תגובה להתנשאות של עיתונאי ספורט מעריב - שהעליב את תושבי ב"ש לפני משחק העונה

האמת? נדהמתי לקרוא את המילים שנכתבו בטור המזעזע של אדון ברוש בשישי האחרון. מי אתה דורון ברוש? לפני שנדבר עליך, אספר בשני משפטים עליי: יניב לייבוביץ, בן 30, מזה 8 שנים חי בתל אביב, שותף במשרד יחסי הציבור מוכר, גדל בבאר שבע, בגיל 15 עבר לעומר ואוהד הפועל באר שבע.

מי אתה? "עיתונאי" שבשם העיתונות דורס כל חלקה טובה, דורך על כבודם של אנשים, מתנשא ובעיקר מפגין בורות מביכה. אילו היית טורח להגיע לאחד ממשחקי הכדורגל של הפועל באר שבע, היית מבין את המהפכה הבלתי נתפסת שעוברת הקבוצה בפרט והעיר בכלל.

בניגוד לכל אלו, מתוך תחושת עילאיות בלתי נסבלת בחרת לכתוב את המילים הבאות: "מה הכיף למעוך את הפועל באר שבע? לבאר שבע אתה רוצה לעזור. בסופו של דבר הם אנשים מסכנים. עצובים. הם גרים בבאר שבע. מה יש להם מסביב? קיקיון, סנה בוער, טרשים, גמלים. מקומות שעושים בהם מילואים. עיר הבה"דים....לאנשים כאלה אתה רוצה לסייד את הבית ביום המעשים הטובים, לא לפרק אותם במגרש".

טורו של ברוש במעריב

אני קורא את המילים הללו ולא מאמין שאכן מישהו נתן אור ירוק להוריד אותן לדפוס. אתה בורג קטן במערכת, מישהו יותר גדול ממך טעה. אתה לא תאמין אבל אני כנראה יותר תל אביבי ממך. גר על הים במרכז תל אביב וכמו שאמרו "מה קשור" בסדרה "אנחנו על המפה" - חי את החלום (בהלצה כמובן). אותי, בניגוד אליך, לימדו לא לשכוח אף פעם מאיפה באתי, להסתכל לאנשים בלבן של העיניים ואף פעם לא להרגיש מורם מעם.

בדרום יש מן אחווה שלעולם לא אצליח להסביר במילים. האחווה הזו באה לידי ביטוי בתמיכה האדירה של משה חוגג, היזם המצליח שחי בתל אביב וגדל בדרום, בהפועל באר שבע, בחיבור יוצא הדופן של אלונה ברקת לאוהדים ולעיר כולה, בחיבור המיידי של שחקני הרכש, מן חום כזה שהמילים החשוכות שכתבת בשישי לעולם לא יצליחו להרוס. העילאיות וההתנשאות העבירה אותך על דעתך כניראה, אבל יש משפט אחד שאני לוקח מהשיר שלכם בו אתם אומרים "ואם אתה לא חלק מזה, אתה לעולם לא תבין".

במו 10 אצבעותיך גרמת נזק בלתי הפיך לכלי התקשורת בו אתה עובד. ההתנצלות שפירסם העיתון בעמוד הפייסבוק שלו, לא הצליחה למזער את הנזק שגרמת. הטור הופץ בכל עמודי הפייסבוק וקבוצות הוואטס אפ בדרום שהביאו לצריבה בתודעה.

ההתנצלות בעמוד הפייסבוק של העיתון

ביום ראשון כשהייתי באיצטדיון, לא כל כך שמתי לב לשלטי הפרסומת של מעריב במגרש, אבל אם יש עדיין כאלו, הם לא רלוונטים יותר. תקשורת הספורט עשתה צעדים משמעותיים ביחסה לקבוצות הפריפריה, בין אם אלו מצליחות ובין אם לאו. הסטיגמות והסטריאוטיפים הישנים והמיושנים נעלמו, הכבוד, ההערכה וההבנה הם אלו שתפסו את מקומם. הטור הבוטה שלך הוא דוגמה למציאות ששלטה כאן באותה תקופה וטוב שנעלמה מן השטח.

אדם צריך להודות בטעותו ולקחת אחריות על מעשיו, לכן אחד מהשניים צריך להתקיים: או שתמצא דרך יצירתית להתנצל בפני כל אותם מאות אלפי אנשים בהם פגעת, או שתתלה את המקלדת ותפנה את מקומך.

לסיום, אל לך לשכוח, עם הכל ואחרי הכל, הייתי גאה בקבוצה שלי שהפסידה בגמר הגביע בשנה שעברה, ואני עוד יותר גאה בזו שמסתכלת מלמעלה על כל הליגה, אז תן כבוד!