מיזמים שממש חיכו לפגוש אותי או לקבל ממני עצה. זה רגעים קטנים כאלו שפתאום אתה אומר לעצמך ״אין מצב שאני המנה העיקרית בסיטואציה הזאת - נכון?״
7. רגע מביך: אני לא יודע אם להגדיר את זה כרגע מביך או לא, אני גם בעיקר מאוד אוהב רגעי מבוכה, אבל לפני כמה חודשים השתתפתי בפאנל בכנס Digit Marketing יחד עם כמה חבר׳ה מדהימים (שחר מ'שרוטונים', שגיא חמץ ועוד). לאירוע לבשתי מכנס אדום וטי שירט לבנה. ברקע רץ מעין צ׳אט כזה של שאלות מהקהל ומישהי פשוט כתבה ״הבחור עם המכנסיים האדומים חתיך אש״. אילן צינמן (OutBrain) שהנחה את הפאנל עצר והתייחס להערה על המסך. זה היה רגע יחסית מביך.
8. מודל לחיקוי/השראה: זה קצת ארוך, אבל ננסה - בתחום האישי: ההורים שלי הם כנראה אחת הדוגמאות הטובות ביותר בעולם לאהבה אמיתית, נתינה, תמיכה ומשפחתיות. בוא נגיד שאם הילדים שלי ירגישו חצי ממה שאני מרגיש כלפיהם אני אהיה הבנאדם הכי בר מזל בעולם. אישתי היא מודל השראה גם לאהבה מטורפת, אבל גם ברמת היכולת לבצע דברים, לתמוך, לדרבן קדימה להוציא את הטוב מכל סיטואציה וליצור לעצמך את העולם שאתה רוצה לחיות בו.
בפן המקצועי יותר: סטיב ג׳ובס הוא מודל לחיקוי. לא כי אני חושב שאני מוכשר או חכם כמוהו וכל הקלישאות האחרות. אלא פשוט כי הוא היה יזם שידע להבין אנשים בצורה עמוקה מאוד והיה מוכן ללכת אחרי האמת שלו. יכולת הדיוק שלו לפרטים היא דבר מאוד חשוב.
ג׳ון לנון וטום וויטס: מלנון למדתי את המשמעות של חיים מאוד פתוחים ולהיות מאוד פתוח לעולם והוא עבורי מהווה חלק גדול ממודל השקיפות שאני מאוד מאמין בו מגיל צעיר (בימינו זה טרנד שגם מחלחל לעולם הסטארטאפים). טום וויטס הוא כנראה אחת הדמויות האהובות עליי - אני הכי מזדהה עם הפרסונה הזאת של ההיפסטר המתחכם שמוכן לגור בביוב. מטום וויטס למדתי בעיקר את החשיבות של פרפורמנס ובניית מותג אישי ואיך לנהל אותו במקביל עם החיים הפרטיים שלך.
9. חלום: החלום זה לגדול לכדי סוכנות גדולה עם סניפים בעולם שמצליחה לעזור ליזמים ולסטארטאפים לגדול בצורה משמעותית. בסופו של דבר הכל מתנקז ללעזור לאחרים להגשים ולהצליח במה שהם רוצים. אני פשוט רוצה להצליח לעשות את זה בסקאלה גדולה יותר ותוך כדי להצליח לספק למשפחה שלי כל דבר שהם אי פעם ירצו או יצטרכו. צנוע לא?
10. מתחרים: מתחרים זה דבר מדהים. במיוחד בתקופה הזו. מתחרים זה מנוע אדיר לאמביציה, לגדילה. ללמוד מהם, לשתף איתם פעולה ללמוד על עצמך מה פועל ומה לא פועל, להבין למה אנשים מעדיפים אותך עליהם או אותם עליך. מתחרים זה דבר בריא לכל שוק. בו זמנית - זה משהו להיות מודע אליו, לא לשנות את עצמך סביבו. תמיד תהיה בפוקוס על מה שאתה יודע לעשות ולעשות את זה הכי טוב. ככל שיש לך יותר מתחרים, אתה צריך לחדד את עצמך יותר, זה הכל.
11. אנדר רייטד ואובר רייטד: האנדר רייטד זה להתנתק מהטלפון (אומר את זה בתור מכור) ולהצליח לשבת עם עצמך לבד במשך שעה ולא לברוח מזה. לואיס סי.קיי אמר את זה בצורה מעולה - הבעיה עם להיות לבד זה שאתה מתחיל להרגיש שוב את הבדידות והעובדה שבסופו של דבר יום אחד אתה מת ואין לזה שום ערך מעבר. ואז מתגנבת אליך עצבות מאוד גדולה. אבל בשנייה שזה מגיע, גם מגיעים נוגדנים של אושר שגורמים לך לאהוב ולהעריך מחדש את מה שיש לך ולחוות אושר אמיתי. אתה חייב לחוות סבל או עצב כדי באמת להבין אושר. לרוב האנשים אין את הסבלנות או הסיבולת הזו בימינו והרגשות שלנו נהיים שטוחים יותר ואנחנו נהיים חרדתיים ובמצוקה רגשית לעיתים קרובות יותר.
האובר רייטד היא התחושה שהכל צריך להיות אינטסנט. כמו שג׳ון מאייר אמר פעם בראיון - זה שאני יכול להעלות את השיר שלי למייספייס (בזמנו) ותוך פחות מדקה הוא יהיה בידיים של מיליוני אנשים לא אומר שהזמן שלוקח ליצור שיר טוב השתנה. זה עדיין לוקח כמה חודשים. דברים באמת עמוקים, נכונים וטובים לוקחים זמן. אין באמת קיצורי דרך לזה. המסע שאתה עובר, התהליך שאתה עובר - הוא מה שחשוב וזה מה שאתה באמת לוקח איתך קדימה.
וטיפ לסיום: תחפשו את מה שקורה מתחת לפני השטח. אני חושב שהדרך הכי קלה להמחיש את זה זה דרך המבט על ת״א. יש שני סוגי ת״א - זאת שתיירים מכירים וזאת שתל אביביים אמיתיים מכירים וזה שתי ערים שונות לגמרי. ככה זה גם בכל תחום. מי שרוצה להרוויח כסף, יודע שזה לא סתם המסלול של ״תלמד, תעבוד בעבודה טובה״. זאת לא הדרך לצאת מהמירוץ הזה. כנ״ל הדרך בה סוגרים עסקאות גדולות וכו׳. אם יש ערוץ אחד שכולם מדברים עליו וממליצים עליו - הוא לא הנכון. תחפשו את הדלת האחורית (החוקית!) ותבינו איך המשחק באמת נראה.
