הייאוש מצטלם סקסי: כולם מבהירים את הבעיה אך הפתרון תמיד נשאר עמום

בשורה התחתונה: מערכת הבחירות הנוכחית הפכה אותנו למומחים ב"מה לא" אבל יש ריפיון בכל מה שקשור בניסוח חזון של ממש, אשר אינו מנוסח במלים מתייפיפות מחד ואשר אינו נכנס לפרטים ניהוליים וסדרי עדיפויות מאידך.  

לא שהם היחידים ברשת אבל הם כמה מהיפים. החזון של מפלגות המרכז ואולי גם השמאל הולך ומתגבש סביב רעיון אחד ברור - צריך להחליף את ביבי. הכי קל לצייר את כל הרע הזה שהוא עשה לנו. 'זה או אנחנו או הוא' היתה רק הסנונית הראשונה שבישרה את בואן של עוד ססמאות ושל עוד מסרים מאותו סוג.

אם פעם זה היה או שלום או ארץ ישראל השלמה, כיום זה או שהפוקוס על בטחון או שהוא על רווחת האזרח. בטרמינולוגיה עדכנית: יוקר המחייה, מעמד הביניים, צדק חברתי - או - ביבי, השחיתויות והמלחמות. התחושה היא שהמריבה היא על תיעדוף. לא על חזון עם משקל סגולי של ממש.

המשוואה ברורה - השמיכה קצרה ואם היא מוסתת לטובת האיום האיראני, וההתגוננות הצבאית שהיא למעשה תוקפנות - אזי רווחת האזרח חייבת להיפגע ולשמש קרבן על מזבח הבטחון. אם אנחנו מאמינים שהאיום הבטחוני הוא עלה תאנה שמחביאה אימפוטנטיות מנהיגותית, אז יש אפשרות לטפל ביוקר המחייה ולבנות מדינה עם מערכת חברתית צודקת. קונספציית השמיכה הקצרה לא באמת מערער על הסטטוס קוו כפי שבזמנו yes we can עשה.

• האם העיתונות הכלכלית היא "אנטי ביבי"; והאם ביבי טוב לכלכלה?
• נתניהו צודק, הכלכלה שלנו טובה - מה אתם חושבים? סקר גולשים

ההבטחה כי אמנם יש המון מקורות ייאוש אבל הכל ייפתר במחי יד אם נחליף אותו מרגישה נבובה. כותבת שורות אלו גם מאמינה שהיא יותר יודעת למה להחליף אותו מאשר מה באמת יתנו לה המנהיגים החדשים. יש הרבה יותר נעלמים לגבי איך באמת אפשר לעשות את זה אחרת ויותר טוב, אבל שוב, קל יותר לשלול מאשר להוביל אחרים בנחישות אל עבר אופק ברור. ושוב נזכיר בפעם המי יודע כמה את I have a dream של לוטר קינג, שיצר תמונה מאד ספציפית של איך ייראה העולם אחרי השינוי ולא רק איך הוא נראה רע בהווה.

סרטון המונולוג של איבגי בו הוא אומר לנו 'זו הדקה ה-89' וממשיך ואומר לנו כי אנו מותשים ומיואשים ומקבלים את החדשות הרעות ביותר באדישות של חולים סופניים. איבגי מופיע על רקע תמונות של עוני מרוד ועליבות נפש, כשהוא מדבר על הקושי להתקיים במדינה שלנו. איבגי ממשיך ומונה את הפחד מטרור ומלחמות ומהפצצה האיראנית, ואת העובדה שאנחנו שקועים עד צוואר בשחיתויות. הפתרון שהוא מציע הוא למעשה להפוך את פני המשחק באופן דרמאטי בדקה ה-90 כמו שלפעמים זה באמת קורה לפחות במשחקי כדורגל. הפתרון הוא רגשי. מופשט. הוא מציע להחזיר לארץ הזו את האנרגיה שהיתה בה פעם. את החברות ואת העזרה ההדדית. איבגי מדבר על התקווה שצריכה לחזור ועל כך שהייאוש צריך לפנות לה מקום. המהלך המכריע שישנה את גורל המשחק, המשתמע מבין שורותיו הוא כמובן להצביע לא לביבי או בנט, וכן להצביע מרכז או שמאל.

