לפעמים יש לאמת צד שממש כדאי לחשוף: התובנה והאומץ בפרסומת של workey

לעיתים רחוקות אנחנו עדים לפרסומת שחותרת להגיד לא רק האמת, אלא אפילו לא את הצד היפה שלה. הקמפיין של workey מציע לנו לעשות שינוי רדיקאלי באופן בו אנחנו מחפשים עבודה, לעבור מדרכים שפחות רואות אותנו, את כישורינו ואישיותנו המקצועית – לדרך חדשה שמצליבה ביג דאטה כדי למצוא לנו בפינצטה עבודה שממש אבל ממש תהלום אותנו. הסיבה שכדאי לנו לעשות את זה, אומר לנו workey היא כי נדמה לנו שבסוף תהליך כל כך חכם שכזה ברור שנמצא את גו'ב חלומותינו ונחייך כל הדרך מהמיטה לעבודה.

הבעיה, טוען workey, שזה לא עובד ככה. עבודה זו עבודה – ובסופו של דבר תמיד יהיה לנו מבאס לקום בבוקר ותמיד יהיו לנו רגעים מתים של שיעמום אפרורי. אלה החיים. נשאלת השאלה למה הוא עושה את זה, המותג הזה שנוסד בידי יזמים בעלי פרופיל מצליחני, חלקם יוצאי 8200 ואף צפונה מזה? התשובה ברורה. קודם כל – כל "הפרעה" יוצרת תשומת לב ותשומת לב היא הזרע של נכסיות מותג.

שנית, אין תחליף לאינטגריטי. לא תמיד האמת נראית טוב ולפעמים יש צד נפלא לאמת שממש כדאי לחשוף אותו. אבל אמת כמו זו – שעבודה זה "תיק" – היא תובנה שקשה לכולנו להודות בה אבל כולנו מסכימים איתה. רובנו. מדובר באומץ ואומץ גם הוא תורם לנכסיות המותג.

אז מה יש לנו?

יש לנו מיזם לחיפוש עבודה המתבסס על חכמת ההמונים ועל אלגוריתם שמצליב מספיק מידע שאפילו אני (שלא לומר מכון לאבחון והתאמה תעסוקתית) לא מצליח להכיל אודות עצמי. ובכל זאת, אומרים לנו האנשים מאחורי המיזם – יותר חשוב לנו להוכיח לך, הלקוח, שאנחנו מבינים אנשים מאשר לדבר בשבחו של הביזנס. הכנות אינה מקרית וכמובן שהציפיה היא לבנות יחסי אמון וחיבה עם הציבור ולהשיג בסופו של יום – לקוחות.

קמפיין workey מזכיר לי את הקמפיין האלמותי ל-Flo – מוצרי הגיינה נשית המיועד לנערות בשנות המחזור החודשי הראשונות שלהן. גם הקמפיינים של flo למרות שהם מושקעים יותר מאשר קמפיין workey המינימליסטי, מצטיינים בחשיפת סטטוס קוו שהסתתר מאחורי האמת. המחזור החודשי מבאס וכל החגיגות והקישוטים סביב מוצרי הגיינה נשית מזוייפים ומעוותים. הנטייה לחבר בין מותגי הגיינה נשית לבין אג'נדות נשיות מעצימות הינה מגמה גוברת בשנים האחרונות, למשל דוגמת Always המובילה אג'נדה של העצמה נשית המתנגדת לסירוס והקטנה שעושים לנשים כשמשתמשים בביטוי like a girl.  

אז בדיוק על הטרנד הזה מתלבש Flo עם חשיפת האמת המרה לגבי המחזור החודשי.

 

שורה תחתונה – זה מביך וזה כואב וזה אף פעם לא מגיע בזמן הנכון, וכשאני אחרונה בכיתה או ראשונה בכיתה לקבל את המחזור החדשי – זה אף פעם לא מתאים. נקודה. סרט אחד מראה ילדה שקיבלה את המחזור ראשונה במחנה סטייל הצופים והיא הופכת ל"רס"ר מחזור חודשי" של הבנות. בסופו של הסרט נחשפת הפוזה המזוייפת ואנחנו מתוודעים ל HELLO FLO. בסרט השני עושה האמא מסיבת moon party לילדה שהמחזור איחר להתחיל אצלה. המסיבה היא אקט פאטתי שכל חלק בו מביך ומלבין את פני הילדה. ושוב – הפוזה מתנפצת וFLO נכנסת כפתרון שפוי ומודע לעצמו ולמגבלות היכולת שלו לשמח ולבדר.

 

בדומה ל-workey מדובר בז'אנר של פרסומות שמצד אחת נראות כמו פרסומות אבל מתנהגות ההיפך מהן. הן רוצות להגיע לצרכן בזכות ולא בחסד כאשר הנאמנות לאמת גם אם היא לא נוצצת אמורה להיות טיעון המכירה והצעת הערך העיקרית.

ברור שמדבור בעקרון קמאי הקרוי "עקרון ההכבדה" – המאפיין חיות בטבע ומלווה את היקום בכללותו. כדי לשכנע בכנות כוונות אנחנו מכבידים על עצמינו – והדוגמא הקלאסית היא כמובן "יוסף מלך השטיחים נפל על הראש" – אמירה שאחר כך הפכה לצינית אבל היתה תמימה בתחילת דרכה. דוגמא נוספת – "זה לא אנחנו זה התפוזים" של פרימור. ככל שאנחנו נלך נגד עצמינו וכביכול נפגע בחלק משמעותי מהביזנס – יאמינו לנו שאנחנו חברה עם יושרה וזה ייצר מערכת יחסים יותר חמה ויותר קרובה עם קהלי היעד. שהרי לשם כך התכנסנו כולנו, לא?