אויש תנוחו, כולכם: הפרסומת של גולדסטאר סתמית והנשים של נעמת סובלות מעודף מסכנות

הנה הבעיה העיקרית שלי, מהכיוון של טמפו – טרחנות. נכון, לגולדסטאר יש קו פירסומי מאוד ברור: אנחנו הגברים אומנם בבונים, אבל חיים פשוט ונהנים מזה. בניגוד לנשים, שהן אוכלות כאפות. אל תבינו לא נכון, אין לי ולו טענה אחת לקו - הוא מוכר, הוא קליל, הוא משחק ת'משחק. אבל בפרסומת החדשה של גולדסטאר הם סטו ממנו, לא הצידה, אלא למטה.

להוסיף אש למדורת אירגוני הנשים הטרדניים, זה לא להיות חכמים, קריאטיביים, מובילים, זה להיות סתם. ועם סתם, אתה מגניב רק בפעם הראשונה, אחר כך אתה נשכח - ומשרדי פרסום לא אוהבים להישכח.

בואו נצא החוצה רגע, לתמונה הרחבה. בסירטון של 'אני לבד' היה תיחכום, זה באמת היה מצחיק - את כולם - גם אנחנו יודעות לצחוק על עצמנו. בסירטון של 'פרסומת לגברים', שוב נשארנו עם אותה קריאטיביות, כולם התחברו, כולל אלה ש"הוצאו" כביכול מהמעגל הסגור של המגניבות. הרי גם נשים הן לקוחות, ואני מניחה שבגולדסטאר לא באמת מעוניינים שרק גברים ישתו אותם.

 

בשני הסרטונים המוזכרים הם שמרו על קו ה-cool, הוציאו את הגברים עדיפים, אבל היו מתוחכמים.

אני אגיד לכם מה, הקושי האמיתי הוא עם עודף המסכנות, של אירגוני הנשים. אז כל עוד לא מעירים את הדוב, הוא נשאר לישון. אבל אחרי סרטונים כאלה, הם מחוייבים להגיב. הרי מה שגולדסטאר עשו פה, הם הוציאו את הנשים נואשות, אלימות, משל מטרת חייהן להקים בית בישראל. וברור שזה לא נכון ולא מדבר על כל המין היפה. אבל גם אני, שנכללת ב"מיעוט", הרמתי גבה ואנחת ייאוש, לא מהמסר הסתמי, שוב, אלא כי היה לי ברור שהתגובה בדרך. זה לשחק לידיים, זה פרווה, זה לא להבריק, זה להיות עוד אחד ממיליון.

בעיניי, כשאתה עושה פרסומת, בא לך ששניה אחרי שהיא מסתיימת עוד יישאר החיוך של "וואלה, זה היה מצחיק". ופה, אין חיוך. יש אויש אחד ארוך, שנעמת רק משאירה אותו לגסוס, במקום שנעלים עין, נעשה כאילו לא ראינו ונקווה שמדובר בירידה לצורך עלייה.