הקליפ של איבגי בנוי לתלפיות. איבגי הוא אחד השחקנים הטובים במדינה ואני תמיד, אבל תמיד, מאמינה לו. ובכל זאת איני יכולה שלא לחוש נבוכה מבהירותה של הבעיה ועמימותו של הפתרון.   זו הדקה ה-89

• הרייטינג לא משקר: חדשות 12 שומרת על הפסגה, ערוץ 14 לא מצליח להתרומם
• חדשות 12 בפער עצום; "הפטריוטים" ממשיכים לבלוט
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אזרחים למען שינוי

אחרי הרבה משפטי ייאוש מסתבר לנו בזום אאוט שהייאוש יצר או יותר נכון צייר את דיוקנו של ביבי. ממליצה לשים בצד את העובדה שמדובר בהומאז' לקליפ זהה שיצר הדייג'יי אביצ'י, כי מותר להיות בלתי מקורי כשההעתקה מוצהרת, ולפיכך איננה העתקה אלא אילתור על רעיון של אדם אחר. אז אם נחזור לעיקר, הטכניקה בה נבנה דיוקנו של אדם ממקבץ מעשיו הרעים, מבטאת את המסר כי לייאוש יש כתובת או יותר נכון פנים. זהו אותו המסר שמטיף להחליף את המנהיגות. גם פה המסקנה היא "המבין יבין" כאשר אנו נותרים עם חלל לגבי 'מה כן'. מהו החזון, בשתי מלים, של מי שאני כן אמורה להצביע לו. מאילו משפטים משכנעים יצוירו פניו?

אביצ'י The Days

  דוגמא נוספת היא קליפ ה"שלום תודה". גם פה האלמנט הקריאטיבי מעניין אך המסר אותו מסר. צריך להחליף את השלטון, צריך להוציא את ביבי (ושרה) מבית ראש הממשלה. לצד מעטפות כחולות הנכנסות לחריצי קלפיות, מתקדם תהליך האריזה של ביבי לקראת עזיבת משכנו הרשמי. כל פתק (שהוא כנראה לא ליכוד או שאר מפלגות הימין) מקדם את האריזה. הפתק האחרון המהוסס מקביל להיסוסם של הזוג המלכותי על מפתן ביתם. אם הוא לא יפול לקלפי, הם ישארו לעוד קדנציה. כשהפתק מוכרע, הם עוזבים. האשה בקלפי אומרת 'תודה שלום'. סוג של דו משמעיות. גם פה "המבין יבין". זהו לא קליפ שסתם מעודד הצבעה אלא הצבעה "נכונה". מפלגות המרכז והשמאל. כל אלה שלא ישבו איתו באותה ממשלה.

האם באמת יגיע מנהיג שיצליח לשנות את סדר העדיפויות

נכון. כשיש מנהיג, כל שאר המותגים צריכים להתנהג כמו challenger brands. הבשורה לשנות ולעזוב את אזור הנוחות כי הוא בכלל לא כל כך נוח היא אסטרטגיה ידועה ובחלקה היא גם אפקטיבית. מצד שני כולנו נותרים עם התהייה העמוקה והאמיתית האם וכיצד באמת ניתן יהיה לשנות את המצב בארץ הקשה הזו, שמוקמה בקואורדינטה מהמאתגרות ביותר על מפת כדור הארץ.

האם באמת יגיע מנהיג שיצליח לשנות את סדר העדיפויות במציאות ואם כן כיצד יצליח לנסח במלים פשוטות את המנהיגות החדשה שלו. נכון. יש בכל רגע ורגע מודעות, ססמאות וקליפים של מובילי 'צריך שינוי'. אבל מסר ה"צריכים שינוי" עדיין מצייר בצבעים חזקים יותר את פועלו של ראש הממשלה העכשווי ולמען האמת די תלוי בו. הוא נעדר תוכן ממשי וסוחף שנרצה להיאחז בו. החזון חלול ('בואו נחזור לאנרגיה ולחברות של פעם') ומזכיר את "קח עוד תפוז אתה יודע למה".

ואגב גם אני עושה פה משהו דומה...

תודה שלום