עורכת כלכליסט תוקפת: "TheMarker איבד את האמון שלו בגלל האג'נדה בסיקור מתווה הגז"

האם הצופים נאנסים לצפות בסרטוני הזוועות הויראליים בלית ברירה או שזוהי ההעדפה שלהם ולפיכך אלו התכנים שמקבלים את הבמה? כותרת זו היא לב הדיון של הפאנל "דין התנועה" שעוסק בהעדפות של צרכני התקשורת אל מול שיקולי העריכה, ביומו השני של כנס העיתונות באילת.

על משתתפי הפאנל נמנים רועי כ"ץ מרדיו תל אביב, פרופסור מוטי נייגר מהמכללה האקדמית נתניה, עורך מבט בערוץ 1 אבי מוסקל,  אלעד טנא עורך NRG, אלי פלאי מו"ל קבוצת משפחה וגלית חמי עורכת עיתון כלכליסט. את הפאנל הנחה איש התקשורת דרור גלוברמן.

לדברי חמי "גם אם אנשים רצים לצפות בסרטונים הם יגידו לך אחר כך איזה גועל נפש. אנחנו צריכים לשמור על הנקודה שבה הצורך לצפות לא יוביל לשנאה אלינו. אם אנחנו נתדרדר במדרון הזה נגיע למצב שהסרטונים יעשו בנו שימוש ציני". 

כ"ץ, לשעבר בוואלה וכיום ברדיו ת"א אמר לחבריו לפאנל כי "מתנהל פה דיון כאילו זה 1998 -  אם לא נראה להם את הסרטונים, אז הם לא יראו את זה ברשתות חברתיות? אם אתה מתעלם מכל סרטווני דאעש אז שאל את עצמך מה תפקידך? אם אתה רוצה להישאר רלוונטי תבדוק על מה מקליק הקהל שלך".

לדברי טנא, עורך אתר NRG: "התפקיד שלנו הוא לעניין את הצופים - הדוגמה שלי היא לסרטון הנערים החטופים שפורסם ואצלנו בחרנו להציג רק כטקסט. בסוף זו בחירה של העורך ויש לא מעט זירות ויראליות שניתן למצוא - הבחירה הקלה היא ללכת לסרטי הסנאף והזוועות".

גלוברמן, מנחה הפאנל פנה לכ"ץ בשאלה: "האם יש באמת חשיבות אקטואלית להצגת סרטונים שכאלו מעבר לבצע כסף? אנחנו (התקשורת) עושים מזה כסף. אתה עושה את זה כי אתה מפחד ממתחריך - זו ציניות".

על כך השיב כ"ץ שאמר: "אני לא מתבייש כשקוראים לי ציני וזו לא הפעם הראשונה - אבל בשאלה האם להראות אירוע - כן או לא? בואו נזכר באירוע התאומים בארה"ב - בואו נחזור לשם ונשאל את עצמנו את השאלה". עוד הוסיף כ"ץ ואמר כי "כל פעם שעושים סקר על מה רוצים לקרוא בעיתון, כולם רוצים מדע והיסטוריה אבל בסוף כולם רוצים ללחוץ על לינק של בר רפאלי. אנחנו מכירים את זה מהתקשורת האמריקאית - יש את תופעת הקארדשיאנס ואותו חתלתול מדהים שעושה פליפ לאחור ואין מה לעשות זה מביא קליקים והאתרים מתמלאים - 'באזפיד' בנה מזה את כל הצמיחה שלו. זה משתנה כאשר המפרסמים לא רוצים מותגים יוקרתיים שלהם ליד עכוזה המרהיב של אחת מבנות קרדשיאנס ואז האתר צריך לסגת לאחור ולמצוא את נקודת האיזון בין רצון המפרסם לתוכן שלו".

על כך הוסיפה חמי בעקיצה ברמיזה למתחריה כי "יש גם אתרים כלכליים שעושים שימוש ציני בתמונות סקסיסטיות".

אלי פלאי, מו"ל קבוצת המשפחה ונציג העיתונות החרדית בפאנל אמר: "בחברה החרדית ולצערי זה מלמד משהו עליה - השאלה הראשונה שנשאלת בזמן אירוע בטחוני היא האם יש חרדי בנפגעים. אצלנו היתה זו החלטה מערכתית שאנחנו מסיטים את הדיון מסרטוני הדמים והאימה להיערכות כוחות הבטחון לדוגמה, כי אם לא אז אנחנו אלו שמלבים את העניין הזה. גם אצלנו נופלים  מדי פעם - היה שער אחרי הפיגוע בגאולה שבו ראיינו את הפצוע והעורך נתן כותרת: 'הוא דקר אותי פעם ועוד פעם ועוד פעם' כדי להגיע לחלק הכמעט ויזואלי של זה, ואז אתה מקבל פידבק שלילי מהקהל שמבקש לא לראות את זה ליד שולחן השבת שלו".
 

התקשורת עושה קמפיינים לטובת אג'נדה - דה מרקר איבד את האמון

לדברי כ"ץ: "התקשורת שמאלנית? לא, אבל אנחנו גם לא כאלה מיוחדים, כי בכל העולם מאשימים את העיתונאים שהם חבורת ליברלים עם כל מיני כינוי גנאי ואנחנו לא מיוחדים בזה שהציבור שונא את התקשורת". עוד הוסיף כ"ץ כי "בכל אירוע גדול בישראל גל של קיטש שוטף את התקשורת הישראלית לצד מהלך סתימת פיות והמהירות שבה אנשים מוציאים תעודת חוגר או קצין לפני תעודת עיתונאי היא מדהימה. הדבר השני זה תופעת הקמפיינים - עיתונים לא רק רוצים להיות מסקרים אלא התקשורת כבר עושה קמפיינים מטורפים לטובת אג'נדה וזה חטא גדול".

חמי הוסיפה לדבריו ואמרה כי "צריך לבדוק האם בעקבות האג'נדה של העיתון הוא לא שוכח את התפקיד שלו שזה להעביר אינפורמציה כמו למשל במקרה מתווה הגז. TheMarker למשל איבד את האמון במקרה הזה - קמפיין זה יופי אבל אתה צריך לשכנע גם את הלא משוכנעים ולהציג דעה מנגד ולא לסתום פיות ולהגיד זה הדבר וכך צריך להיעשות ואם לא אז לא".