האם קמפיין "משטרת הקיטורים" הצליח להפוך את הנשיא ריבלין ל"מגניב"?

זה מתחיל כמו כל נאום מעודד - בחירות נשיאותי, לגיטימי והכרחי מאחורי שולחן לצד הדגל. אבל זה הופך לסטנד אפ בינוני. "השוטר" יוסי מרשק מקמפיין "משטרת הקיטורים" נכנס לפריים ומתחיל דיאלוג מייגע למדי על מי יגלה למי - עבור מי הוא יצביע.
 
יש חילופי דברים סביב הזכות הבסיסית לחשאיות, דרך משחק ילדותי מי יגיד ראשון. לבסוף מגיעה סיומת מאולצת "אז בסוף מכל הדיבורים האלה כן הלכת על סרט מצחיק".
  
אני צופה בקליפ הזה ומרגישה שאני מכריחה את עצמי לחשוב "איזה נשיא מגניב", אבל זה לא מחזיק מים. למרות הכבוד שאני רוחשת למדיה החברתית ולהומור עצמי ("מה זאת אומרת איך ידעתי שלא תגיד - אני נשיא"), מבעבע בי פחד קטן שראש המדינה הייצוגי שלנו איננו אלא ליצן.
 
אם נצרף לכך את קליפ הסובלנות סטייל אינספור קליפים ויראליים של פרוקטר, פנטן, עמותות לסובלנות והטפה לטבעונות - מאז תחילת האינטרנט, אנחנו מקבלים עוד אייטם יפה נפש, מגובב מסרים חיוביים נבובים שנערמים זה לצד זה בלי קשר.
  
נושא הטור הוא מעמד המותג הקרוי רובי ריבלין, אם טרם הובהר עד כה. הנשיא אמור לייצג את העם, להיות חלק ממנו, לצמוח ממנו וחלילה לא להעיז להתנשא עליו למרות שהמילה נשיא מגיעה מאותו שורש. עם זאת, אסור לו להתחנף לציבור. ראש מדינה מיועד להרים את מוראל ההמונים ולשמש דוגמא אישית, בלי להנמיך קומה אלא דווקא מתוך זקיפות קומה.
 
גם בקליפ הסובלנות שמונה את כל הערכים החיוביים שיש על פני כדור הארץ (קבלה / אי שיפוטיות / שוויון / איסור על אלימות - בריונות-גזענות / סובלנות / הזדהות (עם מי?) / אחדות) ישנה תחושה שראינו כבר כאלה, ושכל ילד בבית ספר יסודי יכול להכין מצגת כזו, ולהציג אותה לצד, סליחה על הבוטות, "ערבי מחמד".
 
הישיבה על ספסל לצד ילד ערבי חמוד וכאריזמטי, ג'ורג' עמירה, עושה יותר נפשות לג'ורג' הצעיר מאשר לריבלין הנשיא, שנראה דהוי ואפור כמו אבא שמסכים להשתתף בקליפ בית ספר של בנו. 2 הקליפים מציגים כתיבה וחשיבה בינוניות, בעוד שהציפייה היא כי דווקא נשיא שקיבל על עצמו את התפקיד לקחת חלק פעיל ברשתות החברתיות ולפעול מתוך השורות ולא מעליהן, צריך להפגין מקוריות ולשאת בפיו - אם לא בשורה מקורית - אז לפחות פלטפורמה רעיונית מקורית.
 
ריבלין הנשיא קיבל החלטה להיות "אחד משלנו", אולם הוא חייב לעשות זאת הכי טוב שאפשר, ובכך לפחות למלא את תפקידו כאזרח מספר אחד. כמו כל מותג, על ריבלין לגבש אסטרטגיה להגדרה-מחדש של תפקיד הנשיא שברור כי הוא מנסה לקחת על עצמו, ולייצר לאסטרטגיה זו execution מדויק וקפדני שיהיה ברור, נחשק ורלוונטי ועם זאת מפתיע בעיני רוב העם. למרות שאתה נשיא, ריבלין, התקשורת איננה סלחנית ואין לדאבוני קיצורי דרך.