נדחתה העתירה לקביעת 'ישראל היום' כתעמולת בחירות: התובע ישלם לביבי

עתירתו של עו"ד שחר בן מאיר כנגד עיתון ישראל היום, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלדון אדלסון, עמוס רגב, היועמ"ש וסיעת הליכוד, המבקשת לקבוע כי ישראל היום הוא תעמולת בחירות אסורה עבור ראש הממשלה - נדחתה על ידי השופט סלים ג'ובראן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית שאליו הוגשה העתירה.

בן מאיר טען בעתירה פרטית כי התופעה לפיה בעל הון (שלדון אדלסון, שאינו אזרח או תושב ישראל) מקים עבור מועמד לבחירות עיתון יומי, המופץ בחינם, ואשר משתלט על חלק נכבד של תחום העיתונות היומית (גם בשל חינמיותו וגם בשל זמינותו הבלתי מוגבלת), ו'תורם' לשם כך עשרות מיליוני דולרים היא סכנה מהותית מוחשית ומיידית לקיומה של דמוקרטיה המבוססת על עקרון השוויון". לטענתו, השיטה בה נוקט העיתון, "הופכת את 'חופש העיתונות' שהוא בלב נשמת אפה של הדמוקרטיה ללעג לרש, והיא בעצם יוצרת משטר אחר, שונה, משטר של בעל המאה". 

בן מאיר ביקש לקבוע כי ישראל היום הוא בגדר "פלטפורמת תעמולה לטובת המועמד [ראש הממשלה] המתחפשת לעיתון...על מנת שפלטפורמת התעמולה תמלא את ייעודה לשם פרסום תעמולת בחירות קבועה לטובת המועמד, אזי הוא הולבשה בלבוש של 'עיתון' ולאו דווקא בגלל חג הפורים...". לטענתו, על מנת שהציבור הרחב יקרא את ישראל היום ואת תכני התעמולה לכאורה לטובת ראש הממשלה, לאותם דברי תעמולה נוספו תכנים כלליים. "שכן אילו הייתה התעמולה נדפסת כשלעצמה (כפי שלאמיתו של דבר היא מה שהיא) אזי סביר מאד להניח כי תושבי מדינת ישראל לא היו בוחרים, בוודאי שלא בהיקף הקיים, לקרוא חומר תעמולה על המועמד על בסיס יומיומי".

לעתירה של בן מאיר צורפה גם חוות דעתה של החוקרת, העיתונאית ומומחית התקשורת ענת באלינט בה היא מציינת כי "מבחינה תיאורטית ואמפירית, אני קובעת שההוכחות שהבאתי מצביעות בבירור כי סיקור נתניהו ב'ישראל היום' מכוון ורתום וכולו בראש ובראשונה לצורך האדרתו של נתניהו האיש והפוליטיקאי, האדרת משפחתו וסביבתו הקרובה והעלמה וטשטוש של כל דבר ביקורת עליו. ככזה, נכון הרבה יותר לראות אותו כדבר תעמולה מאשר דיווח עיתונאי...".

העתירה נגעה גם למעורבתו בתכנים של העורך עמוס רגב, המודל הכלכלי השונה של העיתון, הקשרים בין אדלסון לביבי ועוד. 

בעיתון טענו ראשית כי אין בסמכותה של ועדת הבחירות המרכזית לדון בתכנים המתפרסמים בעיתון. לגופם של דברים, טוענים בישראל היום כי הוא עיתון שהשקפתו דומה להשקפתו של ראש הממשלה, אולם בכך אין פסול, ואין בכך די כדי להקים זיקה בינו לבין ראש הממשלה. "לא רק שבכך אין כל פגם... אלא זו מהותו של חופש הביטוי. יש להוכיח כי המועמד שולט באופן ארגוני על העיתון" - זיקה שלטענתם לא הוכחה בעתירה. עוד בהקשר זה מצטטים את דבריה של השופטת דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות שאמרה במסגרת ראיון כי "אין שום בעיה אתית בעיתון שיש לו אג'נדה".

השופט ג'ובראן, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית התייחס לזיקה שנטענה על ידי העותר וקבע כי: "איני סבור כי יש בראיות שהציג העותר כדי ללמד על הזיקה הנדרשת לטובת מתן הסעד המבוקש. יותר מכך, ספק אם ניתן באמצעות תוכן ידיעות חדשותיות להוכיח את הזיקה הנדרשת במקרה זה". ג'ובראן התייחס אף הוא לשאלה האם ועדת הבחירות המרכזית היא אכן הכתובת לעתירות מן הסוג הזה והאם בסמכותה לבחון את התוכן המתפרסם בעיתון ישראל היום. מנגד ציין השופט ג'ובראן כי עניין זה אפור וגבולי ובמידה והיפותטית היה מוקם עיתון על רקע מערכת הבחירות שכל כולו האדרת מועמד אחד או קידון אג'נדה וסיקור בלעדי של מפלגה כזו או אחרת - אזי אכן במקרה שכזה - ועדת הבחירות המרכזית היתה נדרשת לטפל בסוגיה.  

עם זאת, בשורה התחתונה מסביר ג'ובראן כי "עתירה זו הציפה סוגיות חשובות לדיון: היחס בין דיני התעמולה לעיתונות, והמחלוקת הציבורית סביב עיתונים (לא רק ישראל היום) בעלי השקפת עולם פוליטית. סבורני, כי שאלות אלה - ראוי שיידונו. אולם, נראה כי זירת ועדת הבחירות - הדנה בעתירות מעין אלה מבעד למשקפי דיני התעמולה - אינה הזירה המתאימה". העותר בן מאיר ייאלץ לשלם לנתניהו ולמפלגת הליכוד הוצאות משפט על סך 8,000 שקל לכל אחד, וכן 4,000 שקל לקופת המדינה.