רגע של בידור טוב וחכם בסופר, ואיך סטולי משנה כל מה שחשבנו על ולנטיינ'ז

ולמעשה מאז ומעולם אנחנו מתביישות בתלתלים שלנו:
 

ואת Dove זה מטריד למרות שכל מה שהוא מוכר זה סבון ועוד כמה מוצרי טואלטיקה. המותג Always נלחם נגד האפליה הקיימת נגד נשים, ונתפס למושג Like a girl שהפך לעלבון. הוא מוכיח לנו שמתישהו, בגיל ההתבגרות, נערות מתחילות לוותר על שאיפות שמצטיירות גבריות ומקהות ומטשטשות את עצמן.

מותגים מוחים על מידור ואפליה מכל סוג, לא רק בפרסומת הרגילות שלו. כלומר - לא די בכך שיופיע אדם שחור או אסייתי בפרסומת עצמה. המותגים רואים לנכון להוביל מהלכי מחאה ומרחיבים בכך את מנעד השליטה הרעיונית שלהם.

סטולי - מהלך קטן שמסגיר לב רחב של מותג 
וודקה סטולי, למשל, לקחו על עצמם לנער את מושג הזוגיות עצמו מאירוע הזוגיות "וולנטיינ'ז דיי". החג המיובא מארצות העולם הנוצרי חילחל לישראל, וכפי שאפשר לראות בקליפ - חבר לט"ו באב ויצר 2 חגי אהבה - אחד בחורף ואחד בקיץ - שני חגים שמזכירים לכל מי שאינו בזוגיות - שסליחה, לא קראנו לך. אתה בחוץ.

נחמד שדווקא סטולי שמסמל הכי הרבה את האפשרות שלא להיות לבד, למצוא בן זוג לחיים או אולי לפרק זמן הרבה הרבה יותר קצר, בוחר לתת לגיטימציה לכל אלה שפוגשים את התאריך כשהם רווקים שחולקים את דלת אמותיהם עם חתול. הקליפ מזגזג בין 2 חברות ל-2 חברים כאשר מתחיל להיות ברור שהבחור והבחורה ה"נשואים" - נשואים זה לזו. בעוד שאלה שלא מצויים בזוגיות - שהם לרוב בלתי רלוונטיים ל-Valentine's day - מוזמנים בזכות סטולי להיכנס למעגל חגיגי של רווקים ולחגוג בדיוק ככה את החג.

הקליפ מגדיל ראש ומראה לצופה שלפעמים לסינגל'ס יש הרבה יותר fun מאשר לנשואים, ושדווקא להם יש הרבה יותר מה לחפש בוולנטיינ'ז דיי. הרווקים בסיפור מנסים לספר לחבר או לחברה שלהם כמה כיף להם ושמחכה להם כיף עוד יותר גדול בוולנטיינ'ז, בעוד שהנשוי והנשואה מעוותים את דבריהם מרוב קנאה. חוסר הפירגון של הנשואים הקנאים מראה שרווקים לא רק לא צריכים אפליה מתקנת - הם כבר שם מזמן, וכדאי ורצוי ש-2 מותגים כמו סטולי וכמו וולנטיינ'ז עצמו יצטרפו איתם לחגיגה. המהלך הקטן הזה מסגיר לב רחב של מותג שנתפס עד כה כשם נרדף לנואשות למצוא בן או בת זוג.
 
ויקס - איך מנצחים קרב שנראה אבוד מראש 
ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. ציטוט זה משקף יותר השקפת עולם של אסטרטגיית לוחמה מאשר הסבר לגבי פעולתו של ספריי לאף נגד נזלת. הסיפור (אדפטציה מחו"ל שעלתה בישראל, אמנם) פשוט. אמא משתעלת שמדגימה שימוש בויקס דיפנס למניעת צינון, רואה שעומד להיות ריב חסר סיכוי עם הפעוט שרוצה את החטיפים שלו בסופר. שניה לפני שהוא נכנס ל'טנטרום' - היא מקדימה אותו.  האמא נזרקת על הרצפה בצרחות ובכי ומדגימה טנטרום כמו שטנטרום צריך להיות. הילד ההמום מחזיר את החטיפים למדף והמשבר נפתר. 
 

האסטרטגיה ברורה - תבלבל את האויב באמצעות שימוש בשיטות שלו, וכך תנצח אותו. הוא יכנס להלם ושיתוק ואתה תנצל את שעת הכושר. ככה מנצחים קרב שנראה אבוד מראש. ההגנה הטובה היא לפעמים התקפה. אני אוהבת את הסרטון הזה כי הוא עושה שימוש מקביל ברעיון ההגנה כהתקפה ולא נתקע ב'בעיה - פתרון' הטכניים של צינון - תרופה. החורף ממלא את ברייק הפרסומות באפים אדומים שהופכים צלולים ולבנים, כאבי גרון וכאבי ראש שמתפוגגים באנימציה - אינפוגראפיה. מה שתרופה עושה אפשר לראות דרך מיקרוסקופ במעבדה אבל אותנו זה לא מעניין. לכן, מה שקורה בסינוסים מדומה למה שקורה על ברצפת המכירות של הסופר בין אם לבנה. המותג מרוויח גם הסבר פונקציונאלי, גם רגע של בידור טוב וגם רעיון שאפשר לקחת הלאה לפיתוח תוכן נוסף.

הקליפ אגב מתכתב כמובן עם קליפ אלמותי לאמצעי מניעה שהיה ויראלי עוד לפני שהיה פייסבוק ומעתיק ממנו את קונספט הטנטרום בסופר. השאלה האם לגיטימי לעשות דבר כזה תמיד רלוונטית אולם במקרה שההעתקה ברורה ולא מסתתרת אני מעדיפה לראות את זה כמחווה או "take off" הפגנתי מוצהר - ולא כגניבה ספרותית.