בוקס בבטן: קמפיין 'שומרים על הילידים ברשת' מוריד קליפה של הכחשה ומטלטל אותנו

הקמפיין החדש לשמירה על הילדים ברשת מדבר בטון "אגבי" בלתי מתלהם ומוריד קליפה של הכחשה והתעלמות הורית בעדינות ובדייקנות. הסרטון משתייך לז'אנר דוקומנטארי  - אנתרופולוגי ובכל זאת יש בו אלמנט קל של בימוי "ריאליטי" במינון הנכון. בגלל הנאמנות שלו למציאות הוא אמין ובגלל שהוא מציף את המובן מאליו - הוא חזק.

הקמפיין משתייך לעוד הרבה מאד מסעות פרסום והסברה על גלישה בטוחה אבל הוא בולט כי הוא מצליח להפוך את הבנאלי, כביכול, למסוכן, והוא משנה לא רק את מה שאנחנו חושבים על האינטרנט אלא מה שנדמה לנו שאנחנו יודעים לגבי הבית וחדר הילדים. לא עוד מקום בטוח אלא חזית המלחמה.
 
הגיבורים שלנו הם הורים וילדים. המראיין נשמע אך בלתי נראה. יש מסך עליו מוקרנים פוסטים שנכתבו על הילדים, בידי חברים שלהם. כולם פוגעניים. אנחנו מכירים קצת את הילדים ואת ההורים שלהם ומיד ניגשים לעבודה - ההורים צריכים לקרוא ליד הילדים שלהם את השורות המביכות שנכתבו עליהם ברשת. זה הכל.

כולנו יודעים שהרשת הפכה מקום מסוכן ומאיים. כולנו שמענו הרצאות וקראנו כתבות על איך לשמור על הילדים ברשת אולם רובן ככולן ציירו במוחנו דימויים דרמאטיים כגון פדופיליה או חרם גרנדיוזי. למעשה, כל עוד הילדים מתכתבתים עם החברים שלהם מבית הספר - נדמה לנו שהכל בסדר כי עבורנו זה הדבר הכי קרוב ללשחק מחבואים בחצר הבית בשכונה. אז זהו שלא.

מה שהסרט מציף זה את הקלות הבלתי נסבלת של היכולת לרסק אדם צעיר ברשת ב-2-3 מלים, בידי החברים שלו, מהכיתה והשכונה, באתרים לגיטימיים, מתחת לאף של ההורים, כשאלה האחרונים חיים באשליה שבעצם הכל בסדר. אותו מקום שנדמה לנו שהוא טוב ונכון אך מסתבר כמסוכן, הוא מקום שהילד כלוא בו כי אין מי שיחלץ אותו משם ועל זה בדיוק שופך הקמפיין הנוכחי את אלומת הזרקור. מדובר באלימות לאור יום. במקומות הכי לא סבירים.

 
 
ובכן, האנשים והילדים אמיתיים והשורות האיומות - גם הן. מה שמעניין במהלך הוא הרעיון להושיב הורה וילד מול תכנים אגרסיביים ולבקש מהם משימה פשוטה - לקרוא את השורות בקול רם. ולצלם את תגובות הילד וההורה. רק המניפולציה הפשוטה והברורה מאליה הזו הופכת את הנושא על פניו ומטיחה בפניו של אבא או בפניה של אמא עד כמה סובל הילד שלהם בזמן שהם מכינים לעצמם קפה.

הפער בין החמימות הביתית וההיעדרות ההורית הוא עצום ומטלטל, ובדיוק בגלל זה יש פה רעיון אסטרטגי. היסדקות הבטחון המשפחתי-ביתי וחשיפת השגרה הביתית כאשליה היא הרעיון הגדול של הקמפיין, ועל כן הוא מושך תשומת לב ומעודד כל הורה לחשוב איפה הוא מגדל בביתו קן צרעות מאחורי קיר הגבס.

היות שאני חושבת אסטרטגיה ולא בהכרח 'קטגוריה', מזכיר לי הקמפיין את קמפיין הגיוס לשב"כ שהציג שלטי רחובות בהם אות אחת היתה מוכחלת. "בזכות צ' הרחוב הזה שקט" אמר הטקסט כשהאות 'צ' היא הכחולה היחידה במילה "ויצמן", ופער את הכאוס שמסתתר מתחת לפני השטח ושבזכות אנשי השב"כ אנחנו מצליחים שלא לפגוש בו ולחשוב שהרחוב הזה תמיד שקט.

גם סרט הילדים וההורים עושה אותו "בוקס בבטן" וזה תמיד מזכיר לי שכדי לייצר אימפקט חזק צריך לקחת כמה צעדים אחורה ולייצר את ה-understatement